מרכז פומפידו נרתם להנצחת זכרו של חלוץ הארט דקו

סטיבנס, אשר חי בין השנים 1886-1945, עלה לכותרות בתחילת המאה העשרים, כחלוץ סגנון הארט דקו. לדברי התקשורת הצרפתית, התערוכה האחרונה לכבודו, היתה על רקע טענות בקרב אושיות תרבות צרפתיות, שיש לשמר את מורשת סטיבנס, על אף שלא רבים מרעיונותיו ומיצירותיו נשתמרו עד ימינו.

Art Deco הנו סגנון עיצוב שהפך פופולרי ב-1925, בעקבות תערוכת ארכיטקטים שנערכה בפאריז באותה העת, תחת השם - International Exposition Of Art Decorate and Industrial Modernism.

סטיבנס, שנחשב לאחד המעצבים החשובים של סגנון הארט דקו, העיד תמיד כי שאב את השראתו מהמעצב הגרמני וולטר גרופיוס (Walter Gropius), אבי סגנון הבאוהוס.

עם זאת, סטיבנס גם העביר ביקורת לא מעטה על הסגנון המינימליסטי של מעצבי הבאוהוס, בעיקר במהלך הרצאות, שהעניק לתלמידי האקדמיה לאומנות וארכיטקטורה לסגנון הבאוהאוס, שייסד גרופיוס בגרמניה.

תפיסות העולם של מעצבי הארט-דקו, בדומה לאלו של מעצבי הבאוהאוס, היו שהארכיטקטים צריכים לעבוד תוך שיתוף פעולה מלא עם אומנים.

"הציירים והפסלים צריכים להיות צמודים לארכיטקט, ולהוסיף מימד נוסף לרעיונותיו", נהג סטיