הנקראות ביותר

פיתוח ישראלי: לא עוד משחק מלחמה

אם עד היום הכרנו משחקי מחשב המדמים קרבות שריון, מערכת בקרת האש לטנק המרכבה, שקיבלה החודש את פרס בטחון ישראל, פועלת בשיטה הפוכה: מנהלת קרב שריון אמיתי כמשחק מחשב

"הטנק פועל ממש כמו במשחק מחשב", מספר אבי עזרד, מנכ"ל חברת אלאופ ישראל, כאשר הוא מתאר את יכולות מערכת בקרת האש של טנק המרכבה, אשר זכתה בפרס בטחון ישראל. "התותחן מזהה את המטרה, נועל עליה, לוחץ לירי ומשלב זה הטנק עושה את כל העבודה בעצמו. כל מה שנדרש מהמפעיל, המפקד או התותחן, הוא לסמן את המטרה וללחוץ על ההדק".

פרס ביטחון ישראל נחשב לאחד מהפרסים היוקרתיים בישראל, אולם תמיד הוא היה אפוף סוד ומסתורין משום שהפרויקטים מעולם לא נחשפו לעיני הציבור. השנה, לראשונה בתולדות מערכת הבטחון הישראלית, הורם מסך המסתורין מאחורי הזכייה, ובכתבה זו נחשפת לראשונה המערכת שזיכתה את מפתחיה בפרס היוקרתי לשנת 1997.

הפעם מדובר במערכת בקרת-אש בשם "בז" (מכנים אותה גם בשם Knight) שפותחה בארץ ומבוססת על הטכנולוגיות המתקדמות ביותר. המערכת פותחה במיוחד עבור טנק המרכבה ומופעלת במשימות מבצעיות בלבנון, שם עברה את טבילת האש שלה.

הפרס הוענק לצוות ממנהלת תכנית טנק המרכבה, הרשות לפיתוח הטנק בחיל החימוש, חיל השריון, חיל החימוש, והחברות אלאופ ואלביט מערכות. בין ספקי המשנה של הפרויקט כלולים גם התעשיה האוירית, התקני מצב מוצק (המ"מ), אימקו, בנטל, ODI ,OMI ועוד.

"למערכת יכולת לבצע משימות ביום, בלילה ובתנאי ראות קשים, ולפגוע במטרות הנעות בתמרון גבוה, כמו טנקים מתחמקים או מסוקי קרב", אמר אבי עזרד, מנכ"ל אל-אופ ישראל, המלווה את פיתוח המערכת משנת 1987.

יחסית לפיתוחים אזרחיים, הפיתוח של מערכות בטחוניות אורך זמן רב. בשנת 1979 החל צה"ל להצטייד בדגמי הטנקים מרכבה סימן 1, וב-1983 החלה ההצטיידות בדגמי מרכבה סימן 2. בתחילת שנות ה-90 נכנס לייצור הדגם המתקדם ביותר, מרכבה סימן 3. בטנק זה שולב לראשונה תותח בקוטר 120 מ"מ, אשר יוצר בתעשיה הצבאית. הדרישה כה גדול באה לאחר שהתברר כי בטנק 72-T, טנק המערכה העיקרי של צבא סוריה, הותקן תותח בקוטר של 125 מ"מ.

בתחילה הופעל הטנק עם מערכת בקרת האש הסטנדרטית, אך עד מהרה התברר שכדי למצות את יכולתו של התותח החדש דרושה מערכת מתקדמת יותר מזו שהיתה בדגמים הקודמים. עקב שיטת ה"ייצור הטלסקופית" בה מפותח טנק המרכבה, הזמן שנדרש למימוש המערכת לא היה רב.

בשלב זה היתה כבר מערכת בקרת האש בתהליך פיתוח. התכנית החלה בפברואר 1987, עם הגדרת משימה חד-משמעית שקבע האלוף במיל' ישראל טל: "תתפרו למרכבה את המערכת הטובה והאפקטיבית ביותר. לא מעניינים אותי נתוני הטנק והתותח. אני רוצה חורים במטרה".

הדרישה הציבה אתגר כביר בפני המפתחים. אמנם, המערכת התבססה על מכלולים קיימים, אך היה עליה לשלב את הכוונת עם כל המכלולים הדינמיים של הצריח, התותח ומערכות הייצוב והבקרה של הטנק. לדברי אבי עזרד, עד כה לא נעשה שילוב מלא מסוג זה בשום טנק אחר בעולם.

"בטנקים אחרים פועלות מערכות ייצוב ובקרת אש, אך ברוב המקרים הן לא פועלות בחוג סגור. אנו השגנו לראשונה הפעלת מערכת בחוג סגור, המאפשרת כינון אוטומטי לחלוטין של התותח. כל שנדרש מהמפעיל, המפקד או התותחן, הוא לסמן את המטרה וללחוץ על ההדק. המערכת תבצע את כל השאר, גם כשהמטרה והטנק היורה עצמו נמצאים בתנועה".

עזרד מגלה כי יצרני טנקים זרים הביעו עניין רב בטכנולוגיה שיושמה במרכבה. כיום נערכים מגעים עם יצרנית הטנקים של צבא ארה"ב, ג'נרל דינמיקס לאנד סיסטמס המיועדים להביא לשילוב של מרכיבים מהטכנולוגיה הישראלית בטכנולוגיות השריון העתידיות של הצבא האמריקאי.

הפיתוח מבוסס על גישה הפוכה מהגישה המקובלת בעולם. על פי הגישה המקובלת, קודם מייצבים את הכוונת, ואחר כך מנסים לשעבד אליה את התותח. זאת מכיוון שייצוב הכוונת קל יותר.

ייצוב התותח, שמשקלו כמה טונות, קשה במיוחד בתאוצות החזקות המאפיינות את התנועה בשטחים קשים. בלא ייצוב של התותח, חייב הטנק לעצור כדי לירות, ובמצב זה הוא פגיע לאש אויב.

צוות הפיתוח הישראלי החליט קודם לייצב את התותח, ורק אחר כך לשעבד אליו את הכוונת, שיטה המאפשרת לצוות להגיע למצב ירי יעיל תוך כדי תנועה.

טכנולוגיות הייצוב משלבות מערכות הידראוליות וחשמליות, המשתלבות במכלולי צידוד אלקטרו-מכניים ומערכות הגבהת התותח. הדבר התאפשר ע"י התקנת מערכת חשמלית חדשה שפותחה באלביט. היא מאפשרת תגובה מהירה וכוון עדין של המסה הגדולה של התותח.

אתגר נוסף הוא העקיבה המתמדת אחר המטרה, תוך פיענוח התנועות היחסיות של הטנק המכוון ושל המטרה. העקיבה נעשית באמצעות עיבוד אותות המבוצע על גבי תמונה של המטרה.

כדי להשיג יכולת זו משולבים במערכת אלגוריתמים ייחודיים לזיהוי תמונה, ואלגוריתמים למיצוי מרכיבי התנועה השונים, וניבוי תנועת המטרה. שילוב שתי המערכות מאפשר לסגור את מעגל הבקרה, כאשר התותח המיוצב משועבד לקו הראיה של הכוונת. שילוב זה מאפשר לטנק לאתר, לכוון ולהשמיד מטרות במהירות, גם ממצבי ירי קשים.

מאחר ופיתוח המערכת היה כרוך בהשקעה גדולה ברמת סיכון גבוהה, דרשה אלאופ הבטחה לרכש מתמשך של המערכות. למעשה, לקראת ההיערכות לביצוע הרכש, משרד הביטחון בחן אלטרנטיבות אחרות והעמיד את המערכת שפותחה בארץ במבחן מול מערכת שהציעה חברת אטלס הגרמנית. בבדיקה נמצא כי המערכת הישראלית זולה משמעותית מהמתחרה.

"ברוב המכלולים היינו זולים יותר מהגרמנים, ובחלק מהם המחיר היה דומה" אומר עזרד. "מרגע שהוחלט על הצטיידות, משרד הביטחון עמד בכל היעדים שהוצבו לפרויקט". מכיוון שאומדן העלות של מערכת בז הוא כחמישית ממחירו של טנק המרכבה, בוצע תהליך הפיתוח במתכונת של Design To Cost, להבטיח שלא תהיה חריגה מהתקציב.

בתחילה, אלאופ ביצעה כל ההתקנות הראשונות בטנקים של צה"ל, ולאחר מכן העבירה את העבודה למפעל הטנקים של חיל החימוש.

כיום היא מספקת לווי פעיל למערכות בשטח, הכולל הטמעה ותמיכה טכנית בצוותי התחזוקה. למעשה, לפי דרישה מפורשת של טליק, היא העמידה חוליות טכניות צמודות ליחידות המבצעיות, למתן גיבוי טכני במקרה תקלה.

בימים אלה החברה בוחנת אפשרות להתקנת כוונת נוספת, אשר תאפשר למפקד הטנק לאתר מטרות חדשות, בעוד התותחן עבור לוכד מטרות קודמות בכוונת הראשית. לצורך זה כבר פותח מכלול הדמייה טרמית לכוונת מסוג זה, המיוצרת ע"י חברת אטלס, עבור טנקי לאופרד 2 של צבאות גרמניה, שבדיה והולנד.

על-פי תכניות הרכש יצויידו אלפי טנקים בכוונות חדישות אלה, בהשקעה של כ-50 מיליון דולר. בשלב זה הוקצו תקציבי רכש עבור כ-600 טנקים.

חברת אלאופ היא אחת מהחברות הביטחוניות הוותיקות בישראל. היא הוקמה בשנת 1937 ובשנים האחרונות הגדילה את היקף פעילותה. בשנת 1997 הסתכמו מכירותיה בכ-300 מיליון דולר, כ-%80 מהן לשוק הביטחוני - גידול של %10 ביחס לשנה שעברה.

תחום פעילותה המרכזי של אלאופ הוא בפיתוח וייצור מערכות בקרת-אש לטנקים. במקום שני מצוי תחום המערכות התעופתיות, הכולל מערכות תצוגה עילית למטוסי קרב, ולייזרים מוטסים למדידות טווח וציון מטרות, תחום בו אלאופ נחשבת ליצרן עולמי מוביל.

כמו-כן, היא מפתחת מערכות הדמייה טרמית ואמצעי הגנה אלקטרו-אופטיים.

בתחום פיתוח מערכות בקרת אש לטנקים, התפתח שיתוף פעולה בין אלאופ ואלביט הנמשך כ-20 שנה. בעבר הן התחרו אחת בשנייה על פרויקטים מקומיים ועל מכרזים בחו"ל, אולם לאחר ששתיהן נפגעו מהתחרות, הגיעו למסקנה כי הפעוליות יכולות להשלים אחת את השנייה והחליטו לשתף פעולה.

המערכות המשותפות הראשונות היו מערכות אלקטרואופטיות משולבות מחשב שהותקנו בטנקים של צה"ל, וגרסה מיוחדת שלהן, בשם "מטאדור" נמכרה לצבאות זרים. הן מאפשרות לתותחן לכוון את התותח במדוייק ולהגדיל את סיכויי הפגיעה במטרה בכדור הראשון.

אלאופ פיתחה מספר דורות של מערכות בקרת אש. הן כללו מערכות תצפית יום, מערכות וראיית לילה המבוססת על מגברי אור כוכבים, מד-טווח לייזר לאומדן טווח מדוייק ומערכת אופטית להצגת תמונת המטרה למפקד ולתותחן.

במערכות אלה שולבו מחשבי בקרת אש שפותחו באלביט. כך למשל, בטנק המרכבה סימן 3, הוכללו לראשונה מערכות חשמליות לייצוב ובקרת צריח. לאחר מכן שולבו בטנקים גם אמצעי תצפית טרמיים וטלויזיוניים, המאפשרים למפקד ולתותחן לצפות במטרה תוך כדי תיפעול את התותח.

לאחרונה הציגה אלאופ מערכת הדמייה טרמית נוספת, שפותחה במיוחד כהשבחה לטנקי 72-T אשר יכולה להשתלב במערכות האופטיות הקיימות בטנק או להחליף את כל המכלול הקיים.

גרסה שלה מיועדת בעיקר לרכב משוריין קל, דוגמת נגמ"שי לחימה. לשתיהן יש שוק בעל פוטנציאל גדול, בעיקר בקרב צבאות מזרח אירופה ובגרורותיה לשעבר של ברית המועצות, המבקשות לשפר את צבאותיהן בלא השקעות מאסיביות ברכש פלטפורמות חדשות. « תמיר אשל «פיתוח ישראלי: לא עוד משחק מלחמה « אם עד היום הכרנו משחקי מחשב המדמים קרבות שריון, מערכת בקרת האש לטנק המרכבה, שקיבלה החודש את פרס בטחון ישראל, פועלת בשיטה הפוכה: מנהלת קרב שריון אמיתי כמשחק מחשב

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות