ביהמ"ש: "אין לגבות היטל סלילה בכביש בו לא בטוח להשתמש"

בית משפט השלום בירושלים דחה על הסף תביעות של עיריית ירושלים, נגד בעל נכס באזור התעשייה עטרות, לתשלום היטל סלילה ואגרת תיעול. הנתבע, משה נאור, הוא בעל אולם תעשייתי גדול בקצה אזור התעשייה, באזור עויין. לאחר פרוץ האינתיפאדה הוקמה גדר שמגינה על אזור התעשייה מפני כניסת גורמים עוינים, אך האולם נמצא מחוץ לה.

שלטונות הביטחון אוסרים על נאור פתיחת שער מסויים באולם מחשש לכניסת גורמים עויינים, אך ניתן להגיע לנכס דרך כביש גישה, העובר בשטח העויין, שבגינו דרשה העירייה היטלים.

נאור טען, באמצעות עו"ד יוסף בן-דור, כי לאור המצב הביטחוני הוא אינו מפעיל עסק במקום ואינו יכול למכור את הנכס. השופטת מלכה אביב קיבלה את טענות הנתבע, וקבעה כי הפעלת עסק במקום כרוכה בסיכון ולנתבע אין כיום כל ערך כלכלי.

אביב קיבלה את טענת העירייה לפיה כשמדובר בהיטל ובאגרה אין משמעות לתמורה שמתקבלת, אולם קבעה כי יש יוצאים מהכלל.

אביב ראתה דמיון בין המקרה הנוכחי לסופת ההוריקן קתרינה בניו-אורלינס שבה נסחפו כבישים. במקרה זה ציינה, כי העירייה לא הייתה דורשת לשלם את האגרה בגין סלילת כביש שכבר לא קיים. לאור זאת החליטה לפטור את נאור מההיטל והאגרה.

לדבריה, יש לשאול מדוע יוטלו על האזרח כל הנזקים הנובעים מהמצב הביטחוני, ומדוע ייאלץ לשלם, למרות שנסיבות שאינן תלויות בו מונעות ממנו לפעול על-פי תוכניותיו. (בש"א 6736/04; בש"א 6735/04; בש"א 6734/04).