השוק התקרר טיפה, ועכשיו הוא רותח

בראייה כוללת, יובל בן-זאב, מנהל המחקר בכלל פיננסים ברוקראז', מסכם את השנה ככזו שהשפיעו עליה יותר מכל הריבית הנמוכה והרצון לחפש אפיקי השפעה חלופיים ("הן על שוק המניות והן על שוק הנדל"ן עצמו"), ובאותה נשימה מודה ש"כיום אנחנו עסוקים בלטפוח לעצמנו על השכם - כמה חזקים היינו במשבר כמדינה שצלחה אותו יפה".

לדבריו, למערכת הבנקאית היה חלק חשוב בכך. "היציבות שאפיינה את הבנקים בישראל הקרינה רבות על התנהגות הנדל"ן - לא היה פה צורך של הבנקים לעקל דירות ולזרוק אותן לשוק, מחזה שכיח מאוד בארה"ב למשל. גם האווירה הכלכלית החסונה יחסית עזרה מאוד לשוק הנדל"ן".

גלובס: פה ההלוואות לא ירדו מתחת לשווי הנכסים.

"הלוואות בארץ לא היו אף פעם Non-Recourse (הלוואות מינוף שהנכס שאת רכישתו הן מממנות הוא הבטוחה היחידה בהלוואה)", מציין שי ליפמן, אנליסט הנדל"ן של בית ההשקעות IBI. "אין מושג כזה בעולם הבנקאות בארץ, בטח לא בנדל"ן".

מצד שני, מציין אלון גלזר, סמנכ"ל המחקר בלידר שוקי הון, כי אותם מחירי השיא של מניות מיוחסים בעיקר לחברות העוסקות בנדל"ן מניב בישראל. "לגבי מרבית חברות הנדל"ן שפועלות בחו"ל, השערים רחוקים מהשיא בעשרות אחוזים, ולגבי חלק די ברור שיהיה להם קשה מאוד לחזור לשיא".

לפי גלזר, השיאים אותם קוצר התחום המניב בישראל הוא תולדה של המשבר הקודם, ב-2002. "כמעט לא בנו פה משרדים במשך כמעט עשור, ומימון בנקאי לנדל"ן ניתן מאוד בקמצנות. הסטירה שהשוק המקומי חטף ב-2002 עזרה לו לצאת מאוד טוב מהמשבר העולמי של 2008".

מה שכן ישפיע על הנדל"ן המניב, לדעת ליפמן, הוא ההיצע בשוק ("רק שני בנייני משרדים בשלבי בנייה היום. במשבר הקודם כל דרך מנחם בגין התמלאה בבניינים ריקים למחצה, ואת מגדל סונול רצו אפילו לסתם בבטון") והעובדה שנדל"ן מניב נוטה להגיב באיחור של שנתיים למצב הכלכלה. "אין בנייה ספקולטיבית, והמינוף סביר".

לדברים האלו הצטרף אלעד קראוס, אנליסט הנדל"ן של בית ההשקעות הראל פיננסים. "ההבדל בין הארץ לבין חו"ל זה שיעורי המינוף. מחירי מניות הגיעו לשיא בגלל שהחברות המניבות בארץ ממונפות פחות. ההון העצמי של חברות שפועלות בחו"ל עשוי להיפגע משמעותית מכל ירידה קלה בהיקף הנכסים".

שלושת מרכיבי החוסן

בן-זאב נקב בשלושה מרכיבים עיקריים המשפיעים על חוסן חברות הנדל"ן: רכיב נמוך (10%-15%) של נכסים בפיתוח מתוך תיק הנכסים בחברת נדל"ן מניב, גובה המינוף ("היכולת לספוג זעזועים") ופריסת חוב מאוזנת. אם אפריקה ישראל בולטת לרעה בשני הפרמטרים הראשונים, את גזית גלוב מציין בן זאב לשבח ביחס לשלישי.

באופן מפתיע, החשש של מנהל המחקר בכלל פיננסים הוא מהמינוף שצפוי לגדול משמעותית אצל מליסרון, לאור רכישת בריטיש ישראל. "אם לא יקרה שום דבר, אז אין שום בעיה. אפשר לעבוד ברמות סיכון גבוהות. אבל אם משהו ישתבש, פתאום הסיכון פה גדל" (ראו מסגרת).

