ארגז הכלים של ג'רבי

עד אותו יום קרבות דרמטי של הג'ודוקא ירדן ג'רבי באולימפיאדת ריו, קיבלנו שוב ושוב פושים שהודיעו על אכזבה במשלחת הישראלית. ואם אנחנו, בבית, הרגשנו את חמיצותו של ההפסד, מה עבר על הספורטאים שעוד הייתה להם תקווה למדליה? "הכול בראש", אמרה ג'רבי בשוך הקרבות. כעת היא מספרת איך זה נראה בזמן אמת. "האווירה באולם החימום נעכרה מאוד. ראיתי איך פונטי, יו"ר איגוד הג'ודו, כבר נכנס ללחץ. הומור משאיר אותי שפויה, אז אמרתי לו 'יהיה בסדר, עליי'".

לא העמסת על עצמך באמירה הזאת?

"לא התכוונתי לקחת אחריות, אלא לעודד אותו. לא נלחצתי, כי ידעתי שיש עוד אפשרויות למדליות, אבל עזבתי את האולם כי לא רציתי להידבק באווירת ה'דאון'. למחרת שגיא מוקי התחרה ונתן פוש לנבחרת. לא הלכתי לראות את זה, התנתקתי, לא רציתי לראות יותר ג'ודו. נכון שיש את האווירה שצריך לספוג, אבל לא רציתי לספוג עודף אנרגיה של משהו שהוא לא שלי. הלכתי לים.

"בערב ראינו את הקרבות של שגיא, וכשהוא הפסיד, אורי ששון אמר לי 'כל הלחץ עלינו'. הבנתי שמצפים מאיתנו למדליה, והלב שלי התחיל לדפוק. באותו ערב, למרות שאני ממש לא צמודה אליו ולא מדברת איתו באופן קבוע, החלטתי להתקשר לפסיכולוג שמלווה אותי, נועם אייל. אני מעדיפה שלא להיכנס ללחץ, אבל לא הצלחתי לווסת את זה. התחלתי לחשוב ש'אסור לי להפסיד'. הוא אמר לי בדיוק מה שהייתי צריכה. למשל, לא לחשוב רק על הקרב הראשון, להתכונן ליום ארוך. להיות התקפית. אגרסיבית. הייתי על קוצים כל היום, והשיחה איתו החזירה אותי לקו מעשי".

הקרב המנטלי

את יום הקרבות התחילה ג'רבי, 27, כשסביבה אינספור דגלי ישראל וצעקות עידוד שחודרות-לא חודרות להכרתה. "אמרתי לעצמי שאני חייבת לעבור את הדקה וחצי הראשונות, שאני חייבת לנצח. לפני הקרב השני חזרתי לווידיאו שמנתח את יכולותיה של היריבה הברזילאית. זה סטארט-אפ ישראלי שפיתח אביב חציר, ומאפשר לנתח את הטכניקות של כל היריבות שלי. לקראת האולימפיאדה התכוננתי ולמדתי על כל המתחרות הפוטנציאליות".

איך זכרת את הפרטים על כל אחת?

"זו העבודה שלי - לזכור הכול על כל מתחרה. השקעתי בזה כל כך הרבה שעות לימוד, שזה בא לי אוטומטית.

"עליתי לקרב, ופתאום שמעתי את הקהל צועק. נפתחה לי השפה". על פי חוקי הענף, אם יש דם חייבים לעצור, ואם שלוש פעמים נעצר הקרב בגלל זרימת דם - המתמודדת מפסידה. "היא ביצעה חניקה, מה שהגביר את זרם הדם. היה לי קרע גדול בשפה, רוב הקרב מצצתי דם. ואז - בפעם הראשונה שהסתכלתי על הלוח ראיתי שנותרו 19 שניות. לא הייתי עייפה, הרגשתי שאני תוקפת והיא פסיבית, שאני חייבת לנצח. פעמיים זרקתי אותה ולא קיבלתי שום ניקוד, היא לא עשתה כלום, ובכל זאת לא קיבלה עונש. הבנתי שמדליית זהב כבר לא תהיה".

לאחר הקרב טופלה השפה של ג'רבי, ואז גם הגיעה ההבנה. "ירדו לי דמעות. התבאסתי. התעקשתי ששני הרשקו, המאמן שלי, יגיד לי אם לדעתו הגיע לי לנצח. הוא אישר לי שזה היה שיפוט ביתי, אבל הזכיר לי שעוד יש אופציה למדליה. מניסיון העבר ידענו שעדיף להגיע לקרב הבא מבית הניחומים ולא אחרי הפסד בחצי גמר, כי מי שנופלת מהגמר מאוכזבת שנותר לה רק מקום שלישי, ומי שמגיעה מבית הניחומים יודעת שזה מדליה או כלום".

ההבדל הזה בתפיסה יתברר בהמשך כמשמעותי מאוד. "שני סגר לי את המעגל, והבהיר לי שיותר חשוב לחשוב 'ארד או כלום', מאשר לחשוב 'איך הפסדתי'. זו הייתה המלחמה שניהלתי עם עצמי בשעתיים שהיו לי עד הקרב הבא. החלטתי לראות רק את היתרונות של לבוא מבית הניחומים, רעננה ורעבה למדליה". הקרב עם היריבה הבאה, הסינית, היה מהיר, ובקרב על המדליה התמודדה ג'רבי מול היפנית שהפסידה בחצי הגמר.

"ראיתי שהיא בדאון, היא הייתה במצב מנטלי של 'איך הפסדתי'. היא לא קפצה ולא התעוררה, ואז היא נפלה חזק על הראש. היא קמה וביקשה רגע להתאושש, שני צעק לי להמשיך להיות אגרסיבית, ובאמת הפלתי אותה.

"בזכות התוכנה שמנתחת ג'ודאיות ידעתי שיריבותיי רגילות לכך שכשאני תופסת בדש הבגד מול מתחרה שמאלית, אני נופלת - אז שיניתי טקטיקה. כבר היה לי ניקוד, ונשאר המון זמן, שנראה כנצח, כשצריך להקפיד לא ליפול לסיטואציות שהיא חזקה בהן. ידעתי בדיוק איך להתנהל בקרב, כמה עונשים לספוג ומתי. בקרב הזה הבאתי לידי ביטוי את כל הכלים - המנטליים, הטכניים והפיזיים - שלמדתי במהלך השנים".

לנתב את האנרגיה

בשנים האחרונות הפך הג'ודו לדרך חייה הבלעדית של ג'רבי, וכל עיסוק נלווה מנותב למעגלים החיצוניים. כך, למשל, היא מספרת שכאשר עברה דירה לפני האולימפיאדה, הוריה היו אלה שהעבירו את החפצים. "פיזית זה אולי לא היה מקשה עליי, אבל מבחינה מנטלית זה איים לנתב את האנרגיה למשהו שהוא לא ג'ודו, ולכן הוריי דאגו לעניין".

זו גם עבודה - להגביל את עצמך כל הזמן.

"כדי להיות ברמה הכי גבוהה הבנתי שאני חייבת מקצוענות נטו. יש הבדל בין לראות אחרים נוהגים כך, לבין ההבנה שכך צריך לנהוג. זה לא קל, אבל רציתי את זה מבפנים - והבנתי שזה מה שיקדם אותי להגשמת החלום שלי. זה מה שעוזר להתמודד עם הקושי המנטלי שביישום".

מרגישים פחות לחץ עם הזמן?

"הוא תמיד קיים. אני מתחרה יותר מ-20 שנה, ועדיין יש לחץ. השאלה היא מה עושים איתו - צריך לדעת לנתב את זה לחיזוק המוטיבציה וההתלהבות".