בעפולה הוכרה הזכות המוסרית

בסוף שנות השבעים ביקשה עיריית עפולה (להלן: הנתבעת" או "העירייה") להקים היכל תרבות עירוני במקום ועל גבי מבנה קיים, אשר שימש במשך עשרות שנים כבית קולנוע - "קולרון". לשם כך, נחתם בין העירייה לבין אדריכל צבי מוססקו באמצעות חברה (להלן: "התובע; "התובעים") הסכם תכנון, ובו נמסרו לביצועו של התובע עבודות התכנון הכרוכות בהתאמתו של בית הקולנוע למבנה של היכל התרבות.

לאחר שהושלמה בנייתו של היכל התרבות, הזמינה הסוכנות היהודית מאת התובע את תכנונו והקמתו של מבנה של ספרייה ציבורית, בצמוד להיכל התרבות.

בשנת 2001, ביצעה העירייה שיפוץ במבנה היכל התרבות - בכניסה למבנה ובאולם, לרבות שינוי מיקומם של תאי השירותים, אשר מוקמו קודם לכן בקומת המרתף של המבנה, החלפת הזכוכית בויטרינות שבחזית מבנה היכל התרבות בקיר מצופה באבן שיש, וכמו כן נצבעו בליטות קירותיו החיצוניים של מבנה היכל התרבות והספרייה, כך שתהא התאמה בינם לבין הקירות בחזית היכל התרבות.

בשל כך הגישו התובעים כנגד העירייה תביעה כספית ותביעה למתן צו להשבת המצב לקדמותו, אשר נדונה בפני השופטת מארק מבית משפט השלום בת"א.

לטענת התובעים, עבודות השיפוץ הללו שבוצעו בקומפלקס בוצעו ללא הסכמתם ואף ללא ידיעתם, והם מהווים שינויים מהותיים המשנים ופוגעים באופן משמעותי בחזית החיצונית של הקומפלקס, במרכיביו היצירתיים ובאיכויות הארכיטקטוניות המעניקות לו את אופיו כיצירה.

עמדת הנתבעת היא כי עבודות השיפוץ שנעשו בשנת 2001, הם שינויים מזעריים שנעשו תוך הקפדה על המודל התכנוני שהיה קיים מלכתחילה בקומפלקס.

השאלה הראשונה בו נצרך ביהמ"ש לדון, הינה האם היכל התרבות והספרייה הינן יצירה אדריכלית?

בפס"ד לב נ. המשביר המרכזי קובע הנשיא אגרנט את המבחן מתי יחשב בנין כמעשה אמן אדריכלי הראוי להגנה, בקובעו כי:

"המבחן היחיד שלפיו מצווה בית המשפט להכריע בשאלה הנדונה, הוא המבחן אם "הבניין" שהוקם ושיש לראות בו ביטוי מקורי לרעיון שסיגל לעצמו האדריכל, הוא בעל "רמה אמנותית".

"...אין הכרח שהיצירה, בעל הרמה האמנותית, תגרום הנאה אסתטית אוניברסלית וערכה האמנותי של היצירה אינו תלוי בכשרונם של הרבים להעריכה; המבחן האמיתי לעניין זה טמון במידת הסיפוק וסוג ההנאה שהוא מקנה למי שמסוגל להעריכה יותר".

עוד הוא קובע כי: "אם השתכנע השופט, על סמך חוות דעת מומחים, שיש לה משקל - כי הבניין הנדון אסתטי בצורה מקורית, כי אז חייב הוא לזכות את האדריכל התובע בהגנת החוק בגין אותו בנין או חלק. אם ההנחיה הזו היא נכונה, כי אז אין זה חשוב, שעיקר החידוש, באשר לצורה שלבש הבניין נושא התביעה, נעוץ במטרתו התועלתית, ובלבד שהיא מספקת גם את הדרישה של גרימת הנאה אסתטית".

לאור זאת, קובע ביהמ"ש, כי המבנים הינם אכן יצירת אדריכלית. זאת, בין השאר, לאור העובדה כי כרעיון תכנוני - עיצובי של הקומפלקס, עשה התובע שימוש בשני מוטיבים מאפיינים - האחד מוטיב מעולם המוזיקה - ע"י יצירת מבנה היכל התרבות כדמוי כלי נגינה - פסנתר כנף בגמלוני המבנה, כאשר בחזית הדרומית מעוצב אלמנט הנראה כקלידי פסנתר.

וכאשר היכל הספרייה כולל מוטיב שני - אזכור מעולם הספרים - בדמוי מדף עם ספרים בחזית המזרחית בפרופורציות שונות ובצבעים שונים: כאשר היפוכו - בחזית הדרומית - מתיישב עם הדימוי המוסיקלי לקלידי הפסנתר.

כעת עוברת השופטת מארק לדון בשאלת ההגנה המוקנית למעשה אדריכלי כיצירת אומנות.

