הגשת כתב אישום: שאלת הסמכות

בעתירה מינהלית שהגישו רות אלוף לוין ואח' (להלן: "העותרים") לבית המשפט לעניינים מנהלים בחיפה, הם עתרו מלפני בית המשפט, שיוציא צווים המורים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה ועיריית חיפה (להלן: "המשיבות"), בין היתר, להרוס לאלתר את כל הבנייה הבלתי חוקית בשטח של 150 מ"ר, אשר נבנתה על-ידי משפחת אייזנברג (להלן: "אייזנברג") ללא היתר בנייה, זאת, בין היתר, מכוח החלטתו של בית משפט השלום בחיפה. וכן, צו המורה למשיבות להגיש כתב אישום כנגד אייזנברג בשל הבנייה הבלתי חוקית הנ"ל וכן בשל בנייה נוספת ובטרם תחלוף תקופת ההתיישנות, ולהורות להן לפעול מיידית בכל האמצעים העומדים לרשותן כדין, להשבת המצב לקדמותו, וכן צו האוסר על המשיבות להתיר לאייזנברג את הקמת הבנייה הנ"ל.

העתירה נדונה בפני השופט עודד גרשון. השופט גרשון קובע, כי דין העתירה לחייב את המשיבות להגיש כתבי אישום כנגד אייזנברג להדחות, מכמה נימוקים. ראשית, על-פי סעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן - "חוק סדר הדין הפלילי"), "המאשים במשפט פלילי הוא המדינה והיא תיוצג בידי תובע שינהל את התביעה".

סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי מונה את התובעים, שהם היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט אינו בבחינת "יועץ משפטי על", אין דרכו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה אם להגיש כתב אישום או להימנע מהגשתו, אלא בנסיבות שבהן החלטתו לוקה בחוסר סבירות קיצונית או בעיוות מהותי.

שנית, איש משלושת המשיבים הראשונים שבעתירה (הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה, עיריית חיפה ומחזיק תיק מינהל ההנדסה בעיריית חיפה) איננו נמנה על התובעים כאמור בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי. הנה כי כן - קובע השופט גרשון - מן הדין לדחות את הבקשה להורות על הגשת כתב אישום כבר מן הטעם, שהעותרים לא צירפו את היועץ המשפטי לממשלה כמשיב לעתירה.

שלישית, בית משפט לעניינים מנהליים לא הוסמך ליתן צווים בנושא הגשתם או אי הגשתם של כתבי אישום. בסעיף 5(1) לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים קבע המחוקק, שבית המשפט לעניינים מנהליים ידון ב"עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המינוי בתוספת הראשונה". נושא הגשתם או אי הגשתם של כתבי אישום אינו נמנה על העניינים שנקבעו בתוספת הראשונה לחוק.

על כן, דין הבקשה להורות על הגשת כתב אישום להידחות גם בשל חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה ליתן סעד כאמור. גם בעניין הבקשה ליתן הוראות למשיבות להרוס את הבנייה הבלתי חוקית אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

מהפן העובדתי עולה, כי הרשות הוציאה צווי הריסה מנהליים כדין בגין הבנייה ללא היתר. אלא מאי? שאייזנברג נקט בהליכים משפטיים לעכב את ביצוע צווי ההריסה, ובימים אלה תלוי ועומד ערעור בפני בית המשפט המחוזי בחיפה.

על כן, הסעד המבוקש במסגרת העתירה נועד לעקוף את ההליך המשפטי התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים. לא לכך נועדו ההליכים בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, קובע השופט גרשון. גם העתירה למתן צו מניעה קבוע, האוסר על המשיבות לאפשר/להתיר לאייזנברג לבנות, דינה להדחות.

חוק התכנון והבנייה והתקנות על פיו קבעו מנגנון לטיפול בבקשות להיתרי בנייה ובהתנגדויות למתן היתרים. הואיל וכך, מן הראוי שהעותרים יפעלו במסגרת המנגנון האמור. אין מקום למתן הסעד המבוקש על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, מקום שהעותרים יכולים למצוא את סעדם במסגרת המנגנון האמור.

באשר לסעד של צו מניעה קבוע נגד אייזנברג, האוסר עליהם לבנות ו/או להקים את הבנייה הבלתי חוקית או חלק ממנה: עניין זה חורג מגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים, ועל כן דין העתירה לסעד זה להדחות.

התוצאה הסופית: העתירה נדחתה.

עת"מ 1187/05, בית המשפט לעניינים מנהלים בחיפה, השופט: עודד גרשון.

בשם העותרים: עו"ד בצר מיכאל.

בשם המשיבות: עו"ד דלל יוסי.

בשם אייזנברג: עו"ד רן לוין.