פחות מ-40% מהנאשמים מורשעים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום וכ-25% מורשעים באופן חלקי. כך חושף מחקר משותף של פרופ' אורן גזל-אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומחלקת המחקר של בית המשפט העליון. זאת, בניגוד לדעה הרווחת שלפיה שיעור ההרשעות במשפטים הפליליים בבתי המשפט עומד על כ-99%. עוד עולה מהמחקר כי כנגד כ-30% מהנאשמים בבתי משפט השלום מתבטלים ההליכים מסיבות שונות ומסתיימים בלא הרשעה או זיכוי; כ-80% מההרשעות בבתי המשפט הינן באמצעות הסדרי טיעון; ובמקרים שבהם הנאשמים אינם מודים באישומים נגדם ובוחרים לנהל הליך הוכחות, מסתיימים 25% מהמשפטים במחוזי ו-15% מהמשפטים בשלום בזיכוי.
המחקר התבסס על מדגם של 1,417 תיקים פליליים מבתי משפט השלום ו-244 תיקים מבתי המשפט המחוזיים, מהשנים 2010 ו-2011. עד שנת 2008 פירסמה הלמ"ס כי שיעור הזיכויים בישראל עומד על 0.1%, ומשמעותו של נתון זה הוא שכמעט כל כתב אישום המוגש לבית המשפט מסתיים בהרשעה מלאה, ורק אחד מאלף נאשמים מזוכה. בשנים 2009-2010 עמד שיעור הזיכויים על 1% על פי הלמ"ס. בשנה האחרונה פסקה הלמ"ס מפרסום נתון זה, על-פי דרישת הנהלת בתי המשפט. מחקר אקדמי שנערך בעבר ציין כי בחישוב שערכה הלמ"ס, גם הרשעה באישום אחד וזיכוי וכל יתר האישומים שנדונו באותו משפט, כנגד נאשמים אחרים או כנגד אותו נאשם, נרשם בסטטיסטיקה כהרשעה.
לפי המחקר החדש, בבתי משפט השלום פחות מ-40% מהנאשמים מורשעים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ועוד כ-25% מורשעים בחלק מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, או בעבירות מופחתות; עבור 5%, נקבע כי ביצעו את העבירה, אך בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע אותם; כתבי האישום כנגד כ-30% הנאשמים הנותרים מבוטלים מסיבות שונות, כגון חזרה של התביעה מכתב האישום, החלטות של בית המשפט לבטל את האישומים, אי התייצבות של הנאשם לדיונים, עיכוב הליכים, קבלת טענות מקדמיות של הנאשם, הכרזה על הנאשם כבלתי כשיר לעמוד לדין ועוד. בחלק מההליכים, כתבי האישום מבוטלים כתחליף לזיכוי.
רק 6%
מנהלים משפט
עורכי המחקר טוענים כי "הנתון שהיה ידוע עד כה בדבר שיעור הזיכויים הזעום עלול להטעות, כשבוחנים רק את התיקים שבהם ניתנה הכרעת דין ומתעלמים מהתיקים שבהם האישומים בוטלו. זאת, מכיוון שמרבית הנאשמים מודים בעבירות, בהסדר טיעון או בלעדיו". למעשה, רק כ-6% מהנאשמים במשפטים פליליים בוחרים לכפור באישומים נגדם ולנהל משפט. כל יתר הנאשמים, אם ההליכים בעניינם לא בוטלו, מודים באישומים, לרוב במסגרת הסדר טיעון.
במסגרת המשפטים שבהם נוהלו הוכחות, לאחר שנאשם כפר באישומים נגדו, שיעור ההרשעות נמוך עוד יותר: בבתי משפט השלום, פחות מ- 70% מהאישומים שבמחלוקת מסתיימים בהרשעה; כ-15% מהאישומים שבמחלוקת מסתיימים בזיכוי ו-15% מהאישומים שבמחלוקת מבוטלים בהוראת בית המשפט מסיבות שונות.
בבתי המשפט המחוזיים רק כ-70% מהאישומים שבמחלוקת מסתיימים בהרשעה. מתוכם, ב-6% מהמקרים בית המשפט מרשיע את הנאשם בעבירה קלה יותר מזו שנכללה בכתב האישום. 26% מהאישומים שבמחלוקת מסתיימים בזיכוי ו-4% מבוטלים על-ידי בית המשפט מטעמים שונים.
רוב מוחץ
להסדרי טיעון
עוד עולה מהמחקר כי ב-75% מהפעמים שבהם מבקשת הפרקליטות מבית המשפט השלום וב-80% מהבקשות מבתי המשפט המחוזיים לגזור עונשי מאסר, מתקבלת הבקשה.
המחקר גם חושף לראשונה את היקף השימוש בהסדרי טיעון במסגרת המשפט הפלילי. בניכוי התיקים שבהם האישומים בוטלו מסיבות שונות, מתברר שב-93% מהמשפטים הורשעו הנאשמים על-פי הודאתם בבית המשפט, כמעט כולם במסגרת הסדרי טיעון. הרוב המכריע של הסדרי הטיעון בבתי המשפט המחוזיים כללו ויתור של התביעה על סעיפי אישום, לעתים בנוסף להסכמה על העונש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.