אנרג'ייזר

ויסמן, מבעלי השליטה וכן הנשיא של קבוצת האנרגיה דור אנרגיה-אלון, חולל השנה מהומה גדולה במשק הדלק, כאשר החליט להקפיא את מחירי הבנזין, בניגוד לחברות הוותיקות אשר העלו אותם. זה אולי העניק לו את כתר "הילד הנורא" של ענף האנרגיה בארץ והבליט אותו תקשורתית. אבל את כתר החברה מספר אחת הוא חובש השנה בשל פעילות-הענק שלו בארצות-הברית.

באוגוסט 2000 רכש ויסמן, בעסקה המוערכת בכ-400 מיליון דולר, את נכסי חברת-הענק פינה בארצות-הברית. כאשר מפרידים בין הפעילות בארץ לבין הפעילות בחו"ל, הרי שדור-אלון עדיין נחשבת למספר ארבע מבין חברות הדלק בארץ, אך גם שם, הפער קטן בהרבה משהיה בשנים קודמות.

הוא התחיל כמתחרה קטן, אולי זניח מבחינת ענקיות הדלק כאן, כאחד מבעלי השליטה בחברת אלון וכמנכ"לה. לפני שלוש שנים רכש מידי קבוצת דנקנר את חברת דור אנרגיה, והפך לקבוצת הדלק הרביעית בגודלה בארץ. נכון להיום, לקבוצת דור-אלון 125 תחנות-דלק ציבוריות, ועוד מספר כמעט כפול מזה של תחנות-תדלוק פנימיות במושבים ובקיבוצים. בשנים האחרונות הפכה גם לענק-קמעונאות בקנה-מידה ישראלי, עם חנויות נוחות וסופרמקטים (בשיתוף עם הסופרסל) בתחנות-הדלק שלה, בתי-קפה מרשת סגאפרדו, ובעלות על פיצה האט וקנטקי פרייד צ'יקן. אגב, הוא מעורב גם בכביש חוצה-ישראל - אלון מחזיקה ב-20% ממניות החברה המפעילה את הכביש, וב-5% ממניות הקבוצה היזמית של הכביש, קבוצת דרך ארץ.

כבר בשנת 2001 החל ויסמן לקצור את הפירות מהשקעתו בארצות-הברית, והרווח הנקי של הקבוצה הסתכם ב-135 מיליון שקל - רובו מהפעילות בארצות-הברית. בתשעת החודשים הראשונים של 2002 הרווח הגיע ל-68.5 מיליון שקל, גם-כן בעיקר בגלל הפעילות בארצות-הברית. בקרוב נדע האם הירידה החדה ברווחיות ברבעון השלישי השנה - 2.5 מיליון שקל בלבד - מסמנת מגמה אחרת. באלון מסבירים כי מרווחי-השיווק בארצות-הברית היו נמוכים מאוד במהלך הרבעון השלישי והשפיעו על כל חברות האנרגיה.

רווח תדמיתי, הפסד כספי

אין זו הפעם הראשונה שבה ויסמן מנהל מלחמה חזיתית מול ראשי שלוש חברות הדלק הוותיקות. אלא שהפעם, המלחמה היתה יוצאת-דופן בחריפותה. חברות פז, דלק וסונול, וכן חברות דלק קטנות, העלו לפני חמישה חודשים את מחירי הבנזין בתחנות-הדלק ב-6 אג' לליטר, בעקבות מיני-רפורמה שעליה הכריזו משרדי האוצר והתשתיות, כדי לפצות את חברות הדלק על שחיקת מרווחי-השיווק שלהן בתחנות-הדלק במהלך השנים האחרונות. ויסמן הודיע כי הוא מתנגד למהלך זה, הוסיף נימוקים מעוררי חיבת דעת-קהל כגון התקופה הכלכלית הקשה, ונשאר עם המחירים הקודמים. במסגרת המיני-רפורמה הוזלו גם מחירי השירות העצמי בתחנות-הדלק ב-10 אג' לעומת המחיר לשירות באמצעות מתדלקים. דור-אלון הודיעה כי היא מרחיבה את ההנחה והעמידה אותה על 15 אג' לליטר.

דור-אלון היא למעשה קבוצת הדלק היחידה שיכולה להציע הנחה אפקטיבית בתחום השירות העצמי, מפני שיש לה 80 תחנות-דלק הפועלות כך. על-כן, למרבית האירוניה, היא הנהנית העיקרית מהמיני-רפורמה. דור-אלון הבטיחה כי ההנחות יהיו תקפות לשלושה חודשים, ואכן כך היה. ויסמן אולי הפסיד הכנסות בשווי עשרות מיליוני שקלים, אך הרוויח הרבה נקודות תדמיתיות מהמהלך הזה. עם זאת, אין ספק שהיה משהו נאיבי במהלך הזה, שכן בזמן שוויסמן הוזיל את המחירים בתחנות שלו, הכניסו חברות הדלק הוותיקות הכנסות נוספות בעשרות מיליוני שקלים לקופתן.