עיתונות

גם בישראל, הפכו עיתונאים בכירים למובילי דעה, בעלי השקפה, ותאוריות על זהויות, תרבות, ערכים ופוליטיקה • למי יש כוח ורצון לנתונים, דיוקים, והקשבה לאחר, כאשר "העיתונאי הכוכב" חד-הלשון הוא בעל הדעה

לטענת העיתונאים, העדר בדיקת עובדות ושקיפות במדור הדעות מערער את אמון הקוראים • הכתבים הזכירו מאמר של סגן נשיא ארה"ב תחת הכותרת "אין גל שני של קורונה" כדוגמה לכך, וקראו להפרדה ברורה יותר בין החדשות לדעות באתר

הציוץ של עורך "המגזין" ניר בכר המאשים את המנכ"ל ישראל טויטו ב"בלפוריזציה" מספר הרבה על "חדשות 13", אבל לא פחות על חולשת העיתונאים •  קשה שלא לתהות: אם לא היה מפוטר, האם הציבור עדיין היה זוכה לשמוע את הדברים

טום רוזנסטיל, מנכ"ל המכון האמריקאי לעיתונות, חושב שצריך להתנגד לתפיסה ש"עיתונות היא רק סוג של דעה" • בראיון לקראת פרסום דוח האמון השנתי של "גלובס" המתפרסם ביום חמישי, הוא מסביר מדוע אסור לעיתונאים להגיד "לעזאזל עם הכללים"

השעיית רינה מצליח, פיטורי עיתונאים אחרי בדיקת פוליגרף, וההתבטאות של אברי גלעד - לכאורה מדובר בשלושה אירועים שאין ביניהם קשר • אבל יש, ועוד איך: בכולם כלי התקשורת בחרו להגיב באופן לא מידתי ביחס לאירוע והושפעו מתגובות מתלהמות ברשת

בימים בהם כלי תקשורת עומדים למשפט, בין היתר על סחר באמון הציבור, אנו מאמינים שראוי שקוראי "גלובס" יידעו מהם הערכים המובילים אותנו בעבודתנו, שיבינו כי הערכים נוסחו ונגזרו מחזון שזכה למעמד מיוחד עם רכישת העיתון מבעליו הקודמים

גם אחרי ההסתייגות של נתניהו, רבים עדיין תוהים מה כל-כך יוצא דופן בדרישת הליכוד "להכניס לכלא" את רביב דרוקר • כדי להבין עד כמה מאסר עיתונאים בישראל הוא עניין חריג, הנה תמונת מצב על התופעה אצלנו ובעולם • המשרוקית של גלובס

עורך עמוד הדעות של "ניו יורק טיימס" התפטר בסוף השבוע לאחר פרסום של טור שנוי במחלוקת, שקרא לשימוש בכוחות צבאיים נגד המפגינים בארה"ב • האם "ניו יורק טיימס" טעה כשפרסם את הדעה - או שאולי עורך הדעות לא היה אמור להתפטר?

ה"ניו יורק טיימס", אחד העיתונים המובילים בעולם שנשא את לפיד חופש הביטוי, מסתכן בלסמן לקוראיו מסר חמור, לפיו עדיף לקבור דעות שאינן פופולריות במטה העיתון

בחברה דמוקרטית נאמרים בחלל האוויר דעות שונות שלעתים נימתם אינה נעימה לאוזני רבים • אסור להשתיק דעות מסוימות, אלא צריך לבחור מהן הדעות הראויות לדפוס ולהדפיס אותן, מתוך רצון לקדם שיח פתוח, אמיתי והוגן

מדור הדעות בעיתון איננו לוח מודעות שתפקידו להיות צבעוני, מושך טראפיק ו"ניטרלי" במובן של הכלת כל הדעות האפשריות • יש לדרוש מעורך מדור הדעות "גיוון אחראי"

מה שעלול להיראות במבט מרחוק כעריפת ראשים וצמצום מדאיג של השיח תחת מכבש הבון-טון הליברלי והתקינות הפוליטית, הוא למעשה תהליך מעורר התפעלות, שבו העיתונות מחזירה לעצמה את מעמדה ההיסטורי כמובילת שיח

בעוד ארה"ב שרויה במהומות בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר, התפתחה מהומה פנימית בתוך העיתון בעקבות מאמר דעה של סנטור רפובליקני שתמך בהפעלת כוח מסיבי נגד המפגינים

ההאשמות המרומזות בנאום של נתניהו, הרינונים על הטלפון הגנוב של גנץ, ההכנסות החסויות ממכירות הגז והשמועות על האילומינטי: תחקירני "המשרוקית" נעה ברק וארן רונדל מדברים על הדילמות הכרוכות בסיפורים מסמרי שיער שאין דרך לברר • הצטרפו ללייב "המשרוקית של גלובס"

"ניו יורק טיימס" נחשב לעיתון המזוהה עם לוגיקה ועובדות, אולם הבוקר הוקדש כל השער הראשי שלו לפריטה על נימי הרגש: על השער הודפסו שמותיהם של כ-1,000 אנשים שמתו מקורונה בארה"ב, כשבכותרת המשנה נכתב: "הם לא היו רק שמות ברשימה, הם היו אנחנו"

לפני פחות מחודש הוציאה הקבוצה לחל"ת עשרה עובדים • לכל העובדים שהוצאו לחופשה יתאפשר לעבוד בעבודה אחרת שאין בה ניגוד עניינים, והם ימשיכו להחזיק במחשבים ובטלפונים שסופקו להם