הנקראות ביותר

ואז רם כספי צילצל

בינואר 1986 סערה המדינה. פגישה לילית במשרדו של עו"ד יגאל ארנון, הולידה פרשייה סנסציונית בעקבותיה הועמד ארנון לדין והואשם בניסיון להדחת עד ושיבוש הליכי משפט. עשרים שנה אחרי, ארנון וסניגורו דאז, מישאל חשין, חוזרים לראשונה ללילה בו נפלו השמים. ארנון: "לא רציתי שיגידו שיצאתי זכאי כי היה לי עו"ד פיקח. הייתי חייב להיות יותר צדיק מכולם". חשין: "לא היה לי ספק שארנון ייצא זכאי, למרות שמדי פעם היה נצנוץ של חששות". מיוחד > נועם שרביט

בחודש הבא, ימלאו לעו"ד יגאל ארנון 76 חורפים, והוא מנצל את ההזדמנות כדי לחגוג 50 שנה לקבלת רישיון עריכת הדין שלו. בשנת 58' הוא ייסד את משרד יגאל ארנון ושות', המדורג במשך שנים רבות כאחד משלושת המשרדים הגדולים והמובילים בארץ. כמו עו"ד אמנון גולדנברג שהלך לעולמו באחרונה, גם ארנון נחשב לאחד מגדולי הליטיגטורים שידעה המערכת המשפטית. בעולם העסקים, המשפט והכלכלה אין כמעט אדם או גוף שאינו רוחש לו כבוד, והוא נהנה מאמון רב גם מצד המערכות הרשמיות.

לכבוד "חגיגות היובל" של ארנון, תערוך לו האוניברסיטה העברית, שהוא משמש כיו"ר חבר הנאמנים שלה, ערב הוקרה במוצאי השבת הקרובה במלון דייויד אינטרקונטיננטל בת"א, לציון "תרומתו המשמעותית למשפט, לכלכלה, לחברה ולאוניברסיטה".

יחד עם כמה מהדמויות המרכזיות בעברו, מנצל ארנון את ההזדמנות כדי להיזכר בערגה באירועי העבר. "גלובס" מביא לראשונה את גירסתם של ארנון, ופרקליטו דאז, עו"ד מישאל חשין, לפרשה שזכתה לכינוי "הפגישה הלילית", שהסעירה את המדינה בשנת 1986, והותירה כתם בעברו של ענק-משפט אחר, עו"ד רם כספי.

בחודש ינואר של אותה שנה, פירסם מוטי גילת ב"ידיעות אחרונות" ידיעה, לפיה חבר כנסת אלמוני שיחד, עוד בטרם נבחר לכנסת, רב-סמל בצבא הקבע, כדי שימיר הצבתו למילואים בתחומי לבנון בהצבה בתחומי מדינת ישראל. מקור הידיעה היה אלברט אזולאי, שנחשד בקבלת השוחד. שלמה עמר, שסבר שהכתבה נוגעת אליו, נפגש עם אביטל למברסקי, שפרש שלושה ימים קודם לכן מתפקידו כקצין משטרה, ועם אהרון יקים, קצין משטרה בכיר במחוז הצפוני שהיה בחופשת שחרור, וביקשם לחקור את העדים הפוטנציאליים הקשורים לפרשה.

בעצת פרקליטו, עו"ד רם כספי, הודיע עמר לטלוויזיה, כי הוא נשוא הכתבה וכי מדובר בעלילה. במקביל, הוא שלח מכתב לשר הביטחון וביקשו לפתוח בחקירה. עמר גם התראיין לרדיו, ושם נודע לו כי היועץ המשפטי לממשלה העביר את החומר בעניינו לטיפול הפרקליט הצבאי הראשי. למחרת התראיין אזולאי בתקשורת, הודיע על כוונתו לשתף פעולה עם חוקריו ולגלות להם את כל אירועי הפרשה. בתגובה לטענת עמר שאינו מכירו, טען אזולאי כי הוא מכירו היטב. בהמשך הודיע המראיין, שאזולאי עתיד להיחקר כבר למחרת היום.

במקביל, חקרו יקים ולמברסקי עדים פוטנציאליים, כשהם מציגים עצמם בזהות בדויה, שואלים שאלות על חייו הפרטיים של אזולאי ושמים בפי הנחקרים מילים על היות אזולאי אדם שלילי. עדויות שתוכנן לא מצא חן בעיניהם, לא הוקלטו או לא נמסרו למשטרה ואילו בהקלטות שנמסרו קיימות הפסקות במקומות רגישים. יקים ולמברסקי הגיעו גם למעבידו של אזולאי (בן-עמי), כשהם לבושים מדי משטרה, והציגו עצמם בתאריהם המשטרתיים.

