הכל הצגה

הכל מילים. תרגיל. מניפולציה יחצנ"ית- חשמלית. דירקטוריון חברת החשמל יודע היטב ש"החלטותיו" הם דיבורים על הקרח וכך בדיוק הם מתייחסים לזה. היו"ר מוטי פרידמן והדירקטורים משחקים בנדמה לי. "החלטות" הייעול נועדו לזרות עשן בעיני הציבור הרחב ולתת תירוץ לרשות החשמל ולשרים להעלות את מחירי החשמל בלי שהחברה תידרש לבצע ולו פרומיל אחד של התייעלות.

מדובר בהצגה מוכרת וידועה, שכל הצדדים משחקים בה את התפקיד המוכתב מראש: הדירקטוריון מחליט, ועד העובדים מאיים, שרי האוצר והתשתית מכריזים שהעובדים חייבים להתייעל, החברה מתחילה לאיים, עופר עיני מתערב ומאיים להשבית את המדינה על "הפגיעה בעובדים מסורים" הממשלה ורשות החשמל נבהלות, מחירי החשמל עולים והשינוי המבני נדחה.

מצד אחד מחליט הדירקטוריון, החלטה מתמשכת שחוזרת על עצמה, שאלף עובדים ילכו הביתה תוך שלוש שנים (לא באמת) מצד שני מחליט הדירקטוריון לאשר את התחנה הפחמית באשקלון, מה שאומר שיש עבודה ל-3000 עובדים (לתחנה המופעלת בגז מספיקים 1,000), שאין הרבה מה לעשות איתם.

אנחנו, הודיעה החברה, בוחנים "אפשרויות לשלב שותף אסטרטגי במתכונת של חברה בת". הפעם זו זריקת חול בעיני הפוליטיקאים, כאילו שהחברה צועדת לכיוון השינוי המבני הנדרש שעקרונותיו הם רישום חלקים מהדינוזאור הקרוי חברת החשמל, כחברות בנות, עם עובדים ודוחות כספיים נפרדים. גם זה לא באמת רציני, למרות שהם חוזרים על זה שוב ושוב.

כל המטרה היא, לדבר, לעשות רושם של מחליטים ועושים, ואז לקבל מה שרוצים: הוצאת השינוי המבני מסדר היום, ביטול חובת ההתייעלות, המשך העלאות במחירי החשמל, והמשך העלאות מקבילות בשכר העובדים.

והחוב, 44.500 מיליארד שקלים? זה לא באמת מעניין מישהו בחשמל, כי הרי כל כולו החוב של הציבור. (בשיחות המתקיימות מזה שבועות על קו אשראי של 1-1.5 מיליארד דולר מבנקי השקעות זרים, לא מוזכרת כלל המילה ערבויות) זו חברה ממשלתית, הערבים הם הציבור. אנחנו. כל תינוק בבטן אמו כבר חייב כמה אלפי שקלים למימון חברת החשמל.