אין חדש בלהיות עובד מנוצל במדינת ישראל. אחוז ניכר מעובדי המדינה הם עובדי קבלן. ובכל זאת, מזעזע לגלות שדווקא במוסדות תרבות הניזונים מכספי הציבור מתייחסים בצורה כזו לעובדים צעירים שבדרך כלל לא מכירים בזכויותיהם.
כשהילה עמית, 22, חובבת מחול וסטודנטית לספרות ומגדר, התקבלה לעבודה כסדרנית של חברת יבטח בסוזן דלל לא היתה שמחה ממנה. באותו ראיון עבודה לא סיפרו לה מה הם התנאים הנלווים לעבודתה: "אני רוקדת שם, ולכן בשבילי זו יכלה להיות עבודה נפלאה. השכר הוא שכר מינימום, 19.8 שקל לשעה, ללא תוספת בשישי ובשבת, אבל אפשרו לנו לראות הופעות ולכן בהתחלה זה היה בסדר. במקום לקבל משכורות ב-10 בחודש, קיבלנו אותן ב-25 בחודש במקרה הטוב, היה חודש שלא קיבלנו משכורת בכלל. על הצ'ק היה מודפס התאריך 9 בחודש, כאילו זה הגיע בזמן, אבל זה היה מחוק ובכתב יד נכתב התאריך 25, כך שלא יכולתי להפקיד אותו לפני".
"אחרי כמה חודשים התחילו לקרות דברים מוזרים", עמית ממשיכה. "יבטח הפסיקו לשלם את המשכורות דרך אחראי, ונדרשנו לבוא אליהם למשרד ולקחת את המשכורות בעצמנו. החברה ישבה אז בפתח תקווה ואחר כך עברה לרמת גן. רובנו גרים בתל אביב ולא ממונעים. היו בנות שהיו נוסעות לשם ב-11 בחודש וחוזרות בידיים ריקות. אחר כך התבקשנו לחתום מחדש על טופס העסקה. לא עברה שנה או משהו כזה, הם פשוט רצו שנחתום מחדש כדי שאנשים כמוני יהיו חייבים להגיע למשרד. כשזה לא עזר יבטח התחילו לאיים שאם לא נבוא למשרד לא נקבל משמרות".
- דיברתם עם האנשים בסוזן דלל?
"ניסינו, אבל הם הסירו אחריות והחזירו אותנו לידי יבטח. רצינו להיות מועסקים על ידי המוסד עצמו כדי לקבל קצת יותר כסף ותוספות על שישי-שבת. ניסיתי לדבר עם כל העובדים כדי שנעשה משהו בנידון, אבל כולם פחדו. זאת הפרנסה היחידה שלהם, והם חששו שהיא תיפגע. ערב אחד הגיעו שני בריונים עם נשק מחברת יבטח לסוזן דלל. אני בגובה 1.57, כל אחד נראה לי בריון, אבל היו איתי בחורים חסונים וגם הם נלחצו. הם התחילו לשאול אותנו, 'מי מעסיק אותך? אתה מודע לזה שחברת יבטח היא הממונה עליך?' מי שענה 'לא' נשלח הביתה על המקום, באמצע משמרת. כך זה היה כל ערב. יום אחד אחת הבנות קיבלה טלפון מיבטח שביקשו ממנה לעשות מטווח על חשבונה כדי שהיא תוכל לשאת נשק. למרות שאנחנו הסדרנים מעולם לא נשאנו נשק. הודיעו לה שאם היא לא תעשה זאת מיד היא תפוטר.
"אחרי שהתחילו לפטר את כולם, במקום בחורות סדרניות היו מגיעים גברים מבוגרים, עובדים של יבטח במדי החברה, ועומדים בדלת כסדרנים. ואז מחודש יולי ועד היום פשוט לא קיבלתי יותר משמרות. כשצלצלתי ליבטח לברר מה קורה הם היו מתחמקים ממני ואומרים שבסוזן דלל הכול מלא ומציעים לי לעבוד ביד אליהו במשחקי כדורגל. מיותר לציין שלא קיבלתי פיצויי פיטורים. מה פתאום פיטורים, הם כביכול לא פיטרו, הם פשוט לא נתנו לי יותר משמרות".
"הסטנדרט הנמוך ביותר"
סוזן דלל אינו המוסד היחיד שפועל בהעסקה משולשת. כך פועלים רוב מוסדות התרבות בארץ. "רוב מוסדות הציבור העירוניים עובדים דרך חברות קבלן", מסביר ר', סדרן בסינמטק תל אביב. "כל מוסד שמעסיק אנשים בחברות קבלן מייצר סוג של קיפוח. בייחוד כששוכרים חברות כוח אדם קיקיוניות שלא משלמות בזמן ולא מקפידות על דברים בסיסיים כמו ותק או פנסיה. ספק אם מוסד תרבות צריך להתחבא מתחת לסטנדרט הנמוך ביותר".
גם בתאטראות שנלחמים על כבודם ועל הכרה בחשיבותם התרבותית שוכחים לבדוק מה קורה תחת קורת הגג שלהם. עשרה שקלים לנסיעות אמנם משלמים לעובדי המזנונים בתאטרון הקאמרי, בבית ליסין ובבית האופרה, אבל על תוספות על עבודה בשבת אין מה לדבר. מי שחצה את גיל 18 והתמיד בעבודתו משתכר בתמורה מתחת למינימום.
את התלונות, אגב, יש להעביר למפעילה, חברת הקייטרינג גורמה ליין, ולא למשכן עצמו. כמה נוח. י', עובדת במזנון של בית ליסין, מספרת על תנאי העסקתה היום: "לא משלמים לנו 150 אחוז על שבת ושישי, אין שעות נוספות, שלא לדבר על תנאים סוציאליים. זו אכזבה, זה עצוב ופוגע, אבל ככה זה".
ד', היום חיילת, עבדה טרם גיוסה לצה"ל כמזנונאית בבית ליסין מטעם גורמה ליין. גם היא מעידה על אופי העבודה: "התשלום עבורי היה פחות משכר המינימום ועמד על 18 שקל לשעה פלוס עשרה שקלים לנסיעות. בשישי ושבת לא נותנים 150 אחוז או כל תוספת אחרת. היה ברור לשני הצדדים שזה לא כל כך חוקי מה שהולך שם, אבל איזה עוד אפשרויות יש לבני נוער".
אלה, 17, עובדת לשעבר במזנון בית ליסין, מוסיפה: "כל מי שעובד שם מקבל את אותו השכר, בין שאתה בן 16 או 20, שזה 18 שקלים לשעה. הייתי בת 16, ולכן יצא לי להרוויח מעל המינימום, אבל מי שעבד איתי והיה בן 19 קיבל את אותו הסכום. בסופי שבוע לא קיבלנו שעות נוספות. כולנו היינו מאוד מודעים לזה שמנצלים אותנו ושאנחנו יכולים לקבל תנאים יותר טובים, אבל נשארתי מתוך נאמנות למקום, שזה מצחיק, כי זה מקום שלא מכבד אותך ולא מתייחס כמו שצריך".
- מדוע לא ניסיתם למרוד או לשפר את מצבכם?
"זה מקום עבודה זמני לנערים אחרי תיכון או במהלך התיכון, והם לא מתכוונים להיכנס למערכה משפטית. לא הגעתי לשם בידיעה שאני הולכת להיות מנוצלת, וברגע שאתה מתחיל להבין שיש כאן מלא דברים לא בסדר אתה מתחיל לפתח הרגשה שאולי משהו פה לא לעניין, ואז או שעוזבים או, כמו ברוב המקרים, לא רוצים לעשות מהומה גדולה".
תגובת גורמה ליין לא התקבלהן.
זה הנתק
רועי, היום סטודנט למשפטים בן 24, עבד בבית האופרה ובמוסדות תרבות אחרים: "השכר של כל המועסקים בחברות כוח אדם במוסדות התרבות הוא שכר בסיס פלוס בונוסים. יש מקומות שלא מקבלים בונוסים כלל. שעות נוספות לא מקבלים. ישנה העתקה של המנגנון הצבאי, יש ותיקים וצעירים. החדשים צריכים לטחון תקופת צעירות ולא מקבלים משמרות, ואז כשאתה מגיע לוותק מפטרים אותך".
- מה היו תנאי ההעסקה שלך אז?
"קיבלתי 87 שקל למשמרת שאורכה בין ארבע לחמש שעות, ועוד עשרה שקלים לנסיעות. המשכורות החודשיות היו מגיעות ל-2,000 שקל בערך. יש אנשים שרק מחכים לפרוח, כמו שחקנים או רקדנים צעירים, ואז הם מוכנים לעשות יותר".
דוד אשכנזי, מנהל התפעול במשכן לאמניות הבמה, מוכיח מדוע שיטת עובדי הקבלן אינה מאפשרת פיקוח על זכויות העובדים: "גורמה ליין הוא זכיין שזכה במכרז להפעלת המזנונים, ואני לא אחראי על העובדים שלו. אני מניח ובטוח שהוא עובד על פי חוק ואין לי יד במה שהוא עושה, זה לא באחריותי בכלל. הזכיין שוכר את המקום ואני לא יכול להתערב לו בנעשה. אני בעד לעזור לכל העובדים, אבל אני לא רשאי, על פי חוק אני לא יכול לגעת בעובדים".
שמונה מי יודע
בחברת סרטי האיכות שני המפעילה את רשת קולנועי לב אכן זוכים העובדים לתנאים טובים יותר מאשר חבריהם בתאטראות. הם מקבלים תוספת 150 אחוז בשבת ומרוויחים מעל המינימום.
אולם, מדבריהם, נראה שהם סובלים מבעיה חמורה. כבטקס קבוע, רובם נאלצים לעזוב את מקום עבודתם במלאות שמונה חודשים להעסקתם. ייתכן שחלקם לא היו עובדים מצטיינים, אבל כמות הטענות שהגיעו אלינו מרמזת שאולי מדובר במגמה מכוונת. נמרוד רונן, 22, היום עובד בכפר עופרים לאוטיסטים, התפרנס לפני כשנתיים כסדרן ומזנונאי בקולנוע לב דיזנגוף.
הוא מתאר את ממדי התופעה: "כבר מהתחלה אומרים לך שאחרי שמונה חודשים אתה מפוטר. זה מין תחום אפור. הרבה פעמים התבקשנו להישאר למשמרת כפולה בלי לקבל תוספת על שעות נוספות. עזבתי כי לא הסתדרתי עם ההנהלה באופן אישי. אמרו לי שממילא אם הייתי נשאר שמונה חודשים היו מפטרים אותי".
מיכל כפיר, המסיימת תואר ראשון בפילוסופיה, עבדה כאחראית משמרת עד לפני כחודש ימים. היא מעידה: "התקבלתי לעבודה מראש כאחראית משמרת. המשכורת היתה 22 שקל לשעה, שזה פחות מהקופאיות אם מחשיבים את הבונוסים. זו עבודה עם הרבה יותר אחריות ופחות תמורה כספית".
- מה עושה אחראית משמרת?
"אחראית על כל מה שקשור לתפקוד הקולנוע. אם זה הצוות שכולל בין עשרה ל-20 עובדים, לוודא שהמזנון עובד כמו שצריך, וגם הסדרנים והקופה. ההרגשה היא שלא מעריכים אותך, אבל הכי בולט זה שמפטרים אחרי שמונה חודשים. יש אנשים שרצו להישאר ופיטרו אותם. זה לא שהם נותנים משהו מיוחד למי שנשאר אחרי, אבל אז החוק מחייב אותם לשלם פיצויים".
- איך מתבצעים הפיטורים אחרי שמונה חודשים?
"לרוב הם נותנים סיפורי כיסוי. בהתחלה זה היה גלוי והמנהל האחרון החליט שמי שטוב נשאר, אבל רק בודדים נשארו. היה בחור בן 18 שנורא רצה להישאר, הוא כתב מכתבים להנהלה וממש התחנן להישאר. זה לא עזר והוא פוטר בתום שמונה חודשים בתירוץ שהוא לא היה מספיק טוב. דווקא כאחראית משמרת הייתי מאוד מרוצה מהתפקוד שלו. אם לא נעים להמציא תירוצים כי ברור לכולם שמדובר בעובד טוב, אז פשוט אומרים לו בפנים שהוא הגיע לשמונה חודשים ולכן הוא מפוטר".
ל', אחת העובדות הוותיקות שהצליחה לחצות את גבול השמונה חודשים ולזכות בקביעות הנכספת, רק בת 21 וכבר מגלה בקיאות בדיני עבודה: "אנחנו לא מקבלים תוספת על פי חוק על שעות נוספות. ימי חופשה לא מקבלים, ולפי התלוש לא צברנו שום דבר, כל הערכים עומדים על אפס. אמורה להיות שקיפות בתלוש, אבל אנחנו לא יודעים שום דבר. נושא ההפסקות מאוד מטושטש. אנחנו מקבלים הפסקות מדי פעם, לפעמים מחליטים שמגיעה לנו הפסקה של חמש דקות במשמרת של שבע שעות, כי זו לא עבודת כפיים ויש גם עונשי השעיה".
- אז למה אתם ממשיכים לעבוד שם?
"כי בסך הכול זו עבודה טובה עם אנשים מאוד נחמדים וקהילה מאושרת. העובדים מאוד קרובים בתחומי העניין שלהם ובאהבה לתרבות וקולנוע ונהנים מהיכולת לראות סרטים בחינם. אני חושבת שאין אלטרנטיבה. כל מקום אחר גרוע באותה מידה, והחוכמה היא לנסות לשנות את זה ולא לעבור למקום אחר שיהיה יותר גרוע".
מקולנועי לב נמסר בתגובה: "לקולנוע לב אין כל מדיניות של 'דלת מסתובבת'. רבים נשארים איתנו עקב האווירה המשפחתית ובונוסים נדיבים שעובדים מקבלים על מכירות במזנונים ובקופות. כל עובד ותיק מקבל גם קופת גמל או ביטוח פנסיוני. כל העניין של פיטורים לאחר שמונה חודשים הוא עורבא פרח. למעלה מ-70 אחוז מעובדי לב הם עובדים קבועים".
הכתבה המלאה מתפרסמת במגזין פירמה המחולק מחר (ג') למנויי עיתון "גלובס"
[הרחבה במהדורה המודפסת] [לעיתון הדיגיטלי]
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