הם ביקשו מבן-עמי להפגיש בינם לבין אזולאי, בספרם לו כי אזולאי פוטר מחברת אגד בשל מעשי גניבה וכי שימש מודיע בלתי אמין של המשטרה. באמצע חקירתו של אזולאי במצ"ח, הזעיק אותו בן-עמי לת"א. בעיתונות דווח, כי אזולאי נעלם מחקירת המשטרה הצבאית. אזולאי הסכים להיפגש עם למברסקי ויקים, אך הודיע שלא יחזור בו מהדברים שייחס לעמר באותה ידיעה בעיתון. יקים ולמברסקי עדכן את עמר ועו"ד כספי בתוכן השיחות.

באישורו של כספי, נפגש למברסקי עם אזולאי, ולאחר מכן נפגשו השניים עם אדם נוסף, יוסף הוכמן. לפגישה זו זומן עו"ד שרגא בלזר מחיפה, לפי דרישתו של כספי, שרצה שגם אזולאי יהיה מיוצג. בפגישה זו חזר אזולאי על גירסתו. בתום הפגישה, נפגשו למברסקי והוכמן עם עמר ודיווחו לו על הסכמת אזולאי להיפגש עמו. הם תיאמו פגישה עם עו"ד כספי במשרדו של עו"ד יגאל ארנון, כשעמר וכספי נפגשים עם ארנון ומדווחים לו בקצרה על מהות הפגישה.

ארנון זוכר בבירור את שיחת הטלפון שהולידה את "הפגישה הלילית". "רם כספי התקשר ואמר: 'יגאל, יש איזה סכסוך בין לקוח שלי למישהו אחר. אנחנו רוצים ליישב אותו בנוכחות אדם שלישי ואני מבקש שזה יהיה אתה'. באופן קולגיאלי", משחזר ארנון, "לא עלה בדעתי לסרב לעו"ד לבקשה שכזו. באופן טבעי, שאלתי אותו מתי הם רוצים להיפגש".

ב"פגישה הלילית" שהתקיימה באותו ערב במשרדו של ארנון, נכחו בן-עמי, למברסקי, יקים, הוכמן, עו"ד בלזר ואזולאי. עו"ד כספי הגיע עם הלקוח עמר, שהיה אחד המנהלים של אגד. ארנון עצמו רשם פרוטוקול תמציתי של תוכן הפגישה. הבהרתי שאני מוכן להיות איש נייטרלי בישיבה, מעין בורר, אך איני פוסק שום דבר, מסביר היום ארנון. "אני תמיד כותב, כדי שלא אצטרך לזכור מה שכל אחד אמר". הישיבה החלה: אזולאי חזר על גירסתו וסיפר כיצד עלה בידו לשנות את יעד המילואים של עמר מלבנון לישראל. הפרוטוקול מסתיים במילים: "ברגע זה נתברר שאלברט (אזולאי) הוזמן לחקירה במצ"ח ולכן הוחלט להפסיק את השיחה".

ארנון אומר, כי ברגע שאזולאי אמר שהיה בחקירת מצ"ח, הוא החליט להפסיק את הישיבה ולפזר את המשתתפים. את הניירות, לדבריו, מסר למזכירתו ולא חשב שיידרש עוד לעסוק בנושא. אבל הסיפור הגיע לתקשורת, שדרשה לחקור את כספי וארנון ולהאשימם בשיבוש הליכי משפט או בניסיון להדחת עד. בפרקליטות המליצו להעמידם לדין, אולם היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, החליט שאין די ראיות להרשעתו של ארנון. בחלק מהעיתונים אף נרמז, שחריש מיודד אישית עם ארנון, ולכן נמנע מלהעמידו לדין. ארנון החליט להילחם על שמו הטוב, ובמכתב לחריש כתב: "כבר הורשעתי ע"י בית דין שדה של עיתונאים. אני מבקש ממך שתעמיד אותי לדין, כדי שבית משפט ראוי יפסוק אם אני אשם או לא".

"למיטב ידיעתי", אומר היום ארנון, "זה היה המקרה הראשון ואולי היחיד, בתולדות מדינת ישראל, שמישהו מבקש שיעמידו אותו לדין". עותק ממכתבו לחריש שלח ארנון למערכות העיתונים, אך לדבריו רק עיתון "חדשות" העז לפרסמו והאחרים התעלמו. עורכי דין ידועים רבים פנו אז לארנון, והציעו לייצגו בלא שכר, מתוך חברות ואמונה ביושרו. הוא דחה את כולם והודיע שאינו צריך עו"ד. בסופו של דבר, נענה להצעתו של עו"ד מישאל חשין, ששלוש שנים לפני כן היה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, וכיום משמש המשנה לנשיא בית המשפט העליון.

חשין קרא על "הפגישה הלילית" בעיתון. "מייד חשתי שיגאל זכאי ולא מתקבל על הדעת שהוא יעמוד לדין", הוא נזכר. "חשבתי שהוא זקוק לעזרה, על אף שכמובן לא ביקש אותה. צלצלתי אליו וביקשתי להגן עליו. בתחילה הוא סירב, הוא חשב שייצא זכאי עוד לפני שיאמר 'ג'ק רובינזון'".

"קשה מאוד לעמוד בפני מישה חשין", צוחק ארנון. "מי שמכיר אותו יודע, שהוא גם עקשן וגם יש לו כושר שכנוע. חלק מהשכנוע היה, שהוא לא טיפל בפלילים. התפקיד שלו במשרד המשפטים היה בג"צים. מכל עורכי הדין הפליליים המפורסמים, העדפתי דווקא עו"ד אזרחי, זה ריכך לי את העניין". וכך החלו השניים לעבוד על ההגנה, בעזרתו של עו"ד צבי אגמון, שהיה אז המתמחה של חשין והפך בינתיים לאחד מעורכי הדין הידועים בארץ. חשין הקדיש שעות רבות ללימודי התיק, אך סירב בתקיפות לקבל שכר כלשהו, ואפילו לא כיסוי הוצאות. "אני עושה זאת למען הצדק", התעקש.

כושר השכנוע של חשין

לארנון היה קשה עם זה. "האמת שאני מבין אותו", הוא מסביר. "גם אני ייצגתי לקוחות שידם אינה משגת - בלי שכר. אבל ההבדל הוא שאני לא איש חסר אמצעים. אני מודה שבסוף נכנעתי". "המשפט היה ארוך ויגאל, כבר בהתחלה, העמיד לי תנאים", משחזר חשין. "יגאל דרש שההגנה תהיה על-פי דרכו. התנאי הראשון היה שאין חקירות נגדיות. הוא אמר שהוא מוכן לקבל את כל מה שיגידו עדי התביעה. ניסיתי לשכנעו שאין זה מתקבל על הדעת, אך לשווא. עו"ד דן אבי-יצחק, שייצג את רם כספי, חקר ארוכות ואילו אני לא קמתי לעולם לחקירה נגדית".

ארנון טוען, כי האמין שאין עדות ואין ראיה שמפלילה אותו. "לא רציתי שאף אחד יגיד שיצאתי זכאי כי היה לי עו"ד פיקח, שבילבל את העדים". ארנון זוכר, שחשין ביקש בכל זאת לחקור את אחד העדים, אבל הוא עצר אותו. חשין הבין, שעם הקליינט הזה קשה להתווכח. "בכלל", מסביר המשנה לנשיא, "ביחסים עם בני אדם יש לו מחלת ה'בוסיזם'. יגאל לא יכול להיות שני בפיקוד ולכן הוא גם לא יכול להיות לקוח. המפתיע הוא, שלמרות התעקשותו להיות מספר אחד, אי אפשר לריב איתו".

עד התביעה הראשי, אלברט אזולאי, שהיה העד שהוטרד לכאורה, נשאל על הדוכן שאלות רבות. "הוא לא אמר שום דבר רע עליי", אומר ארנון. "כששאלו אותו מה היה התפקיד שלי בפגישה, הוא ענה: 'חשבתי שהוא כמו בורר ושהוא ישמור עליי'. אחרי אמירה כזו אי אפשר היה להאשים אותי בהטרדת עד". ארנון כתב בעצמו את הסיכומים וחשין ערך ותיקן. "לא היה לו ספק שהוא ייצא זכאי", מספר חשין, "וגם לי לא היה ספק, למרות שמידי פעם גם לי היה נצנוץ של חששות".

אחרי שהתביעה הציגה את ראיותיה, טען חשין: "No case to answer" (אין להשיב לאשמה). אחר כך, ביקש ארנון את זכות הדיבור. "אני 35 שנה עורך דין", אמר לשופטת שרה סירוטה. "הייתי יו"ר לשכת עוה"ד בירושלים שתי קדנציות ונבחרתי פה-אחד. הייתי מרצה לאתיקה מקצועית באוניברסיטה העברית. בשל כל אלה, אם תחשבי שיש ספק קל שבקלים שמא אני צריך לענות לאשמה, תקבעי שאני צריך לענות לאשמה". ארנון מסביר, שהיה לו חשוב שלא ליהנות מאיזשהו ספק. "הייתי חייב להיות יותר צדיק מכולם", הוא אומר.

