הישג חסר תקדים לישראל בוועידת המורשת העולמית ה-29 של אונסק"ו, ארגון השימור של האו"ם, בה הוכרזו 8 אתרי מורשת עולמית בישראל. שמונת האתרים הוכרזו בשתי הכרזות סדרתיות: "התילים המקראיים" - מגידו, חצור ובאר-שבע; "דרך הבשמים וערי המדבר בנגב" - עבדת, שבטה, חלוצה וממשית כערי מדבר, ודרך הבשמים עצמה כאתר בפני עצמו. ההכרזה מקנה לישראל מקום מכובד ברשימה עולמית, המונה כיום 812 אתרים.
ההכרזה מהווה נדבך הגנה ושמירה על האתרים גם בקנה מידה בינלאומי. העובדות מלמדות, כי ההכרזה מגדילה את מספר המבקרים באתרים בכ-20%. הכרזות אלו מצטרפות אל שלושה אתרים שהוכרזו בשנים האחרונות כאתרי מורשת עולמית: מצדה, העיר העתיקה של עכו והעיר הלבנה של תל-אביב.
תיקי מורשת עולמית של אונסק"ו מטופלים על-ידי הוועד הישראלי לאונסק"ו, הנמצא תחת משרד החינוך והתרבות (שרת החינוך והתרבות, לימור לבנת, היא נשיאת אונסק"ו ישראל). ועדת מורשת עולמית של אונסק"ו ישראל מחליטה כל שנה אילו אתרים יוגשו להכרזה. התהליך הוא ארוך טווח, ונמשך על פני 3-4 שנים.
בשנה שעברה נדחה תיק דרך הבשמים, בטענה שיש להוסיף מידע, ואילו השנה התקבל המידע הנוסף ונכלל בהכרזה. האתרים שהוכרזו נמצאים באחריות רשות הטבע והגנים, אשר מטפלת ומתחזקת אותם.
הגשת האתרים להכרזה היא פרויקט מורכב עם שותפים רבים: משרד החוץ, משרד החינוך והתרבות, משרד התיירות, רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים, פורום תיירות נגב והוועד הישראלי לאונסק"ו.
התילים המקראיים - מגידו, חצור ובאר-שבע: התילים המקראיים מייצגים את הדוגמאות ההולמות ביותר של תל מקראי בישראל, תילים שנזכרים בתנ"ך פעמים רבות. בתילים אלו, שנחפרו במשך עשרות עונות חפירה, נמצאו ממצאים חשובים ביותר השופכים אור על תולדות העמים בארץ ישראל בתקופת המקרא, ובעיקר אודות ממלכות יהודה וישראל.
החפירות בתילים אלו חשפו ערים מתוכננות היטב, מבוצרות בחומות אדירות עם שערים מרשימים, ארמונות, מקדשים, מחסנים, אורוות סוסים ומפעלי מים כבירים.
דרך הבשמים וערי המדבר בנגב: דרך הבשמים הוליכה מעומן ותימן, דרך ערב הסעודית וירדן, אל דרום ארץ ישראל והים התיכון. בדרך, שאורכה היה 2,400 ק"מ, הועברו מצרכי יוקרה שעיקרם בשמים, אך גם תבלינים, תכשיטים, כסף, זהב, בדים יקרים ועוד. השימוש בדרך החל כבר במאה השלישית לפנה"ס, ונמשך לפחות עד המאה השלישית לספירה.
הקטע המרשים ביותר של הדרך חוצה את הנגב באלכסון, מאזור צופר שבערבה ועד עבדת. לאורך קטע זה התגלו שרידים רבים ומרשימים של הדרך, הכוללים חניוני לילה, מאגרי מים, מתקני רחצה, מגדלי שמירה, אתרי פולחן, סימון שולי הדרך באבנים, אבני מיל, סימנים לפילוס הדרך ועוד. בנוסף לציר המרכזי של הדרך, היו נתיבים נוספים עליהם קמו ערים כמו ממשית (על הציר של מעלה עקרבים) ושבטה (על הדרך מקומית מעבדת לניצנה ולאל-עריש).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
