המאמר שקובע: הכוח החדש שמניע את הדולר

"מה שבאמת מזיז את הדולר הוא אופרת הסבון הפרועה שהיא הפוליטיקה האמריקאית", כותבת קתי מרטין מה"פייננשל טיימס".

בניסיון להשיב על השאלה מה מניע את הדולר בעולם, למרטין יש תשובה במאמר שכותרתו: "פוליטיקה היא עכשיו זו שמניעה את הדולר". המאמר מנתח את הקשר בין המערכת הפוליטית למטבע האמריקאי. לפי ה"פייננשל טיימס", מרכז הכובד של שוק המט"ח העולמי העתיק את מקומו מנתונים כלכליים יבשים לעבר הזירה הפוליטית בוושינגטון.

● בדיקת גלובס | כטריליון שקל עדיין חשופים לנפילת המט"ח. מומחים: הגנה מפני תרחישי קיצון גאו-פוליטיים
● רצף הירידות הארוך מזה 20 שנה: מה עובר על ענקית הטכנולוגיה?

בעולם מתוקן, המטבע החשוב בעולם נע בהתאם ליסודות הכלכליים המוכרים: קצב הצמיחה, ציפיות הריבית או מאזן הסחר. אך לאחרונה מוצאים בעיתון סימנים לכך שהסדר הזה מתערער, ומה שמניע את הדולר יותר מכל הוא הפוליטיקה בארה"ב.

אנליסטים בוול סטריט מהססים מלומר זאת בגלוי, לעתים מחשש להרגיז את הממשל, אבל כשהם מפרסמים מחקרים יבשים על "תפקיד מצומצם יותר של פערי ריביות", הכוונה האמיתית היא שהפוליטיקה היא הגורם המרכזי.

הדינמיקה הזו כבר ניכרת בשווקים: תחזיות הצמיחה בארה"ב לשנה עודכנו כלפי מעלה מכ-2% לכ-2.4%, מתוך ציפייה שהממשל ינסה להאיץ את הכלכלה לקראת הבחירות לקונגרס, בזמן שכלכלות מפותחות אחרות מדשדשות.

פערי הריביות כבר לא משפיעים

לפי התאוריה המוסדית, פערי תשואות בין אג"ח אמריקאיות לאג"ח בעולם היו אמורים לחזק את הדולר. בפועל, מדד הדולר נחלש (DXY) בכ-1.7% מתחילת השנה - סטייה מהקשר ההיסטורי שמרמז שיש לבחון מחדש את התנהגות שוק המטבעות. אנליסטים בסוסייטה ז'נרל אומרים שהאירו כבר כמעט שאינו מגיב לפערי סיכון פוליטיים בין אירופה לארה"ב, אלא בעיקר לאי-ודאות בתוך ארה"ב עצמה - תהליך שמשקף את השחיקה באמון במוסדות אמריקאים כמו הבנק המרכזי.

בשבוע האחרון קיבלנו דוגמה. ביום רביעי שעבר פורסמו נתוני התעסוקה בארה"ב. בניגוד לציפיות הפסימיות, הכלכלה האמריקאית הוסיפה 130 אלף משרות חדשות בינואר. כלכלנים ציפו לכמחצית מכך בלבד. איגרות החוב האמריקאיות לשנתיים נחלשו מעט, מה שהעלה במקצת את התשואות, על רקע ההערכה כי ייתכן שריביות בארה"ב יצטרכו להיות גבוהות יותר בהמשך השנה.

גם הדולר אמור היה להתחזק, ריביות גבוהות יותר נוטות להפוך מטבע לאטרקטיבי יותר. זה לא קרה. "וזה די מדהים בהתחשב בתנועת התשואות", אמר רובין ברוקס, עמית בכיר ב־Brookings Institution. "אני רואה בכך סימן לכך שאנו מתקרבים לשינוי בקורלציה, שבו הפד נתפס כפוליטי יותר ויותר - דבר שגורם לשווקים למכור דולרים דווקא כאשר הנתונים הכלכליים חזקים".

בוושינגטון רוצים דולר חלש

באופן תמוה, בסביבתו הקרובה של הנשיא דונלד טראמפ יש שרואים בכך ניצחון. חלקם מחבבים דולר חלש, בטענה כי הוא יסייע לעודד תחייה של מקומות עבודה בתעשייה האמריקאית. האם זה אכן יקרה? עדיין מוקדם לקבוע.

יש כאן בעיה: מצב כזה עלול בקלות לצאת משליטה ולהשפיע לטווח ארוך על האופן שבו משקיעים מחוץ לארה"ב מתייחסים לנכסים אמריקאים. עבור קרנות פנסיה ומשקיעים ארוכי־טווח אחרים, קניית מניות אמריקאיות היא הרגל שקשה מאוד לשנות. לעתים נדרשים חודשים כדי לשכנע את ועדות ההשקעה השונות שמהלך של העדפת מניות אירופיות, למשל, על פני השוק האמריקאי - הוא סיכון שכדאי לקחת.

אפשרות אחרת היא גידור הסיכון לדולר באמצעות מכירת דולרים תוך המשך רכישת נכסים אמריקאים. וינסנט מורטייר, מנהל ההשקעות הראשי בבית ההשקעות האירופי Amundi, אמר ל"פייננשל טיימס" כי קשה לו לשכנע לקוחות לסטות ממשקלי המדדים הסטנדרטיים, הנשענים במידה רבה על ארה"ב.

קל הרבה יותר לקבל את הסכמתם לגדר לפחות חלק מהחשיפה לדולר. השנה שעברה, הוסיף, הייתה "קריאת השכמה" עבור משקיעים מחוץ לארה"ב, שאינם יכולים עוד להרשות לעצמם להתעלם מהסיכון הזה. "בעבר הייתה פרמיה על הדולר האמריקאי, משום שהוא מטבע הרזרבה האמיתי היחיד", הוסיף. "כעת מעמדו מאותגר. אני חושב שהפרמיה הייתה סביב 5% עד 10%, ואין צורך לשלם אותו יותר. מתמטית, הדולר אמור להיחלש בהדרגה".

כל זה אינו בהכרח קריאה ל"מכור את אמריקה" אלא ל"לגדר את אמריקה". אך ההשפעה על הדולר דומה, וככל שהתהליך יימשך בעקביות, כך יגבר הגידור ותגבר חולשת הדולר, כמעט ללא קשר לחוזקה של הכלכלה האמריקאית עצמה.

"אנחנו נכנסים לעידן חדש", אמר רובין ברוקס ממכון Brookings Institution. "הצמיחה בארה"ב תזנק השנה - אבל הדולר ייחלש".