השאלה העומדת לדיון הינה האם שנוי - שיפוץ בבניין, שהוא מעשה אמן אדריכלי, מהווה פגיעה בזכות היוצרים של מתכננו.

מענה לשאלה זו - קובעת השופטת מארק - מצריך בחינת אינטרסים שונים הראויים לאיזון והגנה. זכות הקניין שהוכרה כזכות יסוד - מבטאת בין היתר אף את האינטרס האישי של בעל המבנה,הרשאי לצפות לכך כי במהלך שיפוץ המבנה יוכל להתאימו לצרכיו ולטעמו המשתנים עם חלוף העתים, ללא צורך להיזקק לאותו אדריכל ובלא להיות כבול בתפיסה שהולידה את הבניין המקורי.

מנגד, ניצב האינטרס של הארכיטקט היוצר, שהוא במידה רבה גם אינטרס של החברה לשמור על יצירתו ועל אופיה האמנותי לבל תיפגם, תסולף או תשונה ועל ידי שמירה זו לעודד יצירתיות אדריכלית, המוסיפה פאר והדר לסביבה בה ממוקם המבנה.

היצירה האומנותית האדריכלית, כאב וראשון לאומנויות הפלסטיות, זכתה בהגנת המחוקק והכרתו בזכות המוסרית של האדריכל היוצר ביצירתו האמנותית. סעיף 4 א' (2) לפקודת זכות יוצרים הכיר בזכות המוסרית של היוצר ביצירתו האמנותית, ויצירת אמן אדריכלי בכלל זה.

סעיף זה קובע כי:

"(2) מחבר זכאי שלא יעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה".

השאלה היא, האם דבר הפגיעה בכבודו או בשמו של האמן, מתייחסת לכל "סילוף, פגימה או פעולה שיש בה משום הפחתת ערך" - או שהיא מתייחסת רק לכל פעולה שיש בה משום "הפחתת ערך".

השופטת שטרסברג כהן, עמדה על פרשנותו של הסעיף בפס"ד פרופ' טאו נ' הטכניון וקבעה לאמור: "נראה לי כי סילוף, פגימה, פעולה שיש בה הפחתת ערך, או שינוי אחר ביצירה, שיש בהם כדי לבטל, להעלים, או לפגוע במרכיביה היצירתיים, פוגעים בכבודו של המחבר, ולפיכך, אם אכן התוספת מהווה שינוי כזה, יש בה משום הפרת זכות היוצרים של מחברה".

האם השינויים שבוצעו במבנה היכל התרבות פוגמים ביצירה ומפרים את זכות היוצרים?

על שלוש פגיעות עיקריות ביצירה הארכיטקטונית מלינים התובעים.

א. פגיעה בחיצוניות המבנה עקב שינויי גוון הטיח בקטעי החזית הבולטים משחור לבז' - ירקרק. ביטול "הקלידים" ו"מדף הספרים".

ב. פגיעה בחיצוניות המבנה עקב ביטול קיר הזכוכית הכהה ליד הכניסה הראשית.

ג. עקב השינוי של בניית תאי שירותים והצבתם בקומת המבואה להיכל התרבות, הוקטנה מבואת הכניסה ופגעה בה כשדלתות השירות פונות למבואה, וגרמה לביטול השקיפות שלה.

השופטת מארק קובעת, כי השיפוץ שביצעה העירייה בשנת 2001, שינה את מבנה היכל התרבות - באופן מהותי ופגע ואף העלים כליל את מרבית מרכיביו היצירתיים. השינויים שביצעה העירייה בקומפלקס, גרמו לשינוי מהותי באופי הארכיטקטוני של המבנה, ושינו את מהות היצירה.

המבנה אינו מכיל עוד מוטיבים שהיוו חלק בלתי נפרד מהיצירה - מוטיב קלידי הפסנתר בחזית הדרומית של היכל התרבות, והחזית הקדמית של הספרייה שנבע מניגוד החומרים בהם השתמשו - המוטיבים אינם קיימים עוד בשל ביטול הניגוד שהיה בחומר ובגוון בין האלמנט הבולט ובין גוף הבניין עצמו.

ביטול אלמנט זה הפך את מבנה היכל התרבות למבנה חסר חיים ואופי.

אלמנט המבואה השקופה שהיה קיים בחזית הכניסה, שהיווה את החוליה המקשרת בין שני חלקי הקומפלקס, הספרייה והיכל התרבות - איבד את השקיפות שלו, וקיבל ביטוי של בליטה סתמית "מרגיעה". בשל אובדן השקיפות, הוקטן הקשר פנים-חוץ וניטלה תחושת המרחב במבואה.

התקנת השירותים באותו מיקום, הקטינה משמעותית את המבואה ופגמה קשות בפרופורציות שלה. הסרת מוטיבים אלה, שינתה כליל את אופי היצירה, וגרמה לה לאבד מערכה החזותי.

