הנקראות ביותר

שערוריית קרן קיסריה של רוטשילד

מדוע צריך לפרק את הקרן שמחזיקה נדל"ן במיליארדי שקלים ולהשיב נכסיה לציבור

"עושר אינו אלא המחאת זכות למימון פעילויות של אחרים בעתיד. מותר לכם להשתמש בכסף הזה כרצונכם. תוכלו לפדות או לתת אותו לאחרים. אבל הרעיון להעביר עושר מדור לדור כדי שמאות מצאצאיכם יוכלו לשלוט במשאבים של אנשים אחרים רק מפני שהם באו מהרחם הנכון - מנוגד בעליל לעקרונות של החברה המריטוקרטית" (שבה בעלי הכוח נבחרים על-פי יכולתם ולא על-פי עושרם)

(וורן באפט, מתוך הספר "כדור השלג", הביוגרפיה של המשקיע הגדול בעולם)

1. באפט וביל גייטס החלו השנה ביוזמה ברוכה - שכנוע מיליארדרים מסביב לעולם לתרום לפחות מחצית מהונם לצדקה בעודם בחיים. משנתו של באפט ברורה: לא הגיוני להפקיד עושר, כוח והשפעה כה רבים בידי אנשים רק מפני שהיה להם המזל לצאת מהרחם הנכון. לבאפט יש גם ביקורת על מערכת המס האמריקנית שנוטה, לדבריו, לכיוון העשירים, והוא נוהג לומר שהוא משלם הרבה פחות מסים מאנשי הצוות שלו, כולל מזכירתו.

בארה"ב יש אולי מערכת מסים נדיבה לעשירים (בדיוק כמו בישראל), אבל לפחות יש מס ירושה (אמנם הוקפא למשך שנה אחת) והפילנתרופיה תופסת תאוצה עם יוזמת באפט-גייטס. ומה קורה בישראל? מערכת מסים נדיבה לעשירים - יש; מס ירושה - אין, והפילנתרופיה נמצאת בחיתוליה. את המודל של באפט יישמו עד עתה רק דוד עזריאלי, עם התחייבות תשקיפית לתרום חלק ניכר מהונו, ויצחק תשובה בהבטחה שנתן בראיון ל"גלובס".

מס הירושה מעורר ויכוח סוער, בין בעלי ההון כמובן, בטענה שהוא סוג של "מס מוות" או "שוד קברים", מעין מיסוי כפול שפוגע בסופו של דבר בכלכלה ובצמיחתה וממילא מייצר סביבה תעשייה של תכנוני מס. ובכן, כדי להתמודד עם הטענות הללו החלטנו להביא סיפור הממחיש עד כמה צריך לרתום את מערכת המס לגבייה הרבה יותר צודקת מהעשירים.

2. קרן קיסריה - מי מכיר, מי יודע? מבחינת רוב הקוראים קיסריה אינה מזוהה עם קרן כלשהי אלא מוכרת יותר כיישוב יוקרתי ליד חדרה, יישוב של אנשים שהפרוטה מצויה בכיסם. אלא שמאחורי קיסריה ומאחורי קרן קיסריה מסתתר סיפור מדהים, ארוך שנים, שמעורר מחשבות נוגות. הנה הסיפור על קצה המזלג:

אדמות קיסריה משתרעות על פני שטח עצום של כ-30 אלף דונם, מצפון לנחל חדרה, והן כוללות בתחומן את אתר העיר ההיסטורית. קרן קיסריה, בעלת הקרקעות, באה לעולם בשנת 1962, כשותפות שווה בין ממשלת ישראל לבין הברון אדמונד דה רוטשילד. עוד בשנת 1921 נחתם הסכם בין ממשלת המנדט הבריטי לבין החברה להתיישבות היהודים, ולפיו הסכימה ממשלת המנדט להחכיר את אדמות קיסריה לתקופה של 200 שנה. ב-1924, עם הקמת החברה להתיישבות היהודית בארץ ישראל מייסודו של הברון דה רוטשילד, הועברו הזכויות על הקרקע לחברה הזו.

לימים, חתמה ממשלת ישראל, היורשת בפועל והחוקית של ממשלת המנדט, על שטר החכירה לתקופה של עד 200 שנה החל בשנת 1948. כלומר, בפועל הקרקעות הן של מדינת ישראל, שלנו, של הציבור. ב-1962, כאמור, חתמה המדינה באמצעות לוי אשכול, אז שר האוצר, על הסכם שיתוף הפעולה עם רוטשילד, שמטרתו היתה לפתח את קיסריה ולקדם את ההשכלה הגבוהה בארץ. מטרות נשגבות ללא ספק. ובשביל המטרות הנשגבות הללו העניקה המדינה לקרן פטור גורף וחריג ממסים. ההסכמים החריגים הללו מאושרים כבדרך אגב על ידי המדינה מדי תקופה. בפעם האחרונה, ב-1992, האריך שמעון פרס, אז שר האוצר, את ההסכם ב-30 שנה, עד 2022.

בחלוף השנים פרחה והלכה קרן קיסריה. שימו לב להיקף השגשוג כפי שתואר באחד מדו"חות מבקר המדינה: כמחצית מאדמותיה הן ממערב לכביש המהיר חיפה-ת"א. בצפונו של השטח ובמרכזו פיתחה החברה קרקעות לשם הקמת שכונת מגורים יוקרתית, שהסתיימה בעיקרה באמצע שנות ה-90. הקרן המשיכה לפתח קרקעות ולמכור מגרשים במתחם המרכזי; העיר העתיקה של קיסריה הוכרזה גן לאומי; מדרום וממזרח לה, על פני 1,600 דונם, שוכן קיבוץ שדות ים; ממזרח לקיבוץ נמצאים שטחי מועדון גולף שהקרן מפעילה; סמוך למועדון הגולף הוקם פרויקט גדול של יחידות נופש ומלון; יש גם אזור תעשייה ששטחו כ-3,600 דונם ועוד ועוד. הקרן אף משמשת כרשות מוניציפלית ומעניקה שירותים לדיירי היישוב היוקרתי ולאזור התעשייה (כמובן, עם פטור ממסים). לא ברור אם השירותים ניתנים במחירים ריאליים (התושבים משלמים דמי חבר) ומה חלקה של הקרן בסבסוד השירותים לתושבים העשירים על חשבון הכנסותיה מהנדל"ן.

מה נגיד? זו לא קרן, זה תאגיד נדל"ן. תאגיד? למה לא קונגלומרט נדל"ן עם נכסים בשווי מיליארדי שקלים? בעצם, הגעתם לגן הנעול והקסום של קרן קיסריה, 30 אלף דונם באמצע המדינה. ויותר חשוב: עם מסים אפס. א-פ-ס עגול, יפה וגדול. לא מס הכנסה, לא מסי מקרקעין, שום דבר.

ומה עם שקיפות? זה הרי סוג של חברה ממשלתית, שלמדינת ישראל יש בה 50% מהמניות ובפועל יש לה 100% בעלות על הקרקעות. טוב, שקיפות זה לא הצד החזק של הקרן, עד הרגע שבו מבקר המדינה פשפש קצת במספרים. אז התברר שהקרן צברה מזומנים במאות מיליוני שקלים, ומטרותיה הנעלות שנגעו לתמיכה בהשכלה הגבוהה נדחקו הצדה. הכסף, אומרים, הרי מעוור עיני צדיקים. הצדיקים החליטו להשקיע חלק מהכסף במניות ובקרנות הון סיכון והפסידו לא מעט. ומה עם התרומות להשכלה? אלו ניתנו במשורה, מיליוני דולרים בודדים לאורך שנים, סכום נמוך במידה ניכרת מהסכומים שהקרן היתה אמורה לתרום. ההסכם בין המדינה לקרן קובע שהקרן תתרום מדי שנה 67% מהתשואה על נכסיה הכספיים או 2 מיליון דולר, לפי הגבוה מבין השניים. אלו סכומים ממש מגוחכים יחסית להיקף הפעילות הענק של הקרן.

הדברים של המבקר על הקרן מדברים בעד עצמם: "הואיל והקרן מופקדת על כספים המיועדים לשרת אינטרסים ציבוריים ונהנית אגב כך מפטור מרחיק לכת ממס, היה עליה לראות עצמה כנאמן לציבור, המשקיע את הכספים בשמרנות ובזהירות ללא סיכונים מיותרים... חברה שעיקר נכסיה הוא מלאי מקרקעין למכירה, שערכו במחירי שוק נאמד במיליארדי שקלים, וערכו גבוה עשרות מונים מסך הנכסים הרשום במאזן, צריכה לרשום בדו"חותיה את מצאי המקרקעין שברשותה כיום..." (אגב, לפי השיטות החשבונאיות העדכניות מעניין היה לראות את דו"חותיה של הקרן היום, עם הערכות שמאים - הערכות שהיו אמורות לספר למדינה ולציבור כולו איזה רכוש עצום יש להם בחצר האחורית.

לפני כמה שנים ניסו אייל גבאי, אז מנהל רשות החברות הממשלתיות, וירון זליכה, אז החשב הכללי באוצר, לעשות סדר בקרן ואף לפרקה. העניין התמסמס, אתם יכולים רק לנחש למה. הוא מתמסמס עד היום, כי יש יותר מדי אנשים חזקים ומשפיעים, שרוצים להמשיך במתכונת הפעילות הסודית של הקרן. הבוס של השניים אז היה שר האוצר אהוד אולמרט. אולי כדי שהדברים יתמסמסו הקרן הגבירה את קצב התרומות לכ-20-30 מיליון שקל בשנה.

הצצנו השבוע בדו"חות האחרונים של הקרן (לשנת 2008) שפורסמו במסגרת רשות החברות הממשלתיות. המדינה בעצמה כותבת ש"למקרקעין של הקרן לא ניתן ערך בדו"חות הכספיים, הגם שמדובר בנכסים בעלי ערך הנאמד במיליארדי שקלים". הדו"חות חלקיים מאוד, חסרים מאוד, לא כוללים פרטים מהותיים על רשימת מקבלי השכר ועל היחסים של הקרן עם תושבי קיסריה. המספרים שישנם מדברים בעד עצמם: הון עצמי של כ-630 מיליון שקל, הכנסות של כ-240 מיליון שקל, רווח לפני מס (הרי אין מס) של 40 מיליון שקל. בשנת 2007 עמד על הרווח על כ-80 מיליון שקל ובשנת 2006 על כ-110 מיליון שקל. בקיצור, ביצת הזהב של קיסריה היא ביצת הזהב שלנו. ביקשנו השבוע מהאוצר דו"חות יותר עדכניים וקיבלנו את התגובה המדהימה הבאה: "לצערנו אסור לנו משפטית לתת אותם".

כיו"ר הקרן משמש היורש, בנג'מין דה רוטשילד, נינו של אדמונד. כסגנו שימש עד 2008 אברהם ביגר, יו"ר מכתשים אגן שהוחלף בידי עו"ד דוד אפרתי. מה יש ליורש לומר על קונגלומרט הנדל"ן הצנוע שלו בישראל?

3. הברון בנג'מין דה רוטשילד ניאות להתראיין לעיתונות הישראלית בשבוע שעבר. ריאיון נינוח, רגוע ומפרגן. הברון הוא מי שקולע היטב להגדרה של באפט, אדם שהתמזל מזלו ויצא מהרחם הנכון. הריאיון עם הברון גם מייצג נאמנה את חולשתה של התקשורת: ככל שמדובר בבעלי הון ישראלים, הם טייקונים, אוליגרכים, שודדים ועושקים. אבל אם עוברים לבעלי ההון הזרים, פתאום כל כינויי הגנאי נשכחים. בעלי ההון הזרים הם בעלי עסקים מוכשרים, פילנתרופים, צדיקים ידועים, שצריך ליפול לרגליהם, להתמסר להם טוטאלית ולקיים סביבם מפגן של חנופה מביך.

מה נאמר? ממש אמא תרזה! קבלו את הברון בנג'מין, בכבודו בעצמו, מדבר על התרומות שלו באמצעות קרן קיסריה (מובן שמהברון נחסכו השאלות הקשות על המתחולל בקרן, הוא הרי עסוק בדברים גדולים וחשובים הרבה יותר): "התקציב הוא כ-16 מיליון דולר בשנה והמטרה העיקרית היא חינוך. זה החזון שנקבע על ידי המשפחה... חלק ניכר מהכסף ניתן לחינוך גבוה... ואולם הבעיה כיום בישראל היא בחינוך הבסיסי יותר, בבית הספר היסודי והתיכון..."

100% נכון, בנג'מין צודק. כבר בבית הספר היסודי והתיכון צריך לחנך לשלם מסים כחוק, בלי פטורים גורפים. צריך גם לספר לתלמידים שאין צורך בקרנות סודיות ולא שקופות שמחזיקות קרקעות השוות מיליארדים ושייכות לציבור. צריך לפרק כל קרן מהסוג הזה ולמסור את נכסיה לציבור. צריך לחנך אותם שזה לא צודק ולא הוגן שהקרן צריכה לשרת, בין היתר, את החבר'ה העשירים מקיסריה, שחיים במדינה בתוך מדינה. ויש לנו אפילו שימוש מצוין לנכסים, על רקע מצוקת הדיור והמחירים המאמירים. הרי עלייה של חצי אחוז או אחוז בריבית המשכנתאות לא ממש תצליח לקרר את שוק הנדל"ן, אלא רק שחרור קרקעות מאסיבי ובנייה במחירים שווים לכל נפש. הקרקעות של קיסריה הן יעד מצוין.

ועוד שיעור לתלמידים: אל תתרשמו מדיבורי פילנתרופיה של עשירים. אל תתרשמו מכמה מיליונים שנתרמים, כי לפעמים הם רק בוטנים בהשוואה למסים שחוסכים הפילנתרופים באמצעות מערכת מס גמישה מדי ונדיבה מדי.

מס ירושה נחוץ עכשיו, לא רק מפני שהוא הוגן וצודק, אלא כדי להחזיר למדינה את המסים שבלאו הכי מגיעים לה.

קונגלומרט הנדלן הסודי

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתהבריונים מרשות ני"ע ומהפרקליטות