שום דבר לא העיד בפניו של בנימין נתניהו, שהוא עומד לזרוק את הפצצה. היה זה ביום שלישי שעבר, כשנפגשנו עם שר האוצר לצורך ראיון ל"גלובס". נתניהו קיבל את פנינו כשהוא יושב בכורסא במשרדו. אדי העשן של הסיגר עדיין נישאים באוויר.
מיד אחרי הראיון עמדה להתקיים מסיבת עיתונאים בה הציג את עיקרי התקציב ל-2006 והצעדים המתוכננים במסגרת "מסלול עוקף כנסת", הלא הוא חוק ההסדרים. האם ידע כבר אז שהוא עומד להתפטר? סביר להניח שכן. במבט לאחור, משהו באווירה בחדר רמז שנתניהו אינו כתמול-שלשום. הנחישות שכה איפיינה את ביבי כשדיבר בנושאי כלכלה, פינתה מקומה להתנהלות עם פחות חיוניות.
נתניהו היה שר אוצר טוב. מהטובים שהיו לנו. מקצוען, בעל משנה כלכלית, ידע למכור את המשק הישראלי בעולם, ויצר רושם שהתפקיד תפור עליו.
אפשר לומר שהוא היה שר אוצר היפר-אקטיבי. בשנתיים וחצי של כהונתו, הוא הוביל מהלכים ששרי אוצר רבים לפניו לא חלמו לבצע אפילו במשך יותר מקדנציה אחת. נכון, הוא נעזר ברוח גבית של ראש ממשלה תומך, שוק הון המצוי בגאות ואפילו ההתנתקות שהוא כה מתנגד לה, סייעה לו מאוד באמצעות הערבויות מארה"ב.
תוך פחות מ-30 חודשים הוא חתום על תוכנית מהפכנית ליציאת המשק מהמיתון, שתי רפורמות להפחתות מיסים, רפורמה מקיפה בענף הפנסיה, הפרטת אל-על, הפרטת דיסקונט, הפרטת בזק, קידום הרפורמה בנמלים וכמעט השלמת הרפורמה בשוק ההון.
אבל נתניהו שר האוצר נכנע לביבי הפוליטיקאי שבו. חשבנו שהוא השתנה. רצינו להאמין. 30 חודש, וכמעט התפתינו לחשוב שהוא אכן השתנה. הספינים נותרו כשהיו, אבל בצידם היו גם שורה של צעדים שנראו כמו הפגנה של אומץ לב. לרגע התבלבלנו.
אבל אסור להתבלבל. נתניהו מתנגד באופן אמיתי להתנתקות, וזו זכותו. היו לו הזדמנויות קודמות להתפטר, והוא בחר לעשות זאת עתה משיקולים פוליטיים. הוא סבור שזהו העיתוי הנכון, וכל השאר לא חשוב.
יציבות כלכלית? טובת המשק? כל המושגים החשובים הללו לא ממש עמדו בראש מעייניו, כשזרק אתמול את מכתב ההתפטרות על שולחן הממשלה. חשיבות הנושאים הכלכליים, שהטיף להם באדיקות במשך 30 חודשים אינטנסיביים, התפוגגה לה ונבלעה בחשבונאות הפוליטית שמנהל ביבי הישן. הקברניט החליט לנטוש את הספינה הכלכלית כשנדמה היה לו שספינות מסוג אחר עוקפות אותו מימין. כל כך רצינו להאמין שפגשנו ביבי אחר.
רק בשבוע שעבר הוא עוד דיבר על יעד של 29 אלף דולר תוצר לנפש בישראל תוך עשר שנים. רק עכשיו הוא הציג תקציב חדש עם שינויים מבניים, וכל כך רצינו להאמין שהוא מסתער קדימה עם יעדים חדשים.
אבל בסוף התברר, כי ביבי הוא ביבי. אסטרטג אבל לחיץ. נחוש אבל פזיז. טקטיקן אבל נופל למלכודות של עצמו.
חשבנו שנתניהו גבר על ביבי. שוב טעינו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