על כן - קובעת השופטת מארק - השיפוץ במבנה היכל התרבות פגע ושינה אותו בפגיעה באיכויות ארכיטקטוניות המעניקות לקומפלקס היכל התרבות והספרייה את אופייה כיצירה. הפגיעה במבנה מהווה גם פגיעה בכבודו של היוצר - התובע, ופגיעה בזכותו המוסרית, שלא יבוצע שינוי כאמור ביצירתו.

אומנם למזמין היצירה האדריכלית זכות לבצע שינויים ביצירה על מנת להשמיש אותה. ברם, זכות זו יש לאזן בדרישה שאין לעשות כן "תוך דריסת יצירה אדריכלית, תוך חוסר התחשבות בה ותוך חוסר רגישות אליה".

השאלה היא אם כדי "להשמיש" את המבנה היתה הפגיעה ביצירה האדריכלית הכרחית? האם ניתן היה לבצע את כל השינויים שבוצעו באופן שלא היה פוגם ביצירה?

השופטת מארק קובעת, כי הוצג בפניה מענה חלופי לפתרון בעיות תפקודיות של המבנה להן טענה העירייה ומבלי לפגוע ביצירה. הוכח, כי אף כדי להשמיש את המבנה בשיפוץ 2001, לא היה צורך בפגיעה ביצירה האדריכלית, וניתן היה לבצע את כל השינויים שבוצעו, באופן שלא היה פוגע ביצירה.

מהן התרופות להן זכאים התובעים?

פקודת זכויות היוצרים, בסעיף 3 א', 4 ו-5 מסווגת את הפגיעה בזכות היוצרים כעוולה אזרחית, על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), ומעניקה זכות לפיצוי אף ללא הוכחת נזק ממון. סעיף 6 לחוק זכות היוצרים, מפנה לדין הכללי בעניין התרופות האזרחיות בגין הפרת זכות היוצרים של התובעים.

משנקבע כי השיפוץ שביצעה העירייה בקומפלקס של מבנה היכל התרבות והספרייה משנת 2001, שינה אותו באופן מהותי, פגע והעלים את מרבית מרכיביו היצירתיים - מורה בית המשפט להשיב המצב לקדמותו, בתוך 36 חודשים, וכדלקמן:

א. לשנות/לצבוע גוון הטיח בקטעי החזית הדרומית הבולטים מבז' ירקרק לגוון שחור אפרפר.

ב. לשנות/לצבוע הבליטות בחזית הצפונית בקטעים הבולטים מבז' ירקרק לגווני השחור.

ג. לבטל קיר מחופה באבן נסורה בהיר לצד הכניסה הראשית להיכל ולהשיב את קיר הזכוכית הכהה תוך מתן פתרון לבעיה של אפקט חממה.

ד. ביטול שירותי הקהל מעבר לקיר הכניסה במבואה, ובנייתם על דרך של אי פגיעה בגודל וצורת חלל המבואה, על דרך של הצבת שירותי גברים ונכים מצידה האחד של המבואה והצבת שירותי נשים וקופות מצידה השני של המבואה.

אשר לתביעה הכספית - לא הונחו בפני בית המשפט נתונים מדויקים על הפגיעה הכלכלית. לפיכך לא ניתן לקבוע מהו ההפסד הכלכלי שנגרם ואשר יש לייחס לפגיעה בזכות היוצרים.

ביהמ"ש גם לא רואה לנכון לעשות שימוש בהוראות סעיף 3א' לפקודת זכויות היוצרים, ולפסוק פיצוי גלובאלי בגין ההפרה. התביעה לפיצוי הסטטוטורי באה במקום הפיצוי הממשי וניתן לבקשה בכל עת טרם מתן פסק דין סופי בתביעה.

בענייננו - התובעים לא ביקשו בשלב כלשהו במשפט כי בית המשפט יפסוק להם - אפילו בעתירה חלופית - את הפיצוי הסטטוטורי, לפי שיקול דעתו בסעיף 3 א' לפקודת זכות יוצרים.

משלא הרימו התובעים את הנטל להוכיח מהו הנזק שנגרם להם בהפרת זכות היוצרים - ומשלא עתרו לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק - כבולות ידיו של בית המשפט והעתירה לחיוב בפיצויים בגין הפרת זכות יוצרים - נדחית.

אולם בית המשפט פוסק לטובת התובעים פיצוי בגין הפרת החוזה התכנון בסך של 56,530 שקל, שהוא הסכום ששילמה הנתבעת עבור התכנון, בתוספת 50% בגין עבודת אדריכל.

ת.א 193532/02, בית משפט השלום בת"א, השופטת: ד. מארק - הורנצ'יק.

בשם האדריכל: עו"ד רן יגנס, ממשרד יגנס-טויסטר-בירן.

בשם עיריית עפולה: עו"ד מאור לליאן ממשרד גורן.