ירושלים של מטה היא עיר פקוקה ועמוסה, בלי ועם קשר לקידום פרויקט הרכבת הקלה בירושלים. הגישה לירושלים מהמרכז היא דרך כביש מס' 1 וכביש 443. בשעות השיא הכניסה לירושלים והיציאה ממנה היא בבחינת קטסטרופה.
כביש 9, ממחלף מוצא ועד לשכונת רמות שאמור להוות פתרון חשוב לכניסה לירושלים, יתעכב בשל הקפאת תקציבים.
ההחלטה לשנות את הסדרי התנועה בכניסה לעיר ללא מציאת אלטרנטיבות, היא חוסר אחריות משווע מצד קברניטי העיר, שלא לומר בבחינת זלזול בתושבי העיר והבאים אליה. פרויקט הרכבת הקלה בירושלים לא יכול לעצור את החיים בעיר, עם כל הכבוד לחשיבותו להתפתחות העיר, לשדרוג מרכזה ולמיתוג ירושלים כעיר עולם.
קברניטי העיר מנסים לנחם בנימוק הקלוש, כי הציבור ייהנה בעתיד. אותם מנהלי הפרויקטים, עושה רושם, שוכחים שהציבור חי כאן ועכשיו. הגעת הרכבת לירושלים ב-2008, לא תכסה על סבל שנמשך כבר זמן ממושך. שינויי הסדרי התנועה מיום שני מתווספים לשינויים רבים ומציקים שנעשו בחסות קידום הפרויקט: רחוב יפו נסגר לתנועת רכב פרטי, בקרן היסוד מבוצעות עבודות למעלה מחצי שנה, ברחוב דרך חברון היו שיבושים ועוד ועוד ועוד.
עיריית ירושלים, שעושה מאמצים כבירים תוך השקעות מיליוני שקלים לשיפור מעמדה של ירושלים, שיפור השירות לאזרחים, נכשלת במתן שירות בסיסי - התנועה בירושלים.
נראה שהפעם העירייה עברה את הגבול כשהיא סומכת על סבלנות ואורח רוח של התושבים. הרכבת הקלה, לפחות בטווח הקצר, הופכת את החיים לקשים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
