דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

חיוב ארנונה רטרואקטיבי - רק במקרים חריגים ומיוחדים

ביהמ"ש סבור, כי נסיבות המקרה בו הוטל על אינטל חיוב ארנונה רטרואקטיבי בסך 60 מיליון ש' אכן חודרות דרך כל הסדקים אותם השאיר ביהמ"ש העליון; נפסק, כי מלאכת היישום של העקרונות המנחים תלמד כי אין מדובר במקרה גבולי, והמקור לטעות של העירייה בחיובי הארנונה נבע מהתנהגותה של אינטל עצמה, אשר פעלה בחוסר תום לב ולא אפשרה לעירייה למדוד את שטחיה

דרך התנהלותו של הנישום אל מול הרשות המקומית עלולה להוות משקל עודף אל מול שומת המס הנכונה, ולהקרין על התייחסות בית המשפט בקשר עם נסיבות המקרה.

לאחרונה לימד בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, כי מאמציהם הרבים של גזברי ומנהלי הארנונה של הרשויות השונות עלולים לשאת פרי. דרך התרשמות ביהמ"ש מגרסאות הצדדים, כפי שנטענו והוצגו בפניו, בין היתר באשר לאלמנט תום הלב והשתכנעותו להעדר תום ליבה של חברת אינטל, הביא את בית המשפט לדחות את העתירה לביטול חיוב הארנונה הרטרואקטיבי בסך של 60 מיליון שקל.

הארנונה כידוע הינה מס שנתי, המוטל מידי שנה על-ידי מועצת הרשות המקומית, אשר קובעת לפני תחילת שנת המס את התעריפים שיחולו על נכס בהתאם לשטחו, לשימוש שנעשה בו, לאזור בו הוא נמצא וכו'.

מכיוון שקובעי המס (שטח הנכס, מיקומו והשימוש שנעשה בו) נוטים שלא להשתנות לעיתים תכופות במהלך חייו של הנכס, מקובל בכל הרשויות שלא לבדוק מידי שנה את קובעי המס, אלא "להעתיק" את הנתונים שנקבעו בשנה הקודמת.

אך מה קורה, אם לאחר תום שנת המס או אף לאחר מספר שנים, מגלה הרשות המקומית או מגיעה למסקנה, כי חלה טעות (לרעתה) בפרמטרים והיא מבקשת לתקן הטעות? האם מוסמכת היא לתקן את הודעת החיוב שכבר נשלחה לנישום? מהם שיקולי המדיניות שלה? האם צריכה לספוג את הטעות כיוון שהנישום הסתמך בינתיים ופעל בהתאם, או שמא הנישום אינו רשאי להתחמק מתשלום מס אמת? וביתר שאת: מה קורה כאשר נישום הגיע לשומה מוסכמת עם הרשות המקומית, וכיום הרשות מבקשת לשנותה באופן רטרואקטיבי?

שאלות אלו אשר הוצגו לעיל החלו להתעורר בעיקר מאז שלהי שנות ה-80, וטומנות בחובן, בין היתר, התנגשות בין אינטרס הפרט לשמור על הזכויות שהתגבשו בידיו עקב החלטתה הקודמת של הרשות (אינטרס הסופיות), לבין האינטרס הציבורי בגביית מס אמת.

כאשר שני אינטרסים לגיטימיים כאמור מתנגשים - יש למצוא את נקודת האיזון ביניהם. קביעת מיקומה המדויק של נקודת האיזון תלוי בהשקפת העולם של מי שעליו מוטלת משימת האיזון. בשנים האחרונות, לאחר חקיקת חוקי היסוד ("המהפכה החוקתית", בלשונו של הנשיא אהרון ברק), נראה כי בתחומים רבים של המשפט הציבורי חל שינוי במקומה של נקודת האיזון, כאשר האינטרסים של הפרט הולכים ודוחקים את מקומם של האינטרסים הציבוריים.

יחד עם זאת, לשאלה האם ניתן "לפתוח" את שומת הארנונה ניתנו בפסיקה תשובות מגוונות, כאשר מאז השנים הראשונות שלאחר קום המדינה ועד לפני מספר שנים בודדות השאלה הנדונה לעיל כלל לא הגיעה לדיון בבית המשפט העליון, אלא נדונה בפני ערכאות נמוכות בלבד.

בית המשפט העליון נדרש לשאלת החלת שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי בעניין ע"א 975/97, המועצה המקומית עילבון נ. מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2)433 (להלן: "פס"ד עילבון 1"), וקבע, כי הפסיקה שהתייחסה לעריכת האיזון בין האינטרסים המתעמתים, ואשר קבעה כי הפרמטרים הרלוונטיים הינם מידת הסתמכות הפרט על החלטה, הנזק שנגרם לו, מהותו של האינטרס הציבורי, סוג הטעות, הגורם האשם בטעות ועוד - מתייחסת לתיקון החלטה שפועלו פרוספקטיבי - כלומר, מיום התיקון ולהבא, ולא להחלת השינוי באופן רטרואקטיבי.

ביהמ"ש העליון קבע, כי כדי שרשות מס תהיה רשאית לתקן שומת מס באופן רטרואקטיבי, היא חייבת להצביע על סמכות מפורשת שהוקנתה לה בחוק לעשות זאת. בעניין ארנונה אין סמכות כזו, ולפיכך ידו של בית המשפט תהיה קפוצה במתן אפשרות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי.

יחד עם זאת, ולמרות המסקנה המתבקשת כי האיסור "לפתוח" שומות הוא מוחלט ואינו תלוי בנסיבות הספציפיות של אותו המקרה ובאיזון שנעשה בין האינטרסים, בית המשפט העליון לא עצר בנקודה זו, בדק את האינטרסים המתנגשים וקבע, כי במקרה זה פתיחת השומה באופן רטרואקטיבי תפגע באינטרס ההסתמכות של מקורות, ולפיכך אין לאפשר לרשות לפתוח את השומה.

ר' גם ע"א 8558/01, ע"א 9019/01 המועצה המקומית עילבון נ. מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נז(4) 769 (להלן: פס"ד עילבון 2"); עמ"נ (חי) 331/03 רפא"ל רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ נ' מנהל הארנונה במועצה האזורית משגב; עמ"נ (חי) 221/02 שילוח חב' לביטוח בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה.

פסק דין אשר ניתן מאוחר יותר בעניין ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו (2) 773, פיזר מעט את הערפל בסוגיה זו, ובו נקבע כי אין איסור גורף החל על תיקון למפרע, אך יחד עם זאת, רק במקרים מיוחדים ישנה הצדקה לערוך שינוי רטרואקטיבי של חיוב הארנונה, כאשר השיקולים שיש לאזן ביניהם הם משך הזמן לגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האזרח ומידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע. כן נקבע, כי ישנה חשיבות לא מבוטלת לשאלה האם קיימת בעת שינוי השומה האפשרות לברר את העובדות לאשורן, והאם הטעות נגרמה בשל הטעייה מצד האזרח.

פסקי דין אלה מהווים, אם כן, נדבך חשוב בחיזוק המשקל שיש לתת לאינטרס הפרט בכל מקרה של התנגשות בין אינטרס הציבור לאינטרס הפרט.

יחד עם כל זאת, כאמור ברישא למאמרנו זה, לאחרונה ניתן בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, בעת"מ 376/05 אינטל אלקטרוניקה בע"מ נ' עיריית קרית גת, פס"ד חריף בתוצאתו כלפי חברת אינטל, במהלכו ביקש בית המשפט ליצוק תוכן ודוגמא לאותם "מקרים מיוחדים", וקבע, כי יש להחיל את חיובי הארנונה באופן רטרואקטיבי תוך מתן אפשרות לרשות לחזור בה מהבטחתה השלטונית ומהתחייבויותיה ההסכמים כלפי אינטל.

בית המשפט סבור, כי נסיבות המקרה באינטל חודרות דרך כל הסדקים אותם השאיר בית המשפט העליון, הן בעניין ט.ט. טכנולוגיה והן בעניין פס"ד תשלובת ח. אלוני, שם בית המשפט לא איפשר לרשות המקומית לסטות מהסכמות בנושא הארנונה, למרות שאותן הסכמות לא שיקפו את נתוני השומה האופטימליים מבחינת הרשות המקומית.

בית המשפט פסק, כי מלאכת היישום של העקרונות המנחים תלמד, כי ההכרעה בפניו אינה קשה מאחר ואין מדובר במקרה גבולי, והמקור לטעות של העירייה בחיובי הארנונה נבע מהתנהגותה של אינטל עצמה, אשר פעלה בחוסר תום לב, לא שיתפה פעולה עם העירייה ולא אפשרה לה במשך שנים למדוד את שטחיה.

בכך למעשה, קבע בית המשפט, שונה מקרה זה מרוב המקרים בהם כל המידע הנחוץ מצוי בידי העירייה. ועל כן, מאחר ואינטל שלטה במידע וידעה את הנתונים, אף אם לא הטעתה העירייה במכוון, הרי היא אחראית לטעותה של העירייה.

לסיכום, על אף קיצוניות ההחלטה ניתן יהיה להסיק, כי בית המשפט אמנם לא סטה מהלכות בית המשפט העליון, וכי אכן רק במקרים חריגים ומיוחדים תותר השתת חיובים באופן רטרואקטיבי. אך יחד זאת, התחושה היא כי בית המשפט לעניינים מינהליים העניק בכל זאת משקל מכריע לעניין קביעתו לגבי העדר שיתוף פעולה מצד אינטל והעדר תום ליבה במהלך השנים, ובהחלט נראה כי אינטל התקשתה להצטייר בפני בית המשפט כתמת לב.

לטעמנו, נקודה זו היתה צריכה להתברר ביתר שאת, קרי אלמנט תום ליבה של אינטל, כמו גם העברת המשקל כלפי העירייה לגבי ניהול מו"מ שלא בתום לב מצדה, וזאת, בין היתר, לאור סמיכות הזמנים בין מועד ביצוע התשלום ע-פי ההסכם להודעת תיקון השומה וכו'.

אנו סבורים, כי פעמים רבות מלאכת פריסת העובדות והצגתם, כמו גם דרך התנהלותו של הנישום אל מול הרשות המקומית, חשובים לא פחות מהטענות המובאות כנגד שומת הארנונה גופא.

על אף כל האמור לעיל, אין להתעלם מפסק דין זה, המהווה נדבך נוסף במאבק הניטש בין הרשויות המקומיות לנישומים למציאת נקודת האיזון בשאלת הטלת שומת הארנונה באופן רטרואקטיבי.

הכותבים הם ממשרד עו"ד י. מיוחס ושות', המתמחה במיסוי מוניציפאלי ומיסוי מקרקעין. האמור במאמר זה אינו מהווה עצה לפעולה כזו או אחרת.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות