(הכתבה מ"פירמה" מתפרסמת כאן במלואה, ולכן ארוכה מהרגיל באתר "גלובס". כל זאת, בהנחה שמי שהנושא מעניין אותו יקרא כל מלה בשקיקה. תיהנו)
רבים מיהרו להספיד את העיתונות המודפסת. שורת קיצוצים הביאה את הענף לבצורת קשה, מי שאחז במשרה שפויה התבצר בה ואילו מי שנפלט בטעות לשוק העבודה צריך היה לקוות שמישהו ימות או בכדי לפנטז על חוזה העסקה או אפילו תקציב פרילאנס דלוח.
"ידיעות ו"הארץ" נראו כמבנה עקשן מעופרת ששום דבר לא זז בו ואילו "מעריב" המשיך להשמיע קולות של ספינה טובעת. עיתונאים מוכשרים ורבים נטשו את המערכות ועברו לטלוויזיה, ליחצ"נות של אוליגרכים ול"עסקי תוכן" מסתוריים. נדמה היה שאין אופציה אחרת חוץ מלהמתין בשקט לגוויעה הסופית.
אלא שבחודשים האחרונים החלו רוחות חדשות לאוורר את המסדרונות המעופשים של העיתונות. פתאום, לאחר תרדמת ארוכה כגלות, מתעופפות באוויר הצעות עבודה מרובות ומקלדות שרק מחכות למישהו שישחק אותן. מכס העורך הבכיר ועד המעצב הגראפי, כולם נכנסו למשחק הכיסאות הענק שמתחולל כרגע, למעשה כתבי הברנז'ה (באינטרנט) מעולם לא היו מאושרים יותר.
"הרפי גינתים ייעלמו"
אם לסמן את נקודת ההתחלה, נראה כי ההתעוררות החלה עם פרישתו של רפי גינת מלשכת עורך "ידיעות אחרונות", בחודש מרץ האחרון. מעטים היו אלו שייחסו לכך חשיבות רבה, אך דווקא המינוי של שילה דה בר לתפקיד עורך העיתון של המדינה סימן משהו אחר, מהלך בלתי צפוי אך בהחלט מבטיח.
"המינוי של שילה אומר שנוני מוזס רצה להזרים דם חדש וצעיר לעיתון", מספרת דבורית שרגל, עיתונאית ובעלת בלוג התקשורת וולווט אנדרגראונד, "שילה ידוע כאדם שמחובר מאוד לכל טרנד ומגמה בתקשורת, בין אם תוכנית ובין אם טכנולוגית. העניין המרכזי הוא ששילה לא מפחד מהאינטרנט, כמו רבים מאנשי העיתונות המודפסת, ומבין שצריך להיות שילוב בין השניים. הוא גם לא חסיד שוטה (או מעריץ אדוק) של נייר (מודפס, הכוונה) ולא ידבק בו בכל מחיר. אם אני מסתכלת על הכותרות בחודשים האחרונים, נדמה לי שהכוונה שלו היא לעקוף את המיידיות החדשותית של האינטרנט כדי שהכותרות של הבוקר לא יהיו אלו ששמענו/קראנו/ראינו כבר אתמול בשמונה בערב".
דה בר, שסירב להגיב לכתבה, הינו צעיר יחסית למקביליו בעיתונים המתחרים וכן זיקתו לעולם החדש הובילה למהפכים רבים במוזסייה. גם המינויים האחרים שעשה מאז נכנס לתפקיד הוכיחו לבעלי ההון שהגיע הזמן לשלוף את הארנקים ולהשקיע בדור צעיר יותר.
"אידיאולוגית זה מדהים", מנתח יהודה נוריאל, שועל עיתונות ותיק וכיום עורך המשנה של סופשבוע מעריב, "שילה דה בר ושותפו רון ירון הם בכירי הדור הצעיר של העיתונות, שניהם בוגרי קורס העיתונות הראשון והיחידי שידיעות עשה, והם אלו שתפסו את העיתון. אלה תהליכים שקורים בפוליטיקה באירופה, טוני בלייר באנגליה ופוטין ברוסיה, או בגרוזיה שביום אחד הממשלה כולה הפכה להיות מתחת לגיל 40. וזה גם מה שקורה בידיעות".
מקור בידיעות אחרונות, בכיר יחסית אך צעיר בגילו מאשר: "אלה חדשות אולי רעות לעיתונאים מעל גיל 50, אבל זה אומר שהזמן של רפי גינתים למיניהם לא יחזור יותר".
"פלשתינים הפכו לפלסטינים"
ביולי האחרון הדי רעידת אדמה הגיעו גם לקרליבך 2, עת הודיע אמנון דנקנר, עורך "מעריב" בשבע השנים האחרונות, על פרישתו. זה לא היה סוד שקבוצת מעריב ספגה הפסדים קשים בתקופה האחרונה ושהגיע הזמן לטלטל את המערכת, אבל הרגע הזה לא התיר לעופר נמרודי כל ברירה אחרת, הוא חייב היה לפעול ויפה שעה אחת קודם.
שלושה חודשים ארוכים עברו עד שנמרודי הצליח למצוא את הראויים לתפקיד ואחרי אישור הדירקטוריון יצאה ההודעה הרשמית: דורון גלעזר, עורך "עובדה", ורותי יובל, עורכת "אולפן שישי", שניהם עורכי "כל העיר" ו-"7 ימים" לשעבר, ובעלי רקע עצום בעיתונות, קיבלו את מושכות העיתון יחד עם תקציב נדיב שלא נראה במעריב מאז הקמתו של NRG.
חזרתם של השניים לפרינט ובמיוחד ל"מעריב" מסמנת לא רק שינוי אג'נדה קריטי, אלא גם חזרתם של העיתונאים הטובים והמוכשרים שמצאו את עצמם בשנים האחרונות בטלוויזיה. "מה שקרה במעריב, אומר שנמרודי לא יכול להיפרד מהעיתון שלו, גם כי הוא לא מקבל את המחיר הראוי וכנראה גם מהצד הרגשי, האמת זה רק לטובה", מספר נוריאל. "מעריב הוא עיתון מפסיד ונמרודי פשוט יום אחד קם ועשה את המהלך הכי קיצוני, להביא את דורון גלעזר ורותי יובל, העורכים המיתולוגיים של 'כל העיר' ו-'7 ימים' במיטבם. אין דבר כזה, עד עכשיו אנשים לא מאמינים שזה קרה, זה ממש להפוך ביום אחד את בית"ר ירושלים להפועל תל-אביב, או להיפך. זו נקודה שמעריב לא היה בה המון שנים, זה לחזור לעיתונות החזקה והדומיננטית של 1999-2000".
גורם נוסף במערכת מסביר איך השינוי הורגש בו ברגע: "זה שוני אידיאולוגי ואנחנו רואים איך מתחוללת אצלנו הפיכה של ממש", מסביר אותו גורם, "במעריב עד לפני שבועיים כתבו פלשתינאים ולא פלסטינים, זה היה ככה משום האסוציאציה, זה מזכיר את הפלשתים, משהו בעל קונוטציה רעה ומאוד ימנית. יום אחד במהלך שיחת מסדרון גלעזר שמע זאת, ומהיום למחר זה השתנה. מעריב בלי ספק מתכוון לחזור מצד אחד לכיוון 'הארץ' וניתן לראות את זה במינויים של שחר אלתרמן ואביב לביא, ובהחזרה לפעילות אינטנסיבית של תחקירנים הארד-קור. מצד שני, נעשית פנייה לקהל מאוד רחב. ועל זה יוצא עשן בימים אלו, רותי ודורון עובדים חזק ומהר".
שרגל, שבעבר שכתבה וערכה במגזין "רייטינג" של "מעריב", מוסיפה: "נמרודי בחר בטובים ביותר הקיימים בשוק, שני אנשים עם רקורד מוכח בפרינט ובשנים האחרונות גם בטלוויזיה. העובדה שהוא בחר בשני האנשים שהביאו לדפוס את החומרים הכי קשים עליו אומרת עליו הרבה דברים טובים. בין היתר שהוא לא נוקם ונוטר, שהוא אדם אחר עכשיו, שהוא יודע להעריך עבודה מקצועית ושהוא נחוש להציל את מעריב בכל מחיר".
"יש שוב סצנה"
גם נוריאל טוען כי פרישתם של גינת ודנקנר היוו מהלך מכריע עבור העיתונות הכתובה, ומכניס לתמונה את החינמונים שנולדו בשנה האחרונה: "פרישתו של רפי גינת שלובה בד בבד עם העזיבה הבלתי נמנעת של דנקנר. כל המהלכים האחרונים, יחד עם פתיחת החינמונים והמיזם החדש של ידיעות מהווים תשתית לשנה מאוד חמה ולוהטת שצפויה כאן. לראשונה בתולדות הפרינט, ממקום שרק מצטמצם ומצטמק פתאום נהיה ההיפך, פתאום יש ביקוש לאנשים, מלמטה ועד למעלה ולכן נהיה משחק כסאות. השחקנים החדשים פשוט הציעו עוד מקומות עבודה והמקומות שהיו במגמת צמצום ממארת, כמו מעריב, הפכו את התהליך, העיתונים החלו להיאבק לראשונה מזה הרבה מאוד שנים על אנשים. מצב העיתונאים והשכר שלהם נשחק מאוד בשנים האחרונות, אם עד עכשיו היו עשרה שיקפצו על כל משרה, היום זה כבר לא בדיוק ככה".
העיתונאי והקולנוען גל אוחובסקי מוקיר את המצב החדש ומספר איך משחק הכיסאות לא פוסח על אף אחד ומגיע לכל פינה בתקשורת: "אחרי תקופה ארוכה שבה העיתונים היו במצב של משהו שבין דרדור למין גסיסה איטית כזאת, פתאום העיתונות הגיעה למקום שממנו מתחילים שוב להיעשות דברים משמעותיים. פתאום בעידן הזה יש שוב סצנה שוקקת, העיתונות המודפסת חזרה להיות לוהטת. משחק הכיסאות שאת מתארת זה בדיוק מה שקורה כשהשוק מתחיל להתעורר: אנשים מציעים הצעות, מקבלים הצעות והכל יותר שמח. זה לא מהלך נסתר אלא מאוד ברור, יש למעריב עורכים חדשים ויש להם בעיית תקציב אבל הם יודעים שכדי להפוך את מעריב לעיתון שמתחרה ברצינות בידיעות, צריך להשקיע כסף בשיפור המבנה של העיתון, ברכישת עיתונאים חדשים ובשדרוג הקיים.
"מנגד, בידיעות יודעים שאם רוצים לשמור על העיתונאים שלהם צריך לשים לב ולרצות אותם. אלו הם הדברים הרגילים שקורים בכל שוק שיש בו התעוררות, אין בזה שום דבר שהוא סבטקסט. הכל פתוח וניתן לראות איך בתחום שבו עד לאחרונה עדיף היה שתשמור על התחת שלך כדי שתהיה לך משכורת בחודש הבא, עכשיו יכול להיות שבחודש הבא תהיה לך משכורת גדולה ב-30%".
- יש הטוענים כי מדובר בעוד אשליה רגעית ובקרוב הכל שוב יחזור לתחתית.
"זו לא אשליה. מי שמקבל עכשיו משכורת יותר גבוהה, אז לפחות בשנה-שנתיים הבאות תהיה לו משכורת יותר גבוה. גם אם זה ייגמר בעוד שנה, רמת השכר תישאר גבוהה יותר, זה לא שביום אחד מורידים לכולם משכורות. אני מניח שאנשים שעוברים בין עיתון או מקבלים הצעות ומעלים את שכרם מבטיחים לעצמם שההכנסה לא תשתנה בשנתיים הקרובות".
למעט המו"לים ובעלי המניות שנאלצים לספוג מכיסם את העלייה בגובה השכר הממוצע בעיתונות, נראה כי כולם מרוצים, בייחוד אלו שעבדו קשה בשנים האחרונות ועכשיו זוכים סופסוף למנת הפילה שכה חיכו לה. אלא שכשניתן האות וכולם התחילו להסתובב, פתאום מתברר שיש הרבה יותר כיסאות מאשר שחקנים. הקיצוץ המסיבי בשכר וצמצום כוח האדם הובילו, מבלי שאף אחד שם לב, לדור שלם של עיתונאים צעירים שפשוט לא קם.
עם כל הרומנטיקה של עיתונות הפרינט, אנשים העדיפו להמשיך לנגזרות אחרות של התחום שבהם משלמים להם משכורות מעט יותר גבוהות מ-4,000-5,000 שקלים בחודש. "פתאום התברר שהוזנח דור שלם של עורכים וכותבים ואלו שכן קיימים, הפכו מאוד מבוקשים בדיוק בגלל שבמשך כל השנים האלו לא קמו להם ממלאי מקום", מסביר נוריאל, "לכן דורון גלעזר ורותי יובל ממש חופרים במנהרת הזמן, אלו אנשים שמבחינתם העיתונות נעצרה ביום שהם עזבו אותה וגם האנשים שהם מסתכלים לכיוונם הם אנשים של לפני 5-10 שנים. והאמת? די בצדק".
"לתחום קרה משהו לא טוב בשנים האחרונות", מסביר גורם בכיר בידיעות אחרונות, "הכניסה של משפחת נמרודי לענף דרדרה אותו לשפל, מעריב הידרדר וסחף למטה את כל השוק. כשאין תחרות אפשר לפטר ותיקים וטובים, ולבזות את המקצוע. השכר בכל הענף ירד ואנשים טובים פלטו את עצמם לטלוויזיה, דוברות, עסקים והיי-טק. יש המון צעירים שנחשבו למבטיחים בתחום אבל הבינו את הפרינציפ והמשיכו הלאה, זה כמה שנים שהשוק מנומנם ולא עושה שום דבר ועכשיו פתאום נראה כאילו קורים דברים".
"הם תופסים טרמפ"
ניר בכר, עורך מוסף "הארץ", מצטרף גם הוא לרקוויאם: "זו בעיה כלכלית בעיקרה. טיפוסי הזמן החדש הם אנשים שמרוויחים מעט מאוד כסף ותופסים טרמפ על העיתונות כדי להתקדם ולהמשיך במדיה אחרת, או במקצוע משתלם יותר. העיתונות נהפכה לקרש קפיצה לקראת התפקיד הבא, ולעורכים אין אורך נשימה ומשאבים להכשיר דור חדש ואידיאליסטי, שיטפח את הערכים המובהקים של העיתונות המודפסת. הגישה היא שמוטב להעסיק כתב שיפיק 10 כתבות קלילות בחודש מאשר כתב שיעבוד על תחקיר משמעותי אחד".
כניסתו של בכר לתפקיד עורך המוסף לפני כשנה וחצי, הובילה לשורת שינויים משמעותית גם במוסף. "ניסינו לעשות ריסטארט למוסף”, מסביר בכר, "המוסף, שסבל מבעיית תדמית מוצדקת, הפך לגורם משפיע ורלוונטי ביצירת סדר יום ציבורי".
ועכשיו המוספים האחרים עושים את אותו ריסטארט לכיוון תחקירני ועמוק. "אני מניח שהעורכים החדשים ב'מעריב' יובילו קו כזה, ואז 'ידיעות' יצטרך להחליט אם הוא חוזר להיות עיתון רלוונטי בתחום, או ממשיך בקו החנפני והילדותי שלו. מעבר לסוגיית התחקירים, ראוי לומר שלא המצאנו כאן נוסחה, רק שיכללנו אותה תוך יצירת תמהיל שמתבסס על שלוש חטיבות: חטיבה פותחת של 'תוצרת הארץ', עם סיפורים בשולי האקטואליה, קצרים וקלים לעיכול, ומדורים חדשים, חטיבה אמצעית המתבססת על כתבות מגזין במנעד רחב, וחטיבה סוגרת של סגנון חיים, עם שער פנימי מובהק".
- מה דעתך על המהלכים האחרונים בשוק?
"סופשבוע, בגלגולו האחרון, ניסה לעשות משהו שאנחנו נמנענו לעשות במפגיע, לחקות את השפה האינטרנטית אחד לאחד. הם כמובן החמיצו בגדול, כי אנשים מעדיפים לגלוש באינטרנט ולא להקליק לשווא על העיתון. האריזה של סופשבוע נכשלה, כי היא ניסתה לספק לקורא מוצר שהוא מקבל בפחות כסף וזמן אגב גלישה באינטרנט. הניסיון לאמץ את הקודים של השפה האינטרנטית חסר כל תוקף עיתונאי, מפני שהעיתונות צריכה לבדל את עצמה ולהתמקד בדברים שהיא טובה בהם: תחקירים, כתיבה אישית טובה, תמונות סטילס באיכות גבוהה, כפי שנהוג בעיתונות מצליחה בכל העולם, ובעיקר בעיתונות סוף השבוע.
"עיתונות שמדמה אינטרנט מבטלת את המוטיבציה של הקורא-צרכן, ליזום פעולה אקטיבית של קריאת עיתון. הקורא שואל את עצמו, 'למה אני צריך להשקיע את השקלים הבודדים שלי בעיתון אם אני פשוט יכול לגלוש חינם'. זה הקו שהלכנו בו, ואני מניח שגם סופשבוע יילך בו מעתה. תפיסה דיכוטומית שמבדלת את המוסף והעיתון כולו מהאינטרנט, אחרת אף אחד לא ימשיך לקרוא עיתונים".
- תחקירני המוסף שלך הפכו לאחרונה מבוקשים בעיתונים אחרים?
"לא רק תחקירנים, גם בעלי מקצוע אחרים".
- איך אתה מתאר את המחסור בכותבים ועורכים שנוצר כרגע?
"זה תחום מאוד לא מתגמל, וקשה מאד לברור את המוץ מהתבן. האבולוציה של העיתונות החדשה התחילה ב'העולם הזה', והמשיכה ב"מוניטין", ב'חדשות', במקומונים. אלא שבינתיים השוליים נדדו למרכז, והגבולות נפרצו לחלוטין. מה שהיה מקורי לפני 20 שנה, הוא היום קלישאה גרועה. לפני 20 היה קשה למצוא אנשים שכותבים בגוף ראשון, היום כולם כותבים בגוף ראשון. יש זילות מוחלטת של המילה הכתובה. בפעם הראשונה שכתבתי בגוף ראשון, ממש רעדה לי היד. כמה אנשים כבר יכולים להגיע לדרגת כתיבה גבוהה כמו זו של רון מיברג, כך שמוטב להצטנע וללמוד את רזי המקצוע, לפני שאתה מתערטל בפני כל העולם.
"היום יש עשרות הגיגנים בשקל, אנשים שלא עוברים מסלול הכשרה, ומעולם לא טרחו לבלות שעה בארכיון. זו עיתונות של טאץ' אנד גו, עיתונות-חלטורה ברגע. ואם כל אחד מהגג כמו בבלוג או בטוקבק, למה שאנשים יקראו עיתונים. יותר מדיי עיתונאים שבויים היום בנרטיב יחצני עצלני, ולא בודקים מה מוכרים להם מעבר לשטות המזדמנת של הקומוניקט. אלא שגם עיתונאים ותיקים ומנוסים חיים על משכורת דלות, ומחפשים השלמת הכנסה.
"עכשיו לך תמצא את הכותבים שמוכנים להיקרע כדי לספק לך ערך מוסף אמיתי בעבודה העיתונאית שלהם. שכל אחד יעצור ויבדוק את זה על עצמו: כמה פעמים הוא פותח עיתון, נעצר על כתבה, ואומר לעצמו, למדתי משהו חדש, הפתיעו אותי, הצחיקו אותי. עיתונות שמבקשת להשתפר, צריכה לשאול את עצמה ללא הרף, מה מעניין באמת את הקהל שלה. לבדוק איפה נמצאת חווית הקריאה ביחס למה שהעיתונות מספקת".
"קינג קונג נגד גודזילה"
אחת התמורות למצב החדש בשוק, היא ללא ספק זירת המוספים הכלכליים שהפכה בחודשים האחרונים ללוהטת מכולן. פתאום אחרי שנים, ידיעות אחרונות, החליט שהוא רוצה מוסף כלכלי. את המהלך הזה מוביל יואל אסתרון, לשעבר עורך המשנה של ידיעות אחרונות ועורך חדשות, לכן גם דבק במיזם הכינוי "דה-יואל".
מהרגע שהחל המיזם לרקום עור וגידים נשלחו ידיו הארוכות של דה יואל לכל גוף תקשורת במטרה לגייס צבא חדש של עיתונאים. כתוצאה מכך "דה מארקר" ו"גלובס" ספגו אבידות כוח אדם, אבל החליטו לשנס מותניים ולהשיב אש ליריב החדש.
"מה שמעניין במיוחד הוא הקרב המשולש בתוך העיתונים הכלכליים, שהגיע קצת לטירוף", מסביר נוריאל. "גלובס מתבצר במקום הקבוע והבטוח שלו, מנגד יש את דה מארקר, אבל לראשונה בזירה הזאת מתפתח קרב של קינג קונג נגד גודזילה. כשידיעות מחליט להיכנס למלחמה הוא עושה זאת במטרה לתת מכה אדירה. אחרי שנים שהייתה מעין תחרות רק בין שניים פתאום יש סחרחורת מאוד רצינית בזירה הכלכלית. כשידיעות נכנס לתמונה אז יש הצעות שכר מטורפות ושאיבת אנשים מכל מקום וכשדברים כאלה קורים זה משפיע על יתר המקומות".
בכר, שמוספו מתהדר בתחקירים, טוען שגם הזירה הכלכלית שנפתחת היא תוצר של עיתונות מז'אנר חדש, שמתבססת יותר ויותר על פורמטים : "לידיעות יש עכשיו צורך עז לחקות את דה מארקר. בינתיים לא שמעתי על תותחים כבדים שגויסו לשם, כי הפורמט עולה כנראה על סך כל הכותבים. זה בסדר שיש פורמטים ונוסחאות שממציאים לעיתון, מין 'אישיות מותג' שכזאת שצובעים אותה בצבעים זרחניים. בלי עיתונות אמיתית, זה לא יעבוד לאורך זמן. אי אפשר להפיק פורמט בלבד.
"אנשים רוצים סיפורים טובים וחזקים, סקופים ותחקירים, משהו לדבר עליו בסוף השבוע, משהו שאפשר יהיה להזדהות איתו. לכן, לתחושתי, מדובר בבועה כי כמה עיתונות כזו אנשים באמת רוצים או צריכים? כמה זה באמת מעניין אותנו? האם אנחנו לא מעדיפים סיפור טוב או כתיבה עם הומור? לכן זה קצת עצוב ומצער, שבחסות מלחמת העולם הכלכלית הזו, כל המשאבים כרגע מופנים לכיוון הזה".
- ובכל זאת, ההתעוררות הזו חייבת להביא אותנו לכיוונים טובים יותר.
"זה הפן החיובי של הסיפור, כשיש תחרות, יש יותר מקומות עבודה, אבל זו גם פיקציה. בגל הראשון יבקשו לשדר עוצמה - יגייסו המון אנשים וישלמו להם משכורות יפות - אבל בגל השני כבר ידברו על התייעלות ופיטורים. נוני מוזס לא פראייר, ידיעות מתכוונים להרוויח הרבה כסף מהמהלכים הטריים בשוק ההון, השאלה אם יש השוק הזה מספיק גדול כדי לפרנס שלוש פלטפורמות שמתחרות על אותה נישה, מרובת ניואנסים ככל שתהיה, מז'אנר חדש שאינו עיתונות-פרופר, אלא עיתונות של קונספט ופורמטים"
"סופשבוע הוא ניסוי מוזר וכושל"
האינטרנט לא סתם הפך לאחד הנושאים הבוערים בסדר היום של העיתונות המודפסת, עצם הצורך בבידול בין עיתונות כתובה, מודפסת, משודרת וכן הלאה מעיד על הכרה ציבורית נרחבת במדיה החדשה שנגסה בשוק העיתונות בתיאבון רב. סטטיסטיקות בכל העולם מעידות על ירידה ניכרת בתפוצת העיתונים אל מול עליה בחשיפת אתרי האינטרנט.
תחילה מיהרו עורכי העיתונים להצהיר שהם לא מפחדים מהרשת, אבל לאחר שנוכחו כי טעו, המהלכים זינקו לצד השני של הסקאלה: הפיכת העיתונים למקבץ עמודי אינטרנט. כעת, אחרי שהניסויים נכשלו ועורכי העיתונים כבר לא מתייבשים להודות שהאינטרנט לא פראייר, הפרינט מחפש דרך אחרת. את ההצעות, אתם מוזמנים כמובן להעביר למערכות באי-מייל.
"הניסוי המוזר והכושל של סופשבוע הוא בדיוק ההוכחה לכך שעיתון לא יכול להיות אתר אינטרנט", מסביר גורם בידיעות אחרונות, "ציפה קמפינסקי ואמיר זיו הצליחו לשכנע את נמרודי לעשות עיתון אינטרנטי, שהתעלם מנושאי פוליטיקה ותרבות והפך להיות עיתון שנראה כמו אינטרנט ועמוס בדברים קטנים וקצרים ותכנים של לייף סטייל ואקולוגיה בתוך מבנה קצר ומפורק, כמו להקליק, וזה נכשל כישלון טוטאלי".
הלקחים במעריב הגיעו מוקדם מהצפוי וכבר בימים אלו ניתן לראות את השינוי הקונספטואלי ב'סופשבוע'. "עכשיו המוסף חוזר הכי לפעם. עיתונות לא יכולה ולא צריכה לעשות אינטרנט", אומר נוריאל, "הכתבה הראשונה בעידן החדש הייתה כתבה שישבו עליה שני כותבים מנוסים במשך יותר מחודש. ככה זה ימשיך להיות ואני חושב שידיעות יאלץ ליישר קו עם הדבר הזה. ושימי לב שאיך עכשיו שלושת המוספים הגדולים מתחרים ביניהם להוציא כמה שיותר תחקירים וסיפורים חזקים בעלי תאריך תפוגה הרבה יותר ממושך, מאשר עוד כתבת בידור שכבודה במקומה".
"צריך תמהיל גילאים"
כשבוחנים את שורת השינויים שעוברים כרגע על העיתונות אי אפשר להתעלם מכניסתם של החינמונים שפתחו עולם חדש של משרות שלא היו קיימות קודם. רק אל תגידו את המילה חינמונים ליד עורך "ישראל היום" עמוס רגב, שבחר לחרוג ממנהגו והתראיין לכתבה זו. עושה רושם שהיא מרגיזה אותו.
"זו מילה שנושאת עמה נימה של זלזול, כמו מקומון, כאילו משהו פחות ערך", מסביר רגב, "אנחנו הקמנו מערכת גדולה שמביאה המון כתיבות ופרשנויות, העיתון שלנו שונה לחלוטין ממה שרואים ברכבות תחתיות בחו"ל, ששם הדגש הוא יותר על בידור. אנחנו עיתון ארצי ולכן המילה חינמון לא תואמת אותנו. אנחנו עיתון שהוא במקרה מחולק ללא תשלום".
רגב שחצה כמעט את כל גופי העיתונות ואף ערך לתקופה את התכנית מועצת החכמים בערוץ 10 (מעבר בטלוויזיה הוא היום בונוס גדול בקורות חיים של עורך עיתון), טוען כי המהפכה התחילה אצלו במערכת: "עם כל הצניעות, הופעתנו בשוק נותנת בראש ובראשונה שירות טוב בזה שאנשים מקבלים עוד כלי תקשורת ואתו עוד מגוון הצעות ומקומות עבודה לעיתונאים. עובדה שכעת ידיעות וגופים אחרים עושים את אותו הדבר".
ישראל היום שנכנס לשוק בסוף יולי האחרון, החל את מסע הגיוסים שלו כבר באפריל. רגב שרכש ביד נדיבה כתבים ותיקים וצעירים לא מצטרף לזעקת העורכים האחרים על מחסור בכוח אדם. "התמהיל הנכון של מערכת צריך לייצג חתך גילאים רחב. לכן בשלב הגיוס רצינו להביא עיתונאים מהצעירים ביותר ועד למאוד ותיקים. היה חשוב לנו לאסוף קבוצה של אנשים שונים ובעלי גישות שונות וניסיון חיים אחר. אני גם לא מאמין בהכשרת עיתונאים, זה עניין של חוש. או שיש לך אותו או שאין, זה עניין של ניסיון ולא של למידה".
- מה דעתך על תכנית החינמון של ידיעות אחרונות שנגנזה וחזרה לחיים לפתע?
"אני לא יכול להתייחס לזה כי אני לא יודע מה הם מתכוונים לעשות. כנראה שאנחנו עושים משהו נכון אם ידיעות מתחרים בנו. the more the merrier, אני בעד תחרות פתוחה ובלבד שתהיה הוגנת"
- ומה לגבי הזירה הכלכלית הרוחשת?
"אם ידיעות רוצה להתחרות בדה-מארקר ובגלובס שיהיו בריאים. מבחינתו אני מניח שנרחיב את עמודי הכלכלה, אבל אין לי שום כוונה עתידית לייצר עיתונות כלכלית פרופר".
- כאיש שבילה עשור בידיעות ועשור במעריב, יצא לאפיזודה בטלוויזיה וחזר לעיתונות הכתובה, אתה חושב שמגמת הנזילה של עיתונאים לתחומים אחרים תיפסק?
"אני מקווה שכן, אני שמח לספר שיש לצידי לא רק צעירים אלא כמה ותיקים שהסביבה זרקה עוד קודם. אני בעד שיהיו גם אנשים מנוסים. נכון שהתנאים בעיתונות לא היו כל כך טובים בשנים האחרונות אבל אצלנו זה אחרת. חוזה הוא לא מילה גסה ואנחנו משתדלים לתת לעובדים את כל התנאים הסוציאליים שמגיעים להם על פי חוק".
- מה דעתך על המתרחש באינטרנט והניסיונות של העיתונות הכתובה להתחרות בה?
"אנחנו כן מעלים מהדורה דיגיטלית, יש לנו אתר שנמצא בהליכי בניה, אבל זה לא בא להחליף את העיתון, אלא להשלים אותו. שני הדברים צריכים להשתלב ולא להתחרות. אני שונה כי אני לא חושב שהאינטרנט בא להחליף את המודפסת. זה כמו שלפני כמה שנים אמרו שהאינטרנט יהרוג את הספרים וזה לא קרה. האינטרנט לא מצא פתרון שמספק את אותה חווית דפדוף, את הריח של הנייר, הוא אכן עשה מהפכה עצומה אבל מספק חוויה אחרת לגמרי".
"שנה שוקקת"
אם התחזית אופטימית או לא, בשלב זה עוד קשה לקבוע. בינתיים יכולים העיתונאים שבינינו לנסח דרישות מופרכות יותר או פחות ולפתוח שולחן הימורים שלא חס גם על הקולגות. דבר אחד בהחלט ברור, גם אם הוא מעט אמורפי, העיתונות בשנת 2008 תעבור את אחד השינויים המהותיים ביותר בתולדותיה.
"התחזיות המקצועיות בעולם מדברות על זה שהעיתונות הכתובה יכולה ללכת לשני כיוונים", מהגג נוריאל, "או שהיא תהיה אקסטרים חינמוני צהוב, או שהיא תהיה עיתונות איכותית שכוחה בכתיבה טובה, בצילומים מטופלים, עם סיפורים מעניינים ונסיון להשפיע. לדעתי תיווצר חלוקה ברורה במוספים, בין החלקים הבידוריים לבין התחקירים העמוקים.
"תהיה פה חלוקה די ברורה בין הצד הטלוויזיה והאינטרנט הצעיר והקופצני בידורי והעיתונות פרופר שתבדל את עצמה, אין שום דרך אחרת. הגישה האינטרנטית הוכחה ככישלון. גם 7 ימים ייאלץ לעבור שינוי ואז נראה שם מוסף יותר רציני, כרגע הוא עובד לפעמים על טייס אוטומטי, ראיון אחד, כתבת בידור אחת, כתבת אוכל בסוף ויאיר לפיד. מעריב ואני מניח שגם הארץ יפתחו מחדש תחרות על כותבים ועורכים ובסך הכל זאת הולכת להיות שנה מאוד מעניינת שתגביהה את רף האיכות".
גורם בידיעות אחרונות חוזה גם הוא עתיד ורוד יותר לעכברי המקלדת: "בגדול, חובת ההוכחה חלה על כולם, זה עניין של היצע וביקוש, יש כיום הרגשה של תקוות חדשות לעיתונות המודפסת ואני מקווה שנרגיש אותה, המגמה בעולם לא בדיוק טובה ומצביעה על ירידה דרמטית בצריכה המגזינית, אבל יש משפט שדווקא שוקן אוהב להגיד, 'אין כמו חבל תלייה כדי לחדד את חבל המחשבה'.
"העיתונות כולה נמצאת תחת איומים חזקים, כולם מתאמצים קצת יותר ומכניסים את היד לכיס ואכן יש התעוררות. 2008 תהיה שנת המבחן של כל מיני דברים, נוכל לראות אם החינמונים תפסו או לא, המבחן של מעריב הוא קריטי, מבחן המיזם 'דה-יואל', אם הוא יצליח להיות מה שהוא רוצה להיות. שנה לא פשוטה צפויה לנו, אבל בעיקר שוקקת".
כתבות
ני"ע
