אגרת כיבוי אש במסווה של מס

בעת האחרונה, במסגרת ה"מגפה" המתחוללת אצל הרשויות המקומיות, לפיה הרשויות אינן בוחלות באמצעים ומטילות עיקולים ככל העולה על רוחן על חיובים אשר כשלעצמם מנופחים ואינם מוצדקים, אנו עדים להצטרפותם של איגודי הערים לכיבוי אש ל"חגיגה". לדעתנו, רשויות הכבאות מנצלות לרעה את חוסר התמצאותם והיכרותם של הנישומים את הדין, ומחייבות אותם דרך כך בסכומי יתר, העולים בעשרות מונים מגובה החיוב הראוי, תוך התעלמותם הברורה מכוונת המחוקק.

חוק שירותי כבאות, התשי"ט - 1959, מגדיר מהי "רשות כבאות", ובין היתר קובע את תפקידיה וחובותיה של רשות הכבאות, וקובע, מנגד, הוראות הנוגעות לנישומים, המחייבות להציב אמצעי כיבוי ולהחזיקם במצב תקין, במקרקעין אותו הם מחזיקים.

אחד התפקידים שהוטלו על רשות כבאות, כמפורט בסעיף 4(4) לחוק שירותי כבאות, הינו: "לקבוע, בכפוף לתקנות שהתקין שר הפנים, סידורי כבאות במוסדות ובמפעלים, בין ציבוריים ובין פרטיים, וכן בבניינים גבוהים, לפקח על ציודם ולתאם את סידורי הכבאות כאמור עם סידורי הכבאות של רשות הכבאות".

אחד השירותים שאותה מבצעת רשות הכבאות, מתוקף תפקידה כגורם מפקח על אמצעי הכיבוי, הינו ביקורת שנתית של ציוד הכיבוי המותקן על פי התקנות הרלוונטיות הנוגעות לאותו סוג מקרקעין (מפעלי תעשיה ומלאכה, מחסנים, בנין מסחרי, בתי חולים, בתי מגורים, בתי מלון, בתי ספר, בתי עינוג, בתי תפילה, מוזיאונים), באתרים השונים שבתחום שיפוטה, וזאת על מנת לוודא את תקינותו של ציוד זה ואת התאמתו לנדרש על-פי התקנות.

חוק שירותי הכבאות קובע בנוסף בסעיף 18, כי רשות כבאות לא תגבה תמורה בעד השירותים אותה היא מעניקה כאמור, אלא בהתאם לתקנות שהותקנו לפיו. מכח סעיף זה אכן התקין שר הפנים את תקנות שירותי הכבאות (תשלומים בעד שירותים), תשל"ה-1975, המסדירות, בין היתר, את התשלום אותו רשאית רשות כבאות לגבות עבור שירות ביקורת ציוד כיבוי במקרקעין, הנערכת אחת לשנה.

במסגרת ת.א 1465/99, מקורות חברת המים בע"מ נ' איגוד ערים לשירותי כבאות "איילון", נדון מקרה בו רשות הכבאות ערכה ביקורת כיבוי שנתית של ציוד במקרקעין, אשר ארכה לא יותר משעה ומחצה, באתריה רחבי הידיים של חברת מקורות, ודרשה בגינה סכום העולה כמעט פי 12 מהסכום אותו דרשה עבור ביקורת זהה בשנה החולפת, כאשר חישוב האגרה נערך לפי השטח הכולל של כל אחד מהאתרים הנבדקים, ובהתאם לתעריף המשתנה למ"ר.

לנוכח חשיבות תוצאות מקרה זה ראה לנכון בית המשפט אף לצרף את עמדתו של היועמ"ש, אשר תמך בעמדת האיגוד ואף הדגיש, כי קבלת הפרשנות שנתנה חברת מקורות לתקנות, לפיו יש להביא בחשבון את השטחים המבונים בלבד (המהווים חלק מזערי של 8% מכלל החיוב), תביא להפסדים ניכרים בהכנסות העצמיות של רשויות הכבאות בארץ.

מהו איפוא הפירוש הנכון למונח "מקרקעין", בקשר עם שירות ביקורת ציוד הכיבוי? האם חיוב בגין כלל השטח אותו מחזיק הנישום - הכולל גם שטחים פנויים שהינם אדמת בור, וזאת ללא כל קשר וזיקה לאמצעי הכיבוי - יכול לעמוד בקנה אחד עם התכלית החקיקתית?

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע בעניין זה, כי חישוב האגרה כפועל יוצא של שטחים מבונים, מבלי להתייחס לשאלה מה הזיקה ומה הקשר בין שטחים מבונים אלה ובין ציוד הכיבוי הנבדק, הינו חישוב אוטומטי המתעלם מתכלית החקיקה, באותה מידה שמתעלם ממנה חישוב אוטומטי של האגרה כפועל יוצא של כלל שטח האתר.

לפיכך נקבע, ובצדק, כי על החישוב להיערך לפי "שטח ההתייחסות", אשר לגביו חלה חובת ההתקנה של אמצעי הכיבוי, על פי התקנות הרלוונטיות לאותו סוג מקרקעין, ואילו שטחים פנויים, אשר לגביהם אין חובה להתקין אמצעי כיבוי, לא יובאו בחשבון לצורך חישוב האגרה.

עניין דומה נדון בבית משפט השלום בתל אביב, שם חויב נישום המחזיק בחניון, בגין כלל שטח החניון, בעודו מחזיק אמצעי כיבוי בשני ביתנים המהווים חלק קטן בלבד מכלל השטח. בית משפט השלום בתל אביב אימץ את עמדת השופטים בפס"ד מקורות וקבע, כי פרשנות סבירה, הגיונית וצודקת, מביאה ליצירת זיקה וקשר בין השירות שניתן, הביקורת שנעשית ובדיקת ציוד הכיבוי הקיים והמבוקר המבוקר, מול השטח שלגביו הוא נדרש לתת מענה ופיתרון.

לדעתנו, המצב המתואר לעיל מוביל למסקנה, כי עניין לנו בהטלת מס מוסווה ומס אותו הרשות אינה מוסמכת כלל להטיל.

דעתנו היא, כי "באגרה", אמנם די בזיקה לשירות על מנת לחייב, אולם סך החיוב המוטל על כלל הנישומים צריך להיות תואם לסך ההוצאות הנגבות מכלל הנישומים, אחרת נמצא במצב בו קיימת גביה ביתר המהווה מס. האם ייתכן שבעבור בדיקה של כשעתיים תיגבה רשות הכבאות מאות אלפי שקלים ובשל כך תבקש לעמוד על כך כי קיימת "זיקה לשירות"? מהו גבול הזיקה והאם כל שירות, גם האבסורדי ביותר, יצדיק גבייה הגבוהה בעשרות מונים ביחס לשירות?

אז נכון, מצבן הכספי של רשויות הכיבוי קשה, אבל ראוי היה, כי אלה יקפידו יותר על קיום הוראות החוק ולא ינצלו לרעה את חוסר היכרותם של בעלי העסקים והאזרחים את הדין, ואת חוסר יכולתם או רצונם להתמודד עם המערכת המשפטית.

הכותבים מתמחים במיסוי מוניציפאלי ומיסוי מקרקעין.