ועדיין, הוא נזכר בפרסום בעיתון "הארץ", שכתב כאילו ארנון אמר לסירוטה שהוא עו"ד 35 שנה והיה מרצה לאתיקה מקצועית, וביקש שהיא תתחשב בכך. לבסוף, הרשיע בית המשפט המחוזי את עוה"ד ארנון, כספי, בלזר ואת עמר, למברסקי ויקים, בעבירה של הטרדת עד, וגזר על הפרקליטים קנסות כספיים. השופטת סירוטה קבעה, כי בטרם החלה הפגישה, כבר ידעו הנוכחים, למעט עוה"ד ארנון ובלזר, מכלי התקשורת על אודות החקירה במצ"ח. עוד נקבע, כי באותה פגישה לילית שמו הנוכחים מילים בפיו של אזולאי, וניסו לשכנעו ש"טעה" בגירסתו שפורסמה בעיתון. עם זאת, עמר ועו"ד ארנון לא התערבו בדיון.

בית המשפט מצא, כי זימון עו"ד בלזר ל"ייצוג" אזולאי היה מלאכותי, שכן הוא ראה עצמו כנציגו של בן-עמי, והוא פגש באזולאי דקות ספורות לפני כן בפגישה שנשאה מתכונת של "מראית עין בלבד", סירוטה קבעה, כי ארנון היה מודע לכך שאזולאי מתבקש לשנות את גירסתו, כי עו"ד בלזר ידע שבהסכמתו לשמש 'עו"ד קש' הוא איפשר את קיום הפגישה וכי במקום להגן על אזולאי - נטל חלק פעיל בהטרדתו. כן נקבע, שעו"ד כספי הטריד באופן אקטיבי את אזולאי, שעה שהפנה את תשומת ליבו לגירסה שבן-עמי ניסה להחדיר לו, וכי עמר היה שותף להטרדה בשדלו את למברסקי ויקים לפתוח בחקירות ובשל העובדה שהוא האיש שלמענו כונסה הפגישה.

"כשהחליטה השופטת להרשיע אותו", נזכר היום חשין, "הדבר נפל על יגאל כרעם ביום בהיר. אבל לא ניתן היה לראות עליו דבר". הוא מיהר לערער על ההרשעה. "לא היה לי ספק", אומר השופט העליון, "ליגאל היה תום-לב מוחלט. בערעור נדרשנו לשאת סיכומים בעל-פה. יגאל רשם מעל 100 עמודי סיכומים. בעצם, אני רק קריינתי ושיפרתי את סיכומיו הוא".

סירוטה לא ניסתה להתמודד

חשין נזכר במשפט הפתיחה שלו בערעור לעליון. "כבוד בית המשפט, בית המשפט קמא הרשיע את יגאל על סמך קביעות עובדתיות מסויימות. ואני עכשיו מוכן לחתום לכם על שטר, שא' - ככל שהדבר נוגע לארנון, אין קביעה נכונה, אף לא אחת, שיש לה תימוכין בראיות. ב', אין אפילו עובדה אחת שאני הוכחתי לבית המשפט, שבא זכרה בפסק הדין לטובתו של יגאל. השופטת המחוזית כלל לא ניסתה להתמודד עם הראיות שהיו לטובתו של יגאל". סירוטה, נזכיר, מכהנת עד היום בבית המשפט המחוזי בת"א.

ארנון, כמו גם עו"ד בלזר, זוכה בעליון. חשין מספר, שגם לאחר הזיכוי לא ניכרה התרגשות בפניו של ארנון. בשבילו, הוא מודה, זו היתה חוויה גדולה לייצגו. "המשפט עטף אותי בכל צדדיו כמו בתוך מרחץ אדים", הוא מספר. "לולא אותה פרשת הפגישה הלילית, היכרותנו ודאי היתה שטחית יותר. אני לא מצטער לרגע על החלטתי לייצגו - הוא אדם יחיד במינו, רב קסם".

היועץ דאז חריש, שהיה חברו של יגאל לספסל הלימודים במחזור הראשון של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מסביר במכתב ששיגר לעיתון היובל את הסיטואציה. "אילו מטעמים עשתה העיתונות מהפרשה. שלא בטובתך, מצאת עצמך מעורב בפרשה. עמדתי אז בנחישות על דעתי, כי אין להביאך בפלילים כלל. אף אמרתי, כי כשם שצריך ק"ן פעמים לחילוצו של מי מהאחרים להיות נאשם, צריך ק"ן פעמים כדי לסבך אותך בפלילים בפרשה זו. והנה, כשבסופו של דבר נראה היה שלא תבוא בפלילים, עמדת ודרשת כי תואשם, על-מנת שרק בית משפט יבוא ויוציא צדקתך לאור". "

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות