קלינטון ינסה להגיע לעיסקה עם הסנאט; הרפובליקנים יגבירו הקריאות להתפטרותו

המאבק בין הבית הלבן לקונגרס נכנס אמש לשלב חדש, בעקבות ההוקעה הרשמית של הנשיא קלינטון במליאת בית-הנבחרים: קריאות גוברות של מחוקקים רפובליקניים לנשיא שיתפטר מתפקידו, ויוזמות של קלינטון להגיע לעסקה עם הסנאט שתפטור אותו מהצורך לעמוד לדין לפני 100 סנאטורים בהליך משפיל שעלול להימשך חודשים.

זמן קצר לאחר קבלת ההחלטה בבית הנבחרים להעמיד את קלינטון למשפט בפני הסנאט, התפרסמו סקרי דעת קהל, המראים על רוב מוצק התומך בהמשך כהונתו של קלינטון. על-פי אחד הסקרים, %70 מהאמריקנים מתנגדים להדחתו.

המחוקקים הרפובליקניים, ובראשם טום דיליי, מצליף הסיעה בבית הנבחרים, והנרי הייד, יו"ר הוועדה המשפטית, מקווים שהכרזת ההתפטרות של בוב ליווינגסטון, היו"ר הנכנס של הבית, במעין הלקאה עצמית על יחסים שקיים עם נשים מחוץ למסגרת הנישואין (ראה ידיעה נפרדת), תעורר לחץ המוני על הנשיא ש"יעשה את הדבר המכובד" ויתפטר אף הוא.

הרפובליקנים כבר הפכו את הקריאה להתפטרות לציר המרכזי של כל ראיון שהם נותנים לאמצעי תקשורת.

אבל הנשיא קלינטון הבהיר אמש, בהפגנה בוטה של ביטחון עצמי, כי אין בדעתו להתפטר וכי הוא נחוש בדעתו להוסיף ולכהן בתפקידו "עד השעה האחרונה של היום האחרון של תקופת הכהונה שלי".

כשהוא מוקף במאות מחוקקים דמוקרטיים, שבאו לחזק את ידיו לאחר הישיבה ההיסטורית במליאת בית הנבחרים, שבה הוחלט להעמידו לדין בסנאט, אמר קלינטון, בפנים קודרות, אך בקול נחוש, כי הוא רואה עצמו מחוייב "להתעלות מעל הרשעות, להתגבר על הכאב והמחלוקות, ולהיות מגשר פערים".

הוא קרא למצוא דרכים הוגנות ומהירות, שעולות בקנה אחד עם החוקה, כדי לפתור את המשבר וחזר והדגיש, כי יוסיף "לעשות את עבדותו של העם האמריקני". הוא לא הזכיר את המילה "הוקעה" (IMPEACMENT) אפילו פעם אחת, אם כי אין ספק שמילה זו תוזכר מעתה ליד שמו בכל ספרי ההיסטוריה.

אחר כך "צלל" קלינטון לעבר המחוקקים הרבים, שהגיעו לגן הוורדים בבית הלבן, התחבק עימם, הסתודד עם אחדים ולחץ ידי אחרים. כל אותה עת נמצאה לידו אשתו, הילארי.

בניגוד מודגש לקרירות ששררה ביניהם במהלך ביקורם בישראל - לרבות הרגע שהונצח במצלמות הטלוויזיה, שבו התחמקה ממגעו במצדה - הסתובבו השניים יד ביד, ובצילומים מקרוב היה אפשר לראות שידיהם היו לחוצות בחוזקה ולא רופפות.

כשבעלה דיבר, היא נעצה בו מבט מעריץ והנהנה בראשה כל העת. שפת הגוף שלה היתה רועמת.

לפי הערכות פרשנים בשידורי הטלוויזיה, נראה שהילארי קלינטון סלחה לבעלה. הם מציינים, שלאחר שבועות רבים של שתיקה, יצאה גב' קלינטון ביום ו' בבוקר לבית הנבחרים, כדי להיוועד עם חברי הסיעה הדמוקרטית ולעודד את רוחם לקראת ההצבעה במליאה, שהיתה צפויה להסתיים בתבוסת בעלה.

"לקלינטון אין סיבה להתפטר", אמר אמש האל ברונו, אנליסט לענייני בחירות ברשת אי.בי.סי. "הוא נהנה מתמיכת הציבור. הסקרים מוסיפים להראות תמיכה נרחבת ביותר בו. הוא נהנה מתמיכת מפלגתו. והסיכוי שמשפט בסנאט יסתיים בהרשעתו, כלומר בהדחתו, הוא קטן ביותר. כל זאת בניגוד לנשיא ניקסון, שאיבד את תמיכת מפלגתו, התמיכה הציבורית בו שאפה לאפס וסיכוייו לזכות במשפט בסנאט היו קטנים ביותר".

כאילו כדי להדגיש, שמבחינתו "העסקים כרגיל", פנה קלינטון ללשכתו לאחר מפגש העידוד עם המחוקקים הדמוקרטים, התחבק עם מזכירתו וקיים ישיבה עם יועציו לענייני חוץ וביטחון, בכללם שרת החוץ מדלין אולברייט ושר ההגנה וויליאם כהן. כשעה לאחר מכן, הודיע קלינטון בשידור לאומה על הפסקת ההפצצות בעיראק (ראה ידיעה נפרדת).

אחר כך הוא חזר לאגף המגורים, לבש טוקסידו ויחד עם אשתו חזר לארח מסיבה גדולה לרגל חג המולד, כשמעבר לגדר הבית הלבן, בפנסילווניה אווניו, התגודדו קבוצות קטנות של מפגינים - בעד הנשיא ונגדו - וצעקותיהם נשמעו היטב בחצר הבית.

זה היה סיום מפתיע ליום גדוש אירועים היסטוריים, שבו הצטלבו למקשה אחת שלושה אירועים כבירי ממדים: התפטרות היו"ר הנכנס של בית הנבחרים; החלטת מליאת הבית להעמיד לדין לפני הסנאט את נשיא ארה"ב, בפעם הראשונה אחרי 130 שנה; והפסקת מסע ההפצצות על עיראק.

האירועים ואירועי המשנה, כולם בעלי חשיבות מונומנטלית, זרמו בקצב מטרף כל כך, עד שרשתות הטלוויזיה, שקיימו כמובן קו שידורים פתוח ללא תשדירי הפרסומת, נאלצו לחלק את המרקעים לשניים או לשלושה חלקים כדי להתגבר על העומס. החדשות מעיראק נדחקו בכל זאת לקרן זווית, ועימן כוכבי הרשתות, כריסטיאן אמאנפור, שהתגמדה ליד כתבי הבית הלבן, בחלק האחר של המרקע.

ב-8.22 בערב לפי שעון ישראל הצביעה מליאת בית הנבחרים על סעיף האישום הראשון נגד הנשיא - שבועת שקר לפני חבר מושבעים גדול. המליאה סמכה ידיה על הוקעת הנשיא בגין סעיף זה ועל העמדתו לדין לפני הסנאט ברוב של 228 קולות לעומת 206. ההצבעה היתה חד מפלגתית טהורה, להוציא חמישה עריקים מכל צד: הרפובליקנים בעד, הדמוקרטים נגד.

סעיף האישום השני - שבועת שקר בהליך אזרחי - נדחה ברוב קולות קטן.

סעיף האישום השלישי - שיבוש הליכי משפט עבר ברוב קטן של 221 קולות לעומת 212.

סעיף האישום הרביעי - ניצול לרעה של מוסד הנשיאות - נדחה ברוב גדול.

ומה הלאה? התוצאה המיידית היא, שיחסי העבודה הטובים בין שתי המפלגות בבית הנבחרים נפגמו בצורה קשה. מחוקקים מתארים את היחסים הבין מפלגתיים כרעילים, מוגלתיים.

תוצאה אחרת היא, שהופר האיזון המקודש בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. מדעני מדינה חוששים, שהקונגרס ינסה לגמור חשבונות עם כל נשיא שאינו מוצא חן בעיני מפלגת הרוב.

והמשפט בסנאט? הסברה המקובלת היא, שהרפובליקנים לא יצליחו לגייס 67 קולות הנחוצים להדחת נשיא. אבל צריך לזכור שהתבונה המקובלת אמרה, כי מליאת בית הנבחרים כלל לא תוקיע את הנשיא בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות.

"מה שבטוח הוא ששום דבר לא בטוח", כותב הבוקר ניו-יורק טיימס