"נכנסו לפסיכוזה של מגדלים שלא טובה לנו ולא באמת מייצרת עירוניות"

האם מדינת ישראל ערוכה לקראת הכפלת אוכלוסייתה בעשורים הקרובים? האם יש בכלל הפנמה שאנו נמצאים במצב שדורש שינוי מיידי של תכנון, אך עוד קודם לכן גישה תכנונית? לא בטוח. משתתפי הפאנל "עולם מרחף", שאותו הינחו עורכת מוסף הנדל"ן של גלובס הלית ינאי לויזון וגיא נרדי, היו חלוקים ביניהם על הרבה דברים, ואולם כמעט שלא על כך שעולם התכנון הישראלי לא נמצא עדיין בעתיד, ושהוא משתמש בפורמולות ישנות שהולכות ומאבדות במהירות מתקפותן.

"אנחנו רואים הרבה מאוד חסמים, תכנון ארוך והבנייה אינה ברת קיימא ואנו דורסים שטחים פתוחים בעיקר", אמרה האדריכלית עידית בקשי, שהייתה שותפה לחיבור דוח השלכות גידול האוכלוסיה על תחומי החיים המרכזיים של עמותת "צפוף".

"כיום מדינת ישראל אינה עובדת בכיוון הזה ואינה פועלת תוך הבנה של כל המורכבויות של המדינה. "החברה מאוד הטרוגנית. הצרכים שונים והביקושים שונים ורוב החברות חיות במקומות אחרים, אמרה בקשי. המסקנה שלה היא שלכל אחת מהחברות צריך להקצות שיטות שונות של תכנון ושיווק.

"בונים היום בתי ספר שהילדים שלנו והמורים שונאים להיכנס לתוכם"

האדריכל דוד קנפו, לשעבר יו"ר התאחדות האדריכלים, אמר כי "לא הכל אבוד". לדבריו, על מדינת ישראל ללכת בפרוגרמה שונה לחלוטין מהדרך בה היא הולכת היום, ולהתייחס לכל המדינה כאל עיר אחת גדולה. "צריך לבנות איפה שנכון ולא היכן שאפשר", אמר קנפו. "תכנון אינו אריתמטיקה. תכנון זה אנשים, קהילה, סביבה. צריך לתכנן גם ניידות, ניידות, ניידות ניידות; לתכנן תחבורה ציבורית כרשת של עיר אחת; לזרוק את בתי הספר לפח. בונים היום בתי ספר שהילדים שלנו שונאים והמורים שונאים להיכנס לתוכם. חינוך הופך להיות דומה לתרבות, ולכן צריך לרכז הכל במבני תרבות; חייבים לפתח את הבנייה הירוקה, כי זה העתיד בכדור הארץ וצריך אחריות קולקטיבית; ולבסוף, יש לטפל במרחב הימי, כי יש עוד מדינה בים שטרם התחלנו לפתח אותה וזה חופי הים".

אופיר פישר, מנכ"ל מצודות, אמר כי יש להפסיק את הנוסחה של בית צמוד קרקע שפופולרית מאוד אצל מי שמעוניינים להשתקע בנגב: "אנו רואים שרוב האוכלוסיה מחפשת את הווילה ואת צמוד הקרקע. את הפרדיגמה הזו צריך לנתץ, כי בראייה עתידית, 90% מהאוכלוסיה תגור בבנייה רוויה. כיום מייצרים שכונות שינה פרבריות. אנחנו מאמינים שצריכות לקום שכונות חיים עם מקסימום שירותים שתוכל להגיע אליהם בכפכפים. גני ילדים, בתי קפה, מקומות שבהם ניתן לפתוח לפטופ ולעבוד".

תמיר בן שחר, מנכ"ל צ'מנסקי בן שחר טען כי התכנון בישראל התנתק לחלוטין מהמספרים. כיום מדברים על תוספת משקי בית של 60-65 אלף בשנה, והלמ"ס כבר הגיע למספרים של 80 אלף ומעלה. "מרבית משקי הבית הופכים להיות משקי בית של אדם אחד או שניים. היום מדובר על כ-40% משקי בית כאלה ובעתיד מספרם יגדל, ואי אפשר לדבר על משק בית ממוצע".

בן שחר המליץ לרדת מנוסחאות נוסח "באר שבע בירת הסייבר" ולהתמקד בביקושים למגורים ולתעסוקה. "העולם שלנו הוא עולם של קורקינט וצריך לחזור למציאות", אמר. ואם קורקינט, אז הרחוב, לדבריו, הוא המקום הבא. "בעולם הבינו שאפשר לעשות מהפכות בקורונה, אבל כאן חוץ מבתל אביב לא קרה כלום".

גם מתכננת הערים והמשפטנית ד"ר דורית גרפונקל התריעה כי התכנון כיום מוטה יותר מידי לכיוון של מספרים. "אנחנו רואים שזה לא הולך. אנחנו רואים בעיות משילות של רשויות מקומיות, ובעיות של תכנון לגובה. הרשויות המקומיות יצטרכו בעתיד לתמוך בגורמים יזמיים שמניעים את הכלכלה המקומית. היום כבר לא מדברים בעולם על כיצד לשפר את התחבורה, כי זה רק מכביד על מרכזי בתים. לעומת זאת מדברים שהמיקום ייקבע על ידי שימושים", טענה.

לבסוף, אמרה גרפונקל כי מושגי הבעלות על דירה ו"בית" ישתנו מאוד בעתיד, עם הקמת פרויקטים רבים לשכירות ארוכת טווח.

הכלכלנית ומתכננת הערים שרון בנד-חברוני חתמה את הפאנל באומרה: "אני מודאגת, כי כולם מדקלמים את הסיסמאות הנכונות, ובסוף שום דבר לא קורה מזה. נכנסו לפסיכוזה של מגדלים שלא טובה לנו ולא באמת מייצרת עירוניות. צריך לנסות לפצח את ה-DNA של העירוניות הטובה והיא לא נמצאת בלוחות אקסל ונוסחאות, אלא אצל אנשים. אם בזה לא מטפלים ובאיכות החיים לא קורה משהו דרמטי לטובה, אותי זה מדאיג. התכנון מנותק מהשטח ולא פועל בכיוון הזה".

"לא פלא שאנחנו לא מצליחים לשכפל עירוניות טובה ושכונות כפי שהיו אצלנו פעם. זה קורה כי לא מדברים על קהילה ואיך נוצרים קשרים בין אנשים, ומה עושים כדי להוציא אותם מהבית".

***גילוי מלא: הוועידה בשיתוף בנק הפועלים ובחסות תנועת אור, הפניקס, פרופימקס, אמדוקס, שטראוס, אזורים, HOT וסופר-פארם. ובהשתתפות: מקורות, חברת חשמל, נמל אשדוד, עיריית תל אביב ורשות החדשנות