ליאור טומשין

לפני שבועיים הלך לעולמו אלי אביבי, נשיא מדינת אכזיב החופשית • ליאור טומשין נזכר בימים (ובלילות) הרחוקים ההם, שעשה במדינת אכזיב ובביתו של הנשיא המנוח

האומץ והחוצפה החיובית שבתעוזה להיות מי שאתה ולעמוד על כך, אפילו מעל הבמה ולתת לעולם לקבל אותך ככה, פשוט ככה • הטור של ליאור טומשין

גיליתי שאופניים זה הרבה יותר מדיווש ורכיבה • למדתי דרכם כמה חשוב למצוא את האיזון לצורך התנועה קדימה, ושחייבים להביט קדימה למרחק בלי להוריד את העיניים מהמטרה

נכון, יש סיכונים שאדם לא יכול להרשות לעצמו לקחת, אבל יש סיכונים שאדם לא יכול להרשות לעצמו שלא לקחת • צריך רק את החוכמה להבחין בגבול הדק שבין השניים

בניסיון להסביר לבת החמש את מנהגי יום העצמאות התמוהים, נאלצתי להבהיר שלא תמיד יש הסבר חכם

המלחמה לא קבעה ולא קובעת מי צודק, אלא לכל היותר מי נשאר

המבחר גדול עלינו - בחנות הבגדים לא נוכל למדוד אלף פריטים, בראיונות קבלה לעבודה לא נוכל לראיין את כל המועמדים, ובבחירת מזון לא נוכל לטעום את כל הסחורה • פרשנות

פעם חשבתי ששנים במשרד שבו אתה שומע יום-יום כל היום סיפורים דרמטיים עם סוף רע, מגדלות לך עור עבה והומור מקברי, שמלמדים לחיות עם מקרים קשים • אז זהו, שלא

כולנו אומרים שאנו רוצים עבור ילדינו את הטוב ביותר, ומתכוונים שאנו רוצים עבורם את הבטוח, את המוכר

המירוץ שאיש לא רצה בו הפך להצלחה ■ כל העובדים שסבלו מאישור רפואי, החלימו ■ אנשים הצטרפו ברגע האחרון, אחרים ביקשו להעלות את מרחק הריצה שאליו התחייבו מראש ■ טור אישי

אף פעם לא רציתי להתחפש לשוטר, אף פעם לא ממש הבנתי בשביל מה צריך את מוסד הנשיאות, וגם בפרקליטות לא תמיד האמנתי בעיניים עצומות, אבל די כבר, מספיק להרוס את כל הסמלים ■ פרשנות

בדרך כלל אני מעדיף לאפשר לרופאים קונבנציונליים למצות את מכסת הטעויות שלהם בטרם אפנה לטיפול האלטרנטיבי, אבל ידוע שבמטוס שעומד להתרסק אין ולו אתאיסט אחד

מה המינוי של גרוסקופף לעליון לימד אותי על החיים

דומה שהיכולת להסתגל, והשימוש בה במקרים הנכונים, היא מתת אל, בעיקר עבור מי שיודע מתי לא להשתמש בה, פן נגמור כאותה צפרדע במים החמים

למי שהתמכר להימורים, לא משנה אם הדילרית שלו היא המדינה (בטוטו או בלוטו) או גורם אחר (נציגת הקזינו)

אלופי העולם בתחרות איש ברזל הם בני 40 ויותר; פשוט לא גילו להם שהנורמה היא לפרוש בגיל 30