לאן נעלמו המפוטרים? 8 משרות נחשקות שאין עליהן קופצים

האם כל-כך מהר חזרנו לימי הבועה? כנראה שהתופעה נובעת גם מהשמועות על היציאה מהמיתון, כי מעט המועמדים שבכל זאת זמינים חזרו להיות מפונקים

המגייסים: "באורח פלא, המועמדים התנדפו"

לאן נעלמו כל המפוטרים? שואלים את עצמם מגייסי העובדים וחברות ההשמה. האחרונות מדווחות על היפוך מגמה החל מיולי האחרון, תופעה שגם עולה בקנה אחד עם השמועות על היציאה מהמיתון. מנגד, הן נתקלות באנומליה לא ברורה: קושי למצוא עובדים לכל המשרות החדשות שנפתחו או שהן נתקלות במועמדים מפונקים שמציבים דרישות ומתמקחים בדקדקנות על תנאי השכר. האם כל-כך מהר חזרנו לימי הבועה?

עו"ד אורנה דרימן, סמנכ"ל השמה בחברת ההשמה "פיקארו", משרטטת תמונת מצב: "רק לפני שלושה חודשים הטלפון לא הפסיק לצלצל, כשעל הקווים צבאו מועמדים מודאגים שביקשו לזרז עבורם את חיפוש העבודה. באותה תקופה השבנו שאין כמעט משרות במאגר, ובמקרים רבים נאלצנו להשיב את פניהם ריקם. אני גם זוכרת שבאותו עבר-לא-רחוק, היינו מפרסמים משרה ותוך דקות ספורות הציפו אותנו מאות קורות-חיים. מאז חל היפוך מגמה. התחילו לזרום אלינו המון משרות פתוחות, חלקן ניהוליות, בחברות מצליחות שהציעו למועמד שכר גבוה, אתגרים טכנולוגיים, אופקי קידום וצמיחה אישית. לתומי חשבתי, שבשל ריבוי המועמדים הפנויים בשוק משימת האיוש תהיה קלה. אבל התחוור לנו, שלמרות ריבוי המשרות המועמדים, באורח פלא, התנדפו כלא היו. הטלפונים ממועמדים התמעטו משמעותית, ואם אני פונה למועמד ביוזמתי, אני לא שומעת בקצה השני התלהבות רבה. למשל, אם אנחנו מנסים לתאם להם ראיון עבודה בחברה שהביעה התעניינות, אנחנו שומעים לעתים קרובות אמירות כמו 'אני צריך לחשוב על זה', 'זה לא בדיוק השכר שחיפשתי', 'קצת רחוק לי להגיע לשם' וכדומה. במילים אחרות, הם חזרו להיות מפונקים כמו לפני המשבר".

*האם ייתכן שהמעסיקים נכונים לשלם פחות, ומכאן הסתייגות המועמדים?

דרימן: "לא בהכרח. קורה שחברות מנסות בתקופה שאחרי תום המשבר להוריד את השכר המקובל, אבל לא באופן משמעותי. באחרונה פגשנו מועמד שמובטל זה מספר חודשים. החברה הציעה לו 13 אלף שקל והוא סירב, כיוון שבעבר הרוויח באותו תפקיד 15 אלף שקל. התגובה שלו הייתה: 'המשבר נגמר, אני לא מוכן יותר להתגמש'. בקיצור, הוא טרק את הדלת בלי להתבלבל. מובן שמה שאני מתארת כאן לא גורף ושעדיין קיימים מועמדים שלהוטים לעבוד, אבל באופן כללי אנחנו חשים שמועמדים חזרו להיות בררנים ולהיתלות בשמועות שהמיתון כביכול הסתיים, על אף שאנחנו מסבירים להם ש'אולי הפצע התחיל להגליד, אבל העור עוד לא התאחה'. מה שקורה בפועל הוא שאנחנו מפרסמים מודעות דרושים, אבל הפניות אלינו התמעטו באופן דרסטי, בשיעור של 50% לפחות לעומת התקופה שלפני יולי. קשה להאמין, אבל אין קופצים על משרות אטרקטיביות שפתוחות בשוק". *

המועמדים: "המשבר נגמר, אני לא מוכן יותר להתגמש"

אורית זיו, מנכ"ל חברת ההשמה דואט, מחזקת את הדברים: "אני ממש תופסת את הראש ולא מצליחה להבין מה קורה היום למועמדים. הם לא עונים לטלפון, הם עסוקים ב'לטייל', הם עסוקים ב'לישון צהריים', והם לא זמינים. זה פשוט מטורף. אנשים ששולחים לנו קורות-חיים לא טורחים להשאיר את הטלפון שלהם פתוח, ומתנהגים בבחינת 'שלחנו קורות-חיים - עשינו את שלנו'.

"בפועל, חסרים לי עובדים ויש המון עבודה. קיימות אצלנו גם משרות נחשקות מאוד, למשל, יו"ר דירקטוריון, מנכ"ל, סמנכ"לים במגוון תחומים ובמגוון ענפים, אבל אין היענות. משרות כאלו, שפרסמתי בלוחות דרושים, מניבות היום סדר גודל של 15 עד 20 קורות-חיים. זה כלום. לפני יולי השנה, על אותה מודעת פרסומת 'טבענו' בתוך מאות קורות-חיים. אנחנו יושבים במשרד ושואלים את עצמנו מה קורה כאן? אנשים לא מסתכלים יותר על לוחות מודעות? האם הם עד כדי סקפטיים לגבי יכולתם להשיג עבודה ולכן לא עונים? האם זה השילוב של החגים? בכל מקרה, המסר המרכזי שעובר אלינו מצד המועמדים הוא סוג של פלגמטיות".

*מה אתם שומעים מהמועמדים?

זיו: "אם עד יולי 75% מהפניות היו מהם אליי, היום זה ממש התהפך. אני זו שיוזמת את חלק הארי של הפניות. אם אני מצליחה לתפוס אותם טלפונית, הם מציבים לי תנאים: 'איפה אתם יושבים?', 'קשה לי', 'רחוק לי', 'אתם בלעדיים?', כאילו אנחנו בשיא הבועה".

*איך אתם מסבירים זאת?

זיו: "זהו סוג של חוסר אונים נרכש. כשאנחנו כבר תופסים אותם טלפונית, הם מתפלאים למה אנחנו מגיבים כל-כך מהר, הם מתפלאים שאנחנו חוזרים אליהם בכלל. נקודת המוצא שלהם היא שלא מתייחסים אליהם. ההשערה שלי היא שהאנשים האלה עברו יותר מדי טראומות ועכשיו, כשהשוק מתעורר, כבר אין להם כוח לחזור למרוץ".

דרימן: "חלק מהמשרות שנפתחו מאופיינות בביקושים גדולים, למשל, אנשי QA בתחום התקשורת. ממועמדים כאלה אני שומעת שהם כבר קיבלו פניות ממספר חברות השמה, וכרגע הם לא נלהבים לפתוח בתהליך נוסף מול חברת השמה אחרת. שנית, התחושה הכללית היא שהמועמדים המובטלים התרגלו כבר למצב של אבטלה ויצרו חיים מסביב לזה, בלי הרבה תשוקה לחזור לעבוד. אולי הם אפילו נהנים מהמצב. כך למשל, אני נתקלת במקרים של מועמדים שהחליטו לנסוע לחו"ל לחודשים ארוכים. זהו סוג של ויתור, כניעה, החלטה שלא להילחם עם השוק".

פול צוקר, מנכ"ל חברת ההשמה נישה, תולה את תופעת התמעטות קורות-החיים הזורמים למאגרי החברה בשילוב אחר של גורמים: "להערכתי, למועמדים שחוו את המרוץ הזה של שליחת קורות-חיים וחוסר תגובה קשה מאוד היום לתפוס ביטחון. הנחת העבודה שלהם היא 'אחכה לטיימינג טוב יותר, שבו כל השוק יהיה מרוכז בנושא של השמה, ואז אשקיע את כל המרץ שלי'. מועמדים אומרים לי 'עכשיו זה לא זמן לחפש עבודה, אני מוריד הילוך', וכך בעצם מתעלמים מההצעות האטרקטיביות שיש לשוק להציע.

"הסבר נוסף מונח בקושי של מועמדים שכבר עובדים לעזוב מקום עבודה למען משרה חדשה במקום חדש, שמטבע הדברים מציבה להם רמות גבוהות יותר של אי-ודאות. אחת ההשלכות הבולטות של המשבר היא ההיצמדות של עובדים לכיסא שלהם. מי שכבר עובד, פוחד מאוד לזוז מהמשבצת שלו. אנשים כאלה לא רוצים אפילו לשמוע על הצעות נוספות שפתוחות בפניהם, וזה כשלעצמו מייצר מחסור יחסי בעובדים פר משרה פתוחה". *

המעסיקים: יש נכונות להעלות את השכר

אסתי מריאן, מנכ"ל חברת ההשמה ST משאבי אנוש, אכן מצביעה על כך שהאקשן בשוק התחיל בסביבות יולי: "יש הרבה יותר אקשן, הרבה יותר מוזמנים לראיונות, ובאופן טבעי רמת הפאניקה של המועמדים ירדה. כך למשל, קורה שאנחנו נתקלים בתופעות של בררנות בנוסח 'שמעתי, אבל אני רוצה לשמוע עוד הצעות'. המועמדים היום לא קופצים על כל הזדמנות כפי שהיה לפני שלושה חודשים. כמובן שלא כולם מאמינים שהמיתון מאחורינו, אבל עצם התחושה שהשוק מתעורר נוטעת בהם את ההעזה להשתהות, במיוחד במשרות הניהול הבכירות".

*מה אומרים המעסיקים?

צוקר: "אני שומעת מהמעסיקים אמירות כמו 'איך זה שאין עובדים, הרי פיטרו בשוק אלפים, לאן נעלמו כל המפוטרים, איפה הם מסתובבים?'".

דרימן: "בפירוש מרגישים שגם הם חשים במצוקה של המחסור בעובדים. אני מקבלת לא מעט פניות של חברות שמעסיקות שאומרות לי 'את המשרה הזו העברנו כבר לשלוש חברות השמה, אבל אני מחפש אחת נוספת כדי להרחיב את מאגר קורות-החיים. אנו לא מוצאים עובדים'".

*האם יש אצלם נכונות להעלות שכר?

דרימן: "במשרות מסוימות כמו מנהלי מוצר, ראשי צוותים בדוט נט, ראשי צוותים ב-J2ME או תוכניתני ג'אווה בכירים, יש נכונות להעלות את השכר בכפוף לדרגת הייאוש של המעסיק. בסופו של יום זה עניין של היצע וביקוש. בהזדמנות הזו אני קוראת למועמדים טובים לשלוח קורות-חיים, כיוון שיש משרות אטרקטיביות ושיקולי השכר לא תמיד רלוונטיים. אני שומעת מועמדים שמביעים חשש שאם הם יתחילו משכר נמוך יקשה עליהם בעתיד להגיע לשכר גבוה, אבל בעיני זה שיקול לא מוצדק. אני אומרת להם 'לכו תתראיינו, שימו רגל בדלת, יכול להיות שנתוני הפתיחה שלו בשכר נמוכים לטעמכם, אבל שבמהלך הראיון כל-כך תרשימו את המעסיק שהוא יתגמש תוך כדי תנועה'. אני יכולה להעיד שתרחיש כזה קורה לא מעט".

מריאן: "הייתה לי משרה לתפקיד של סמנכ"ל בחברת היי-טק, שהשכר המוצע בה עמד על 28 אלף שקל. המועמד דרש 40 אלף שקל, וכשהחברה סירבה להתגמש הוא אמר: 'לא תודה. אני שווה יותר'".

*לאן פניה של האנומליה הזו?

דרימן: "כשלעצמי אני אופטימית, וסבורה שאנחנו אכן אחרי שיא המיתון. אבל קיימת תחזית שבנובמבר המיתון חוזר בגדול, ואני סבורה ששוב המגמה תתהפך. השוק שלנו משוגע, אי-אפשר לדעת מה יילד יום". *

דוגמאות למשרות נחשקות שאין עליהן קופצים

מנהל מוצר בחברת תקשורת מובילה

1

השכר החודשי: 22-28 אלף שקל

המשרה פתוחה: ארבעה חודשים וחצי (פיקארו)

2

יו"ר דירקטוריון (יום עבודה בשבוע)

השכר החודשי: 17 אלף שקל ומעלה

המשרה פתוחה: חודשיים וחצי (דואט)

3

מנכ"ל חברה תעשייתית

השכר החודשי: 40 אלף שקל

המשרה פתוחה: חודשיים וחצי (דואט)

4

סמנכ"ל מכירות בתחום הציוד הרפואי

השכר החודשי: 30 אלף שקל ומעלה

המשרה פתוחה: חודשיים וחצי (דואט)

5

מנהל מכירות דובר צרפתית

השכר החודשי: 20 אלף שקל

המשרה פתוחה: שלושה חודשים (דואט)

6

מנהל צוותBack Office בתחום ההשקעות

השכר החודשי: 18 אלף שקל

המשרה פתוחה: חודשיים וחצי (נישה)

7

סמנכ"ל שיווק בינלאומי בתחום הביומד

השכר החודשי: 30-40 אלף שקל

המשרה פתוחה: ארבעה חודשים וחצי (נישה)

8

ראש צוות ג'אווה סרוור

השכר החודשי: 26 אלף שקל

המשרה פתוחה: שלושה חודשים (נישה)

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988