מזוז חוייב לחשוף את ההחלטות על העמדה לדין בגין העלבת עובד ציבור וזילות ביהמ"ש

בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים חייב את משרד המשפטים למסור את כל ההחלטות שקיבלו בכירי המשרד בנוגע להעמדה או אי-העמדה לדין בעבירות של העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט, מאז שנת 2000 ועד היום. מדובר בהחלטות המתקבלות על-ידי המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, פרקליט המדינה עצמו והיועץ המשפטי לממשלה.

את העתירה הגיש אליצור סגל, עורך אתר האינטרנט "מנהיגות יהודית" (החטיבה בליכוד בראשות משה פייגלין), שפירסם מאמר חריף נגד הרב הצבאי הראשי בימי ההתנתקות. סגל כתב, שבכך שהרב הצבאי הראשי שותק ואינו מגנה התנהלות בתחומים מסוימים בצה"ל, הריהו כמסייע לעבירות חמורות, ביניהן רצח וגילוי עריות.

סגל הועמד לדין פלילי, ובשלב הסיכומים במשפטו טען להגנה מן הצדק, משום שהעמדתו לדין היתה נגועה באפליה ובשיקולים זרים. לביסוס טענתו ביקש ממשרד המשפטים להעביר לעיונו, מכוח חוק חופש המידע, את כל ההחלטות בנושא העמדה לדין בעבירות אלה. במשרד הסכימו למסור לו רק את הנחיית היועמ"ש בנושא.

בינתיים זוכתה בשלום פעילת הימין נדיה מטר מעבירה זהה, בגין הגנה מן הצדק, אלא שהמחוזי הפך ההחלטה וקבע כי מטר לא ביקשה מהרשות הרלוונטית לעיין ולקבל מידע הנוגע להעמדה לדין בעבירות אלה, ולכן ייתכן שהציגה רק את המקרים הנוחים לגישתה.

הפעלת שיקול דעת

באמצעות עו"ד איציק בם ממשרד בם-דבורין עתר סגל לבית המשפט והנשיאה מוסיה ארד קיבלה את עתירתו. "האינטרס שבגינו מבקש העותר לעיין במידע הוא אינטרס רב חשיבות", נימקה. "המידע דרוש לעותר לצורך ניסיון לבסס את הגנתו במשפט פלילי, המתנהל בעקבות הגשת כתב אישום בעבירה, שייחודה הוא בכך שהיא מגבילה את חופש הביטוי". היא הדגישה, שלא מדובר בעבירה "רגילה" אלא בכזו ש"העמדה לדין בגינה מצריכה הפעלת שיקול דעת מיוחד על-ידי גורמים בכירים בפרקליטות".

היא הוסיפה ש"זכותו של העותר לעיין במידע, שמולה עומדת חובתה של המדינה לאפשר לו לעשות כן, מקבלת משנה תוקף מקום בו המדינה עצמה, שהיא זו שמחזיקה במידע הנוגע לכלל ההחלטות המבוקשות, וזו שהגישה את כתב האישום נגד העותר, היא גם זו שטוענת כי לצורך ביסוס טענת ההגנה של העותר, על העותר לעמוד ברף ראייתי גבוה, וכי לא ניתן לעשות כן באמצעות הפנייה למספר החלטות בודדות".

המדינה אינה רשאית לאחוז במקל משני קצותיו, הדגישה ארד, ו"מצד אחד לטעון כי לצורך הוכחת טענת האפליה על העותר להציג החלטות רבות כלפיהן הוא מופלה לרעה, ומצד שני לא לאפשר לעותר גישה להחלטות אלו, המצויות ברשותה". זאת, במיוחד כשגילוי המידע בנסיבות כאלה הוא אינטרס הציבור כולו.

היא דחתה את טענת המדינה שגילוי המידע יכביד עליה בצורה ניכרת, משום שעליה לברור כ-1,260 החלטות שניתנו מאז 2000 בנוגע לעבירות המגבילות את חופש הביטוי. (עת"מ 814/07).