רבות כבר דובר ביחס לכוחה של הריבית הנמוכה בשנתיים האחרונות כמתדלקת את הפריחה בשוק הנדל"ן המקומי ובכלל. בדרך כלל היא מיוחסת לשוק המגורים, אבל לא רק: "סביבת הריבית הנוכחית עדיין נמוכה ונוחה מאוד לחברות לעבוד בה", אמר גלזר מלידר שוקי הון. "אנחנו מתמחרים נכסים בארץ בשיעורי היוון יחסית גבוהים - 7%-8% ויותר - והיכולת להשיג מימון חוזר בריביות נמוכות יותר למעשה מקבעת או מגדילה את הרווחיות העתידית, כך שהחברות יכולות להגדיל את השווי שלהן".

בן זאב: "הריבית כנראה כבר לא תרד, והיא תהפוך את ההשקעה בנדל"ן לפחות אטרקטיבית. בנוסף, אם פתאום נראה עודפי היצע או גידול בהיצע, או אפילו רק מיתון בעודפי הביקוש, לא בטוח שנהיה חייבים משבר כדי לראות תוצאות כספיות פחות טובות אצל החברות".

גלזר: "החשש הגדול הוא שנראה פתאום בנייה לא מרוסנת, בלי שיש באמת ביקושים במקביל".

ביקושים או לא, קראוס מזכיר את אוויר הפסגות בו נסחרות מניות בולטות בענף. "הן מתומחרות במלואן, ועדיין, כשאני משווה את מחירי המניות למחירי האג"ח, התשובה מאוד ברורה: המניות הרבה יותר עדיפות - תשואת דיבידנד שנתית של 9%-10% מול 4% באג"ח יוצרת פער גדול אפילו במונחים היסטוריים".

ליפמן: "אני מניח גם שבסוף השנה תהיה ירידת תשואות לנכסים בקרב השמאים - היו פה הרבה עסקאות שמלמדות על זה שהתשואות ירדו, וזה גם ייכנס בשלב מסוים לדו"חות הכספיים. המשקיעים מאמינים שהנכסים הם בעצם יותר יקרים ממה שהם רשומים בספרים. מצד שני, ההון העצמי גם בדרך כלל לא נותן ביטוי לפעילות פיתוח שקיימת בחברות האלה, ושתעניק תמחור עודף בשנתיים-שלוש הקרובות".

אז מה עדיף - אג"ח או מניות?

קראוס: "סביר להניח שקרן פנסיה לא תסיט פתאום את כל האג"חים הקונצרניות שלה מענף הנדל"ן למניות מהתחום".

ליפמן: "הם לא ניירות ערך תחליפיים בתמהיל ההשקעות".

שוק ההון הפיק לקחים מהמשבר בגיוסים החדשים?

גלזר: "למדנו שיעור בכל מה שקשור לפריסת חוב, לדאגה להתניות פיננסיות וכו'. אבל שוק ההון ימשיך לממן את החברות, גם אחרי ועדת חודק, שאני חושב שמענישים את השוק באמצעותה; המוסדיים לא התנהגו פחות טוב מהמממנים האחרים בתקופת המשבר, בארץ ובעולם. אתה לא יכול לתת אשראי בלי חדלות-פירעון, ולכן אולי במקומות בודדים הסיכונים לא תומחרו במלואם ונת*נו אשראי שלא היה צריך. בשורה התחתונה, שיעור ההפרשות לחובות מסופקים של התיק המוסדי נמוך יותר משיעור ההפרשות של בנקים, ולגבי הנפקות של מניות, זה זמן טוב לדעתי לגיוס הון - השוק רוצה מניות. יש מקום לעוד הנפקות כאלה".

קראוס: "לפני המשבר גייסו אג"ח בצורת מזנין (מימון ביניים, השלמת ההון העצמי הדרוש לבנק כדי להעניק לחברה מימון בנקאי) למיזמים באוקראינה וברומניה. היום, בעקבות ועדת חודק, מגייסים באג"חים עם התניות פיננסיות כמו שעבודים, גם אם הם משניים בסדר הנשייה לבנקים".

המרווחים לא הצטמצמו וחזרו לרמות של לפני המשבר?

גלזר: "כשמגייסים, התשואות האבסולוטיות לפדיון נמוכות, אבל המרווח בחלק גדול מהחברות בוודאי לא נמוך יותר מאשר ב-2007".

ליפמן: "הנקודה הכי מפחידה היא שכסף זול טוב לחברות, אבל בדרך-כלל לטווח ארוך יכול להוות בעיה; הוא מסלף וגורם לפעמים לקנות יותר ביוקר כי הוא עולה בזול, ומאפשר לחברות להגיע לעסקאות שלא בטוח שהן כל כך נכונות עבורן ועבור המשקיעים. שוק ההון התבגר קצת אחרי המשבר - ויבלום חברות שאולי ינסו לעשות את זה".

מה לגבי שוק המגורים? יש מי שאומר שהוא התקרר לאחרונה.

ליפמן: "הוא התקרר טיפה, ועכשיו הוא רותח. זה הפך כבר להיות סוג של בעיה לאומית. הפתרון היום הוא בידי הרגולטור או הממשלה, היחידים שיכולים אולי לפתור כביכול את הבעיה. מחירי הדירות עלו, אבל לא צריך להוריד את מחירי הדירות בתל-אביב או ברמת-גן, אלא לספק דיור במחירים סבירים בעיקר לזוגות צעירים במעגל השני, כמו יבנה או אשדוד. זה עשוי לתרום גם למקומות עבודה. אם התחלות הבנייה יעלו מ-30 אלף ל-40-50 אלף, תתאר לך מה זה יעשה לצמיחה בכלכלה. פשוט צריך להפשיר קרקעות וקצת להקל את הרגולציה. גם ככה ההשפעה לא תהיה מיידית".

אז נתוני הבסיס תומכים בהמשך העליות?

ליפמן: "לפחות ביציבות".

גלזר: "צריך לטפל בהיצע. מפתיע שכולם מודעים לבעיה ובנק ישראל צועק שיש בעיה, ועדיין לא מצליחים לשחרר יותר קרקעות לבנייה. אם מסתכלים על יכולת ההשתכרות ורמות המחירים, אני חושב שאנחנו ברמות מחירים גבוהות. התפוצצות בועה כנראה לא נראה פה, כי אין מאפיינים של מימון לא אחראי ושל אנשים שקונים המון דירות להשקעה. המחירים צפויים להיעצר ואפילו נחווה ירידה קלה, וזה הגיוני. אם הייתי צריך לקנות היום, אני לא חושב שנכון לקנות דירה, אלא אם ממש חייבים. חלופות השקעה אחרות יניבו יותר".

זה נכון תמיד, אבל לא יעזור - בארץ הקנייה היא פסיכולוגית.

"כשהמחירים משקפים משכנתאות שלא ניתן לעמוד בהחזרים שלהן, שמחירי שכירויות מוגזמים או כשהנכסים מגלמים תשואת שכר דירה הנמוכה מ-2% לשנה, אלה כבר מחירים שקשה לתמוך בהם. יש גבול לכמה שאנשים יכולים לשלם פה שכירות. לדעתי אנחנו מגרדים את הגבול העליון".

כרגע יש תמסורת בין עליית מחירי הדירות למחירי השכירות?

"מחירי השכירות מתחילים לעלות, בגלל התשואות הנמוכות. בעיני יהיה קשה לחצות תשואות של 3%-3.5% משכירות, מה ששוב מחזק את המסקנה שמחירי הנדל"ן למגורים לא זולים".

קראוס: "מחירי הנדל"ן עלו ב-22% תוך שנה, בעוד השכירות עלתה רק ב-5%, וזה אומר שמחירי השכירות במגמת עלייה. כשקונים קרקע ב-2.7 מיליון שקל ליחידת דיור סמוך לכיכר המדינה בת"א (מגדל רמז), זה לא זול. אם יש מי שקונה קרקע במחירים כאלה, סביר להניח שהמחירים לא ירדו".

בן זאב: "משכנתא של מיליון שקל הפכה להיות מחזה שכיח במרכז, אבל המשפחה החציונית מתקשה לרכוש את הדירה החציונית. העניין הוא שלצד עלייה למחירי השיא במחירי דירות במונחי משכורת ברוטו ממוצעת, חלה עלייה בצריכה הממוצעת בגלל שינויים בדפוסי הצריכה (בהוצאה על תקשורת, למשל) - וזה מוביל להוצאה פנויה נמוכה יותר על דירות".

ליפמן: "רכישת קרקעות מאסיבית במחירים גבוהים יכולה לסמן בעיה. בפועל זה לא קורה - בתל-אביב עיקר רוכשי הקרקעות הן קבוצות רכישה, שמההתחלה מכסות את עצמן (הקרקע מלכתחילה נמכרת לבעל הדירה הסופי), או גינדי החזקות, שעושה הכול (כמו ימי מכירות מרוכזים ואגרסיביים) בשביל לא להתמודד עם הבעיה הזאת שאולי תצוץ לה עוד שנתיים, כי אין לה מספיק הון עצמי.

"אין בנייה ספקולטיבית"

"לחברות הגדולות יש עוד אלפי דירות ואין להן שום אינטרס לבוא ולבנות היום 3,000 דירות במקביל, כי הן יירו לעצמן ברגל. אין היום בנייה ספקולטיבית גם במגורים. אתה מתחיל לבנות רק כשיש לך מכירה מוקדמת של 30%-40%, ואז תוך כדי הבנייה אתה משלים את המכירות.

"אנחנו לא רואים את החברות האלה רצות לקנות קרקעות. הן מפחדות ואומרות בפה מלא שמחירי הקרקעות גבוהים. להיפך - בשוליים הן מוכרות את הקרקעות שיש להן, לא קרקעות לשכונות, אלא מגרש שמשלים פרויקט שהושבח, למשל".

והאזהרות של בנק ישראל משחקות תפקיד?

גלזר: "בנק ישראל עושה פה עבודה מדהימה, כי הוא לא מפחד אפילו מהמצב של הבנקים או המשכנתאות, אלא בעיקר מפחד מהנזק שניפוח בועת נדל"ן יכולה לעשות למדינה. אם נראה עוד עליות מחירים, בנק ישראל יבוא עם כלים משלו כדי לטפל בבעיה. בין אם בנשק הריבית, או בין אם בהתנהלות נקודתית כדי לצנן את השוק.

"בכל זאת, מפתיעה אותי האיטיות שבה הממשלה מטפלת בנושא. בסופו של דבר מדובר בשני משרדים - האוצר והשיכון. אנחנו רואים רגולטורים שכן מצליחים להזיז דברים, כמו בתחום הסלולר. צריכה להיות החלטת ממשלה וועדות התכנון".

לבן-זאב יש אפילו כמה הצעות אופרטיביות. "משרד האוצר יכול להתערב דרך אמצעים פיסקליים, כמו מיסוי של דירה שנייה או הגדלת מס רכישה על דירות להשקעה באופן שימתן ביקוש ספקולטיבי ולא את הביקוש למגורים. יש מקום לתוכניות אב יותר רחבה לעידוד תהליכי תמיכה בפריפריה. משרד האוצר יכול לשווק קרקעות במחירים יותר נמוכים ולאוכלוסיות יותר ספציפיות, היישר לדיירים - ולא מדובר רק במחיר למשתכן, אפשר לקיים מכרזים שעוקפים את היזם והקבלן, כמו זוגות צעירים שירכשו בעצמם את הקרקע ואז היזם ייבחר במכרז. יש גם כלים ריאליים אצל משרד התשתיות ואצל משרד רה"מ".

המניות המומלצות: מה לקנות, ממי להיזהר

השנה האחרונה עשתה חסד עם ההמלצות שניתנו כאן באותו מעמד - מספיק אם נזכיר את ההמלצה הגורפת להדיר רגליים ממניית אפריקה ישראל, כדי לזכור לאנליסטים חסד. בזירת המניות המומלצות, הקונצנזוס הוא כמעט מושלם, במיוחד לאור העליות שהביאו מניות רבות לחוג סביב השיא ההיסטורי שלהן, במיוחד בקרב אלו הפועלות בתחום המניב בישראל.

"הייתי מרגיש נוח להמשיך ולהחזיק בהן", אומר אלון גלזר, סמנכ"ל ההשקעות בבית ההשקעות לידר שוקי-הון. "אני לא חושב שכל המניות הן סופר זולות, ולפני שנה-שנתיים היו עוד מניות שתומחרו באופן בולט מתחת לשווי שלהן. יש עדיין כמה מניות שמתומחרות בחסר".

אלעד קראוס, אנליסט הנדל"ן של הראל פיננסים, רואה בגב ים דוגמא למניה יקרה: "היא חברה מצוינת עם היקף יזום יחסית מאוד גבוה, הוכיחה את עצמה ובעלת נכסים פנטסטיים - אבל התמחור שלה מלא וגבוה לעומת החלופות".

שי ליפמן ממשיך לשמור על הקו שלו משנה שעברה ומציע להימנע מדלק נדל"ן, גם במחירים של היום, למרות שהראייה שלו שונה לחלוטין כשמדובר באלעד קנדה של אותו בעל שליטה - יצחק תשובה. "אני לא ממליץ עליה כרגע כי IBI שימשו כחתמים וקנינו סחורה".

אנליסט הנדל"ן של IBI מציע להיחשף לגב ים דרך החברה האם, נכסים ובנין. "השוק עדיין זוכר לה לרעה את ההשקעה בווגאס, שבדיעבד ברור שהיו מעדיפים לא לעשות אותה, אבל היא כנראה שווה משהו. מעבר לכך, רוב הפעילות נמצאת בארץ - באמצעות גב ים, ישפרו ונכסים בסולו".

מניה נוספת מומלצת היא אלקטרה נדל"ן, שהצטיידה בהרבה מזומנים בתקופה האחרונה. "יש שם קצת אנומליה בין האג"ח למניה - האג"ח נסחרת בתשואות מאוד נמוכות לפדיון, אבל המניה נסחרת רק במכפיל 0.6-0.7 על ההון העצמי; במילים אחרות, אם אתם לא מאמינים שהחוב בעייתי, אז למה אתם חושבים שהנכסים שווים כל-כך מעט?", טוען ליפמן.

בהקשר זה מזכיר ליפמן, כי פנינו לשנתיים של פירעונות גדולים של חובות (או מחזורם) באירופה. "עיקר הנטל הוא על הבנקים - הם אלה שסופגים בעצם את הירידות, כי הם נתנו הלוואות לפי 95%-105% מהשווי המנופח של הנכסים דאז. כנראה שהעסקאות הכי טובות יהיו לקנות את ההלוואות של עצמך מהבנקים, ולהישאר עם הנכסים".

הקונצנזוס בקרב האנליסטים מתייחס לאלוני חץ ולחברה הבת שלה, אמות. "אם משווים את אמות למכפיל ההון של גב ים שדומה לה, יש לה עוד מה להדביק", אומר ליפמן. קראוס ממליץ על האם כמניה זולה, בהתייחס לשליטה שלה באמות וב-PSP השוויצרית, והאחזקות הפיננסיות בחברות הבנות הציבוריות של גזית גלוב בארה"ב. "הן אולי לא נראות זולות, אבל לפי המאזן סולו של אלוני חץ הן מתומחרות בחסר משמעותי, ולצד נכסים שלא משועבדים יש פה פוטנציאל מאוד גדול להמשך רכישות".

גלזר שותף להמלצה, כאמור, ומציין גם את השקיפות בה מנהל נתן חץ את החברות, שקיפות שאולי רק גזית גלוב שותפה לה - "אחת החברות שעשתה הכי הרבה בזמן המשבר - שממשיכה להיות החברה המובילה במה שהיא יודעת לעשות".

גזית גלוב היא גם המועדפת על יובל בן זאב, מנהל המחקר בכלל פיננסים ברוקראז', מה שמפתיע בהתייחס לעובדה שדווקא שמה של עזריאלי מופיע בסקירותיו כמובילת המגזר. "עזריאלי הניבה תשואה של שנה וחצי תוך שלושה חודשים מההנפקה", הוא אומר. "במחיר היעד של גזית גלוב מגולמת פרמיה, ומניות החברות הבנות עלו אף יותר, כך שהשווי הנכסי שלה אפילו גבוה יותר".

"עוד חברות שנראות טוב", לדבריו, הן שיכון ובינוי ("המחיר שלה לא מתמחר את כל הדברים הטובים שראינו בתחום הנדל"ן למגורים, והיא מצליחה יפה מאוד בחו"ל"), ומקרב המניות הקטנות יותר - ביג ואשטרום נכסים ("עדיין לא מקבלות את התמחור הראוי").

למרות הצפי כי בריטיש ישראל תימחק בסופו של דבר מהמסחר, ליפמן סבור כי הדבר יתבצע לפי תג המחיר בעסקת רכישת השליטה בה - 14.5 שקל - גבוה בהתייחס לציפייה למכפילי הון נמוכים יותר לקראת סוף השנה. מהרוכשת, מליסרון, ממליץ בן זאב לפי שעה להימנע.

עסקת מליסרון-בריטיש: פעם בחיים - אבל יקר

"העסקה של בריטיש ישראל ומליסרון נעשתה במחיר לא זול", מציין אלעד קראוס, אנליסט הנדל"ן של הראל פיננסים, וקשה להתנגד לטענה זו, כשאף אחד ממשתתפי הפאנל לא העניק למניית בריטיש ישראל את תג המחיר המשתקף לה מהעסקה - 14.5 שקל. "מדובר במכפיל 1.3 על ההון ותשואה גלומהNOI של 7.4%. אין ספק שמליסרון שילמה פה פרמיה על השליטה, וגם השוק מבין את זה".

קשה, אבל לא בלתי אפשרי. "השאלה היא כמה הפרמיה, והאם היא מוצדקת או לא", טוען שי ליפמן, אנליסט הנדל"ן של בית ההשקעות IBI, שגם מעניק לבריטיש את מחיר היעד הגבוה בשוק (13 שקל).

אלון גלזר, סמנכ"ל המחקר של לידר שוקי-הון, מפרט: "מליסרון קנתה את בריטיש במכפיל המשקף את הנכסים בניכוי התחייבויות. לפי שווי-שוק של 2.4 מיליארד שקל, הפרמיה ששילמה היא בסביבות 30%, אבל לבריטיש נכסים ששווים כמעט 8 מיליארד שקל".

"מליסרון החליטה שהיא מעבה את תיק הנכסים שלה משמעותית, מה שהיה לה קשה מאוד לעשות אחרת כיום, והיום אפשר לממן עסקה כזו במחירים מאוד נוחים. אני לא חושב שהיא קנתה את הנכסים בזול, אבל בסך הכול היא לא עשתה עסקה יקרה מבחינתה".

לדברי יובל בן-זאב, "צריך לזכור שמליסרון רוכשת נכסים ממונפים של בריטיש ישראל, וההון של בריטיש מהווה 22% בלבד מהמאזן - היא במינוף גדול. יש לה גם מרכיב גדול של נכסים לא מניבים. אולי במליסרון יודעים מה הם עושים - אולי הפרמיה של אתמול תהפוך לדיסקאונט של מחר".

מבחינת ליפמן, העסקה הייתה מתבקשת: "מחברה כמעט זניחה, תוך שני מהלכים בשנה וחצי (הראשון היה רכישת קניון רמת אביב וקניון סביונים מאפריקה, א"ו) היא הפכה להיות הגוף הכי גדול שמשתווה לעזריאלי אפילו במספר הקניונים ובשטח יותר גדול, לכשתושלם העסקה.

"גם כשמליסרון קנתה את קניון רמת אביב, כולם בשוק צעקו ששילמה ביוקר לחברה בקשיים (אפריקה ישראל). אי-אפשר לקנות כזה מאגר נכסים בלי לשלם פרמיה, ופה אין מס, כך שעלויות העסקה הנחסכות פה, בסדר גודל של 5%-10%, שקולות פחות או יותר לפרמיה", הוא מוסיף. "זו עסקה של פעם בחיים - אי-אפשר יהיה לקנות בארץ עוד חברה כזו, כבר לא יקומו בארץ מגה קניונים, אלא רק אולי קניונים שכונתיים".

גלובס: הצעד הזה לא יהפוך את מליסרון מחברה מאוד סולידית לחברה מאוד ממונפת?

ליפמן: "לכן הצעד המתבקש מבחינת מליסרון הוא לגייס הון ולא חוב, ולכן היא גם חברה לעופר נכסים, ברכישה משותפת של השליטה. אם תנפיק מניות, תוכל לשמור על רמת מינוף נמוכה יחסית".

קראוס: "כשמשווים בין עזריאלי למליסרון, דווקא קבוצת עזריאלי ממונפת פחות מידי - הקבוצה יושבת על היקף מזומן אדיר".

עזריאלי יהיה חייב להגיב?

ליפמן: "יהיה לו קשה מאוד להגיב, והוא ממש לא חייב - יש לו קניונים במיקומים הכי טובים. ואם יש לי היום רשת אופנה, כנראה שאפנה קודם אליו. עזריאלי לא נפגע - היו פה שני גופים גדולים ואגרסיביים גם קודם".

גלזר: "לזכותו של עזריאלי ייאמר שהוא יותר חושב איך להרוויח כסף, ולא איך להתחרות ב'מי הכי גדול'".

קראוס: "בגלל היקף המזומנים והמינוף הנמוך, עזריאלי חייב לתת לכסף לעבוד - אם לא יצליח לקנות נכסים בישראל, לדעתי הוא פשוט ייצא לחו"ל".

ליפמן: "יכול להיות שצריך לשקול שם אולי אפילו לחלק דיבידנד גדול - זה לא בושה, ובטוח שזה יקנה תשואות יותר טובות".