הנקראות ביותר

"אתם שם בת"א חיים טוב עם האי-שוויון המשווע הזה?"

ראש מועצת ירוחם, מיכאל ביטון, איש מפלגת העבודה, מסביר למה התושבים מצביעים עדיין לליכוד ומדבר על זהות מזרחית

תחושה נעימה מרחפת בירוחם. אנשים מחייכים. מכירים זה את זה. "אחי, מה קורה", "אחותי, הילד בסדר?". צעירות וצעירים "ירוחמים" נעים באופנת שדרות רוטשילד בתל-אביב, מבוגרים יושבים על תה עם נענע ומדסקסים את המצב בעברית, מרוקאית, רוסית וטיפה הודית. ב"קפה איכות" מתחרים בכבוד באיכות הקפה של איטליה. מסעדות ופאבים פתוחים עד חצות בחורף והרבה אחרי בקיץ. אפילו שיכוני הרכבת הצפופים של שנות ה-50 נראים אחרת. השינוי, הסיכוי והתקווה - כל אלה נמצאים בעומק המקום, למרות ההגדרה הרשמית של עיירת פיתוח, האבטלה הגבוהה (10%), העובדה ששליש מהמשפחות נזקקות לשירותי רווחה והדירוג הסוציו-אקונומי הדי-נמוך, 4.

לפני חצי שנה נחתם הסכם חלוקת הכנסות חדש בין ירוחם למועצה האזורית עשירת הארנונה רמת נגב - תיקון היסטורי שנעשה בין המתיישבים הוותיקים לאלה שעלו אחרי קום המדינה. שטח עיר הבה"דים עבר לירוחם, והיא תקבל חלק מהארנונה ותקים אזור תעשייה גדול וחדש. כביש הכניסה ליישוב עמוס לאורכו בציוד בנייה כבד והוא צפוף בשלטים ואתרי מכירות לשכונות שבדרך. "אלפי אנשים כבר רוצים את זה: 60 דונם באמצע ההרים! אני לא יודע איך לתת את זה מרוב ביקושים. יקומו פה יקבי בוטיק, חדרי אירוח, מרכזי הדגמות חקלאיות, חוות עשבי תבלין", אומר מיכאל ביטון. מחוץ לחדרו ממתינים נציגים של רשתות גדולות המחפשים מיקום לפעילות באזור המפתח הזה, הכי קרוב לעיר הבה"דים שנחנכה לא מכבר.

שבועיים לפני חג פסח נחנך המלון הראשון בהיסטוריה של ירוחם, "אירוס במדבר". 47 הסוויטות המרווחות והנעימות כבר מלאות לסופי השבוע. בטקס הפתיחה התמוגגו האורחים ממרק חרירה והתנפלו על המופלטה שהכינה במקום המומחית שולה כנפו, המוכרת בכל הנגב. כל מי שהובילו, עזרו ודחפו, לא משנה מאיזו מפלגה, הגיעו: עמרם מצנע מהעבודה, שכיהן כראש הוועדה הקרואה לירוחם עד לפני 5 שנים, לצד עוזי לנדאו, שר התיירות מישראל ביתנו, אלי אלאלוף מכולנו, צביה ולדן לשושלת שמעון פרס ועוד ועוד. המלון הוא עסק חברתי שרווחיו יופנו לחינוך, במימון קרן ירוחם והאחים ג'יימי וסמואל פינטו, מהמנהלים הבכירים של בנק רוטשילד בצרפת ומהתורמים הגדולים של ירוחם. "אלי (אללאלוף) הביא אותנו לכאן", אומר סמואל, "הוא הבין שאם נשמע את השפה המוכרת לנו ונריח את ריח בית אמא, כבר נישאר. כך היה. הרבה שנים אנחנו כאן באהבה גדולה".

ביטון הוא איש מפלגת העבודה-המחנה הציוני, מפלגה שקיבלה בירוחם בבחירות האחרונות 8% בלבד מהקולות. בדיחה מקומית אומרת שאותם קולות הם בטח של ביטון, אשתו, ילדיו ואחיו, אבל גם זה לא בטוח, יותר הגיוני שזה מהחדשים שהתבלבלו בפתק.

- אז מה מעמדו של איש כמוך, מקום 105 במחנה הציוני?

"למה השאלה?"

- קוראים לך ביטון, אתה שחרחר, מזרחי, משפחה מרוקאית, גר בפריפריה.

"אני רוצה להזכיר שהשחרחרים המזרחים הללו, במה שאת מכנה פריפריה, הצביעו למפלגת העבודה עד 1977, ומאז הם הלכו והתרחקו".

- מי התרחק ממי?

"אני חושב שהמפלגה התרחקה מהם, זה קרה לאורך 30 שנות מפא"י. לא הייתה קפיצת מדרגה במציאות החיים של התושבים. לכן העבודה איבדה את השלטון. באותן שנים הצליח הליכוד לפצח את הזהות המזרחית, לדבר איתה ולתת לה מקום במרחב השיח. אז הגיע אותו פולני כריזמטי, מנחם בגין, והתחיל לממש ולהוקיר את הקשר שנוצר. בגין, האיש היקר הזה, השקיע בפריפריה כסף, הקשבה ואכפתיות שהתבטאו בפרויקט שיקום השכונות הגדול והתמיכה האישית שלו הייתה משמעותית ביותר. השנים 1977-1983 היו תור הזהב של הפריפריה. אז החל עידן האינפלציה המואצת, וב-1985, עם התוכנית הכלכלית, החלה דעיכה שפגעה בכולם, בראש ובראשונה באנשים שהיו להם מעט שומנים ליום סגריר. מי שקצת הצליח לחדור ללבם של אנשי הפריפריה היה יצחק רבין, שגם הוא החזיר משהו בחינוך, בתשתיות. אחרי כן ההתרחקות של המפלגה המשיכה והתחזקה".

- הליכוד עלה לשלטון ב-1977, וחזר ב-1996. בנימין נתניהו ראש ממשלה, אחר כך שר האוצר ומ-2006 שוב ראש ממשלה.

"למעט איזו אפיזודה קצרה חולפת ולא ממש מורגשת אצלנו של אהוד ברק. ובכן, נתניהו כשר אוצר פגע במזרחים, פגע בקצבאות, הוא היה שר אוצר קשוח והוא שילם על זה מחיר כבד בבחירות אז".

- ומאז?

"אני רוצה לדייק, גם להיות הוגן וגם להכיר בטוב. הדברים הטובים שעשה הליכוד מאז שאני נכנסתי למועצה ב-2010 משפיעים באופן ישיר על מציאות חיינו כאן. למשל, גדר הביטחון שלפניו פחדו להציב, עיר הבה"דים, מעבר צה"ל לנגב. המוציא לפועל היה בהחלט ביבי. גם הייתה החלטת ממשלה שלו לחזק את הקהילה האזרחית ולהכין אותנו כולנו לקליטת אנשי הצבא. בתקופתו יש לנו קשר ישיר עם משרד ראש הממשלה באמצעות המנכ"ל הראל לוקר, יש השקעה רצינית בתחבורה בנגב, כביש 6, רכבות, אבל זה עדיין לא הושלם ובטח לא שלם. האבטלה בדימונה ב-4 השנים האחרונות היא 15% ובירוחם 10%, הרחק מהממוצע הארצי. זה אומר שלא באמת היה כאן שר כלכלה ובעצם לא היה כאן ממש ראש ממשלה".

והנה נתניהו הוא המנצח בבחירות. בדימונה הוא קיבל 41%, בירוחם 32.64%, בשדרות 44.22%, בבאר שבע 37.69%, בעוד שבעומר, שהמדד הסוציו-אקונומי של היישוב הוא הכי גבוה שאפשר, ניצח המחנה הציוני עם 37.9%. איך אתה מסביר את זה?

"אני מבקש מאוד לחכות עם השאלה הזאת. לא אתחמק, אבל יש לי דברים חשובים מאוד לומר לפני כן. הכאב העמוק שלי הוא על ציבורים רבים שכבר שנים רבות חיים במציאות כלכלית קשה. הכאב השני התבטא בראיון שעשיתם עם צביקה גרינגולד ('גלובס', 12.9.2013), כשסיים חמש שנים כראש הוועדה הקרואה באופקים. אזכיר לכולכם מה שאמר אז: 'מה שמכנים עדיין עיירות הפיתוח הם גטאות חברתיים שלא מצליחים להתרומם גם לא בעשור השביעי למדינה. אלה מתחמים ברורים עם גבולות המפרידים בינם לבין עולי המייפלאוור, האצולה שרכשה לעצמה את הזכויות על הארץ, לעומת העלייה האחרת שאנשיה נשארו עולים חדשים גם אחרי שהנינים שלהם נולדו בארץ, ותמיד תמיד מזכירים להם שהחלוצים היפים מפעם וצאצאיהם הם היו ויהיו מעליהם. אז כן, אני מרוגז. מה שקורה כאן לא ראוי'. את זה אמר גיבור ישראל, לא אני, לא תושב ירוחם".

- מה אתה רוצה לומר?

"אני רוצה לשאול אותך, אתכם, תושבי מרכז הארץ, פקידי מדינה, שרים, חברי הכנסת, עיתונאים, חברים, כמה זמן אתם חושבים שאפשר להמשיך כך? כמה זמן נדמה לכם שם בתל-אביב שתוכלו להמשיך לחיות את חייכם הטובים והמנותקים בעוד שפחות מ-150 ק"מ מכם תוחלת החיים קצרה בשנתיים? בעוד שילד ברעננה נולד עם שקל אחד של הממשלה, 3 שקלים של ההורים ו-5 שקלים של העירייה, אבל ילד באופקים נולד עם שקל אחד של הממשלה, שנושאת את דגל השוויון, אבל להורים יש רק 1/5 שקל ולעירייה יש שקל אחד בעבורו. איך ייתכן שבמדינה כל כך לא ענקית, ילד אחד מתחיל את חייו עם 9 שקלים וילד אחר עם 2.5 שקלים? זה אומר שיש ילדים במעונות איכותיים ויש שבכלל לא במעון, שילדים נשארים בבית גם עם אמהות בסיכון. תגידי, אתם שם בתל-אביב חיים טוב עם האי-שוויון המשווע הזה? באתי עם חבריי ודרשתי שיהיה תקצוב דיפרנציאלי, גם שי פירון כשהיה שר החינוך ניסה לעשות זאת, אבל זה נוגד את האינטרסים של 15 הערים הגדולות, של ראשי הערים, שלא ייקחו להם חלילה חלק מהכסף, שלא יחלקו את העוגה קצת אחרת".

- בכמה כסף מדובר?

"אם יחלקו מחדש את הכנסות היישובים, בחישוב דיפרנציאלי, ייתוספו קודם כל 4-5 מיליארד שקל למי שאין לו. לאלה שאתם גרים איתם באותה ארץ, שכנים שלכם, שותפים, שילדיהם בצבא והם שומרים גם עליכם".

- 4-5 מיליארד שקל יפתרו את בעיית הפריפריה?

"ממש לא, זה מספר שנזרק בזמנו אבל לא התעמקו בו. צריך מיליארדים רבים לתקן את האי-שוויון בחינוך, ברווחה, אבל קודם כול צריך מודעות אחרת. הנה דוגמה מהמציאות: על כל עובד סוציאלי שאתה מקבל מהמדינה אתה, ראש המועצה או העיירה, צריך לממן רבע ממשכורתו. זה הסידור ברווחה, המדינה 75% והיישוב 25% - וגם זה רק בסעיפים שהמדינה החליטה שהיא מכירה בהם. כי אם אנחנו מחליטים לסייע במזון, במקרר, במכונת כביסה למשפחה קשת יום על ילדים - המדינה לא משתתפת.

"נמשיך הלאה: בתנאים האלה יש יישובים עניים שאומרים 'אין לנו 25%' ואז יש בהם פחות עובדים סוציאליים, ונוצר הפרדוקס הגדול - במקומות שאליהם מעבירים עולים, שבהם המצב הסוציו-אקונומי נמוך והוצאות הרווחה גבוהות - יש פחות עובדים סוציאליים, כי מהקצת שיש אין אפשרות לממן להם 25% מהשכר. אבל ביישובים חזקים, שבהם הצורך ברווחה פחות, יש הרבה אפשרות ליותר עובדים סוציאליים, אבל הם לא ממש צריכים את כולם. זה הגיוני לכם? אתם בכלל יודעים על ההקפדה הזו על 'שוויון' במדינה שלנו?"

- אני לא ידעתי.

"גם יאיר לפיד והחברים שלו, שהם חברים שלי, לא ידעו. אז הסברנו להם. עכשיו, בקמפיין השני, לפיד שינה את דרכו, וזה יפה. שמתי לב שלמעמד הביניים הוא הוסיף את השכבות החלשות. נכון שמעמד הביניים נושא בנטל, נכון שאנשים כמוכם משלמים מסים, בעוד שאנשים ביישובים שונים וחלשים לפעמים לא מגיעים בכלל לסף המס. אני מעריך את הנשיאה בנטל, אבל מעמד הביניים לא רעב ללחם, לא מובטל, לא תמיד סובל מהעדר קורת גג, לא חי בדיור ציבורי מתמוטט ולא מנוהל. ואנחנו חיים באותה ארץ קטנה. כולה 700 ק"מ אורך. מעמד הביניים חי טוב עם זה?"

- הממשלות חיות טוב עם זה?

"יש את מפלגת הליכוד והבית היהודי שעושים דברים יפים, אבל בעצם הם אומרים: חבר'ה מצבנו טוב, המדינה במצב טוב, יש צמיחה כלכלית, לא צריך לצאת מגדרנו. ואני אומר להם: כן, יש הרבה טוב במדינה, אבל אני חי את הפערים, אני פוגש את הפנים שלהם יום ולילה, הם אצלי במשרד. אני וחבריי ביישובים דומים רואים כל יום אדם שאין לו קורת גג, אמא שלא יכולה לממן חינוך, זקן בלי תרופות, ואני רוצה שמישהו ידבר על הפערים, על צמצום הפערים. אני רוצה שנמשיך להיות מדינה חזקה מבחינה ביטחונית, מדינת היי-טק ומדינת פרסי נובל, אבל שבחגיגה הזו ישתתפו עוד כמה. שאדם שייצא לעבודה לא יהיה עני. האם זה לגיטימי לדעתכם שאדם מביא 4,000 שקל ואשתו לא עובדת כי היא נאלצת לטפל בתינוק, וכשמעון עולה 2,500 שקל אז לא 'שווה' לצאת בכלל. במצב הזה אין תקווה. לא לדור הבוגר ולא לדור הבא שמראש אנחנו מגדלים אותו חלש".

דנ"א של מדינת רווחה

- ציפית שמפלגתך תביא לשינוי המיוחל?

"מפלגת העבודה בימים הטובים והראויים שלה, עד 1977 ובתקופת רבין, נתנה רשת ביטחון חברתית".

- האומנם? הרי אתה ציטטת את גרינגולד שדיבר על הדור המיוחס שלקח את נכסי הארץ ולא הותיר משהו למתיישבים ה"חדשים" שהושמו בפריפריה.

"אני מדבר על מפלגת העבודה של היום. המפלגה שאני חבר בה מדברת על רשת ביטחון חברתית ואני מאמין שהיא מתכוונת לזה. גם שלי יחימוביץ' וגם בוז'י הרצוג הם אנשי אמת שמתכוונים לצמצם פערים בחברה. אני חיפשתי מפלגה שתעסוק בצמצום פערים, ושתהיה דמוקרטית. קשה לי ללכת למפלגה שהיא מופע של איש אחד".

- כמו?

"אני אוהב את משה כחלון ואת המעשים שלו, אני אוהב את יאיר לפיד ואת המעשים שלו, אבל אני רוצה שזה יהיה מגוון, שזה יהיה פתוח".

- מפלגת העבודה פתוחה ומגוונת? בעשירייה הפותחת אין רוסי, אין פריפריה. יש עמיר פרץ בגלל שריון, אין מוסלמי, אין חובש כיפה. על מה אתה מדבר?

"יש לך פואנטה, אני מסכים איתך וגם נבוך במידה רבה".

- למה אתה כל כך זהיר, כמעט מגמגם, בשיח על מפלגת העבודה?

"כי אני לא רואה נכון להיום מפלגה ששומעת את זעקת הדל".

העבודה והמחנה הציוני כן שומעים?

"שומעים, כן. האם הם גם יכולים? האם הם גם ייצוגיים? האם הם גם מבינים סוגיות של זהות ולא רק סוגיות של צמצום פערים? לא יודע. אדם מצביע למפלגה בגלל שהוא מזדהה עם אנשיה, מזדהה עם הנרטיב שהם מביאים, בגלל שיש פנים ושמות שהוא מרגיש שייך אליהם. יש מיליון רוסים במדינה, ובעשירייה הפותחת של העבודה היה צריך להיות מנהיג מהקהילה הרוסית. גם היה צריך לתת יותר ביטוי לפריפריה, גם לשפה יהודית-מסורתית. עשרות אלפי דתיים הצביעו לעבודה. איפה הייצוג שלהם?"

- אבל ב-20 הראשונים יש שני נציגים ללובי החקלאי, בעוד שחקלאים הם בערך 1% מהציבור. בקיצור אתה, מיכאל ביטון, בן עולי מרוקו, נולד וחי בירוחם, פעיל חברתי וקצין קרבי, חבר במפלגה אשכנזית, לבנה, חילונית, עשירה ומתבדלת.

"כן, ככה היא נתפשת, אבל היא גם חברתית ומדברת על צמצום פערים והיא אמינה בזה יותר מאחרים. הדנ"א שלה הוא מדינת רווחה. לא תמיד זה הצליח לה, והיא בעצמה נסוגה הרבה מעמדותיה, השאלה היא אם יש תקומה לדבר הזה".

- מצפים שבעוד כמה שנים תהיה אתה עמוק וגבוה בפוליטיקה הארצית, סוג של הבטחה וכבוד לפריפריה. יש סיכוי שתוכל לחדור למבצר הזה?

"למבצר של העבודה, אני בטוח שנוכל לחדור. האם נוכל גם לגרום לה להיות מפלגת שלטון מגוונת שיש לה פנים וזהויות שמבטאים את העם על גווניו, עם נרטיב וסיפור עדכני שנותן מקום למגוון האנושי בחברה? זאת שאלה פתוחה. אני, בעיקרון, רואה את עצמי ממשיך את הדברים היפים שעשינו בירוחם. לקחת עיר של אשכול 4 שלא בנו בה 20 שנה, ולבנות אלפי בתים, לקדם יזמות שיוצרת מקומות עבודה - במלון, בהיי-טק, בתעשייה, להביא תקווה, להביא ציפייה מחויכת לצעירים, למבוגרים, להחזיר הביתה ירוחמים וירוחמיות..."

- איך יוצאים מהאשכול הסוציו-אקונומי הנמוך?

"צריך לעשות עיר חינוך, להביא למימוש החלטות ממשלה, להיאבק על מבנים ציבוריים ועל שיפור הדיור הציבורי, לתקן את הגבולות ולקבל יותר שטחי תעסוקה וארנונה. להסדיר בהסכמה את ההתיישבות הבדואית בנגב. אנחנו עשינו זאת אצלנו, אז גם המדינה יכולה".

- למה כוונתך?

"הגענו להסכמה עם שבט רחמה, תת שבט של אל-עזזמה ששכן גם בשטחים שלנו. עשינו תהליך בשיתוף דורון אלמוג, בני בגין, הרשות להסדרה, המועצה האזורית הבדואית, הנהגת הכפר ותושבי ירוחם. קיימנו דיון פתוח, כולל סיור והיכרות, והגענו להסכמה: הם חתמו על פינוי 20 אלף דונם בקצה תחום השיפוט שלנו וזזו ליישוב עצמאי חדש ששייך למועצה אזורית בדואית, ואני העברתי להם 500 דונם ו-1,500 דונם של רמת נגב. כל זה בהסכמה ובחתימות כל גופי הממשלה. זה התהליך הכי רציני שנעשה בנושא. אנחנו לא מחכים לממשלה".

- שאלתי קודם למה בחרו בנתניהו וביקשת שנדחה את השאלה לשלב מאוחר יותר. אז למה מפלגת העבודה לא עוברת פה, למה בבחירות הצביעו הירוחמים לטובת הליכוד ונתניהו?

"ביבי קיבל פה כל הזמן 30%-40%. מה שכן, נוספו לו קרוב ל-100 מצביעים של מפלגת העבודה. למה? כי בליכוד יש זהויות שמספרות את הסיפור של הפריפריה. ג'קי לוי - בית שאן, מירי רגב - קריית גת, מיקי מכלוף זוהר - מקריית גת. גם אצל כחלון יש הרבה - דוקטור מקריית שמונה, אלי אלאלוף מבאר שבע, טלי פלוסקוב מערד. קשה להודות בזה, אבל הצבעה בישראל היא לאו דווקא הצבעה לפי מצע. בבחירות המצע לא חשוב. ההצבעה היא הצבעה זהותית, וכרגע יש את זה בליכוד, אצל ביבי".

- ואין דבר כזה בעבודה, אצל בוז'י?

"כרגע לא. העניין הוא שזה גם לא יקרה בזכות קמפיין טוב או מודעה כזאת או אחרת - לשם הופנתה תשומת הלב של המפלגה שלי. זה יקרה רק לאחר עבודת חריש עמוק בכל שכונה, בכל יישוב, בכל קהילה, בכל השנה, כולל סניפים ופעילים, כמו פעם, פעילות רלוונטית לחיי היומיום של התושבים. זה יקרה רק אם בתוך הרשימות יהיו פנים, שמות וסיפורים שאפשר יהיה להתחבר אליהם, להרגיש שייכים. זאת עבודה קשה, לשנות תודעה ותפיסות".

המזרחיות כאג'נדה לפעולה

- בוא נדבר על מזרחיות.

"זה נהיה קשה מרגע לרגע. אני אדם שמגדיר את עצמו יהודי, ציוני, מרוקאי, מסורתי, ירוחמי, חברתי. בסדר הזה".

- יש בך כעס או תסכול של "מזרחי דפוק"?

"עם השנים למדתי שאדם צריך להיות שלם עם כל הזהויות שלו, אבל זהות מזרחית צריכה להיות זהות עמוקה, לא הזהות של מופלטה ומימונה. זהות מזרחית היא של קהילה יהודית משגשגת, של פיוט, של שירה, של תרבות וקודים קהילתיים, פתיחות לסביבה, קבלת הזר, של מסורת חכמי מרוקו, כתיבה, פסיקה, הלכה, פילוסופיה, זהות שמקדשת ערכי משפחה. אלה דברים נפלאים, ערכים מבית אבא. ניסו להוציא אותנו מזה, ואנחנו ניסינו לברוח מהם, מרדנו, אבל עם השנים הבנו שאין להתכחש או להתבייש, אתה צריך להיות גאה במקום שממנו באת, במי שאתה".

- הניסיון להרחיק והניסיון למרוד במסורת לווה בכעס. האם הכעס נשאר?

"היה כעס גדול. אני חושב שנעשה עוול, והיה אי-צדק, לפעמים יש עדיין אי-צדק ואי-שוויון. אבל הזהות המזרחית שלי גורמת לי לרצות להיות מנהיג של תיקון עוולות, לא רק פרשן של עוולות, לא רק פרשן של אי-שוויון ואי-צדק וגזענות. אני המזרחי, המרוקאי, הוא אחד שמסוגל ויכול, בחלקת עולמו, לתקן, לפעול ולהביא שינויים בעולם. לכן אני מעריך מאוד אנשים בעלי זהות מזרחית שהפכו את הזהות הזאת לאג'נדה לפעולה ולא רק אג'נדה להאשמה.

- אנשי ירוחם מרגישים דפוקים?

"לא חושב. אני חושב שאנחנו די גאים במקום שאנחנו חיים בו. שאלת אותי למה אני קורא לעצמי עיר ולא מועצה כמו שכתוב במסמכי המדינה, ולמה אני לעולם לא משתמש בביטוי עיירת פיתוח - זה פשוט מפני שהפסקנו לאפשר למישהו לקרוא לנו בשמות או להגדיר אותנו בהגדרות שלו. אנחנו אלה שאומרים מי אנחנו. אנחנו דורשים את ליגת העל לירוחם ואנחנו פועלים יום-יום כאילו ירוחם זה יישוב של מיליון איש. אנחנו הולכים למנכ"ל ראש הממשלה והוא ומשרדו מקבלים אותנו כאילו היינו תל-אביב; אנחנו הולכים לשרים, פונים לפילנתרופיה, ואנחנו אומרים: אם עיר עם אוניברסיטה או בית חולים יכולה לקבל מיליארדים, אז ירוחם גם תגייס ותביא מיליארדים, כי ירוחם ראויה לא פחות מכל פרויקט שכבר מתוקצב ע"י הממשלה בכל כך הרבה כסף".

"אנחנו הממשלה"

- דמיין 10 שנים מהיום.

"אני רוצה לדעת שעשיתי מעשה משמעותי בירוחם, מעשה בר-קיימא ויציב, ושהדברים היפים נמשכים פה".

- עדיין ראש המועצה, סליחה, ראש העיר?

"יכול להיות שבעוד 10 שנים אני אראה את עצמי בהנהגה הפוליטית, הארצית, של המדינה".

- מה יהיה אז הדירוג הסוציו-אקונומי של ירוחם?

"ירוחם תטפס מעלה-מעלה. השינוי בירוחם הוא עבודה ל-30-40 שנה. אין קסמים. לא מתקנים הזנחה של 60 שנה ב-5 שנים, לא ב-10 ולא ב-20. זו צמיחה איטית ויציבה, שמירה על הקיים וכל הזמן הוספה".

- תנסה לחלום את סיכום התקופה שלך כראש מועצת ירוחם.

"לחלום? מה לחלום? אני בטוח שנקפוץ, כי אני בונה בתים ובהם משפחות חזקות שלנו, של בנים חוזרים, של הצבא, של אנשי המרכז והסביבה שירצו איכות חיים אמיתית וחינוך משובח. ב-5 שנים נגיע לאשכול סוציו-אקונמי 5 ו-6 ונמשיך לגדול ב-10 השנים הקרובות. אבל זה בכלל לא המדד שלי. בירוחם יש כ-3,000 משפחות, 1,000 מהן רשומות ברשויות הרווחה מכל מיני סיבות. המדד שלי הוא אם צמצמתי את מספר משפחות הרווחה, אם צמצמצתי את התלות ברווחה, אם הצלחתי להוציא 50% או 70% מהדור השני לעוני - לחיים עצמאיים של השכלה, עבודה ופרנסה בכבוד.

"הנה מה שאני שואל את עצמי כל יום: האם הדיור הציבורי שלי נראה טוב, כלומר האם השכונות הוותיקות שלי, שגרים בהן מבוגרים מהעליות הראשונות ואחרים שפחות מסתדרים - האם השכונות האלה צומחות, האם הן נקיות, האם יש בהן התחדשות עירונית, אסתטיקה, כיכר חדשה, גינה, ספסלים עם צבע חדש, מועדון קשישים. אלה השאלות שמטרידות אותי. כי הרי בתים ושכונות כבר הוכחתי שאני יודע לבנות, גם וילות אני יודע היטב היבט לבנות, גם יזמות אני יודע לעשות, יודע לתת חינוך טוב, לעשות פיתוח כלכלי, ליצור שותפויות ופילנתרופיה ולהביא את הממשלה - לגייס אותה לשותפות".

- אז מה מטריד אותך?

"אני יודע ובטוח שהעיר הזאת תגדל ותתעצם, אבל אני חייב לדאוג לכך שאקח איתי למעלה גם את כל השכונות הוותיקות, משפחות שיכוני הרכבת של פעם. החזקים רצים איתנו קדימה אבל אני צריך לעזור לאוכלוסיות שהכי זקוקות לנו, שלא יישארו מאחור. זה האתגר הגדול, זאת המלחמה היומיומית שלנו, ובמידה מסוימת אנחנו מחליפים פה את הממשלה. אנחנו הממשלה. ממשלות באות והולכות - אבל ראש העיר וצוותו הוא הממשלה שתמיד נשארת. במלוא הצניעות".

"מי שלא יודע מה לעשות בירוחם, שיתקשר אליי"

"אני רוצה לקרוא לכם להעלות את ירוחם על מפת התיירות שלכם", אומר מיכאל ביטון, "יש לנו אגם נקי ויפהפה, אפשר לדוג, יש שטחי קמפינג רחבים נקיים ומסודרים. יש בסביבה את שדה בוקר, מצפה המכתש הגדול הוא חמש דקות נסיעה מפה, יש אכסניה טובה, גם בדימונה ובערד. יש לנו אגם ומכתש, ושדה בוקר, פעילות צפרות, מרכז אופניים ומסלולים. בכל הנגב מכירים את 'פרויקט המבשלות' שלנו, האוכל הכי טוב בארץ. יש אירוח בדואי, תיירות קהילתית, יש לנו את "עתיד במדבר - בית מדרש יוצר בירוחם" שמתייחס לציונות, התיישבות, עליות. יש הכול פה, לילדים ולמבוגרים. הנאה צרופה. עכשיו יש לנו גם בית מלון. ומי שלא יודע מה לעשות - שיתקשר ישר אליי".

המספרים של ירוחם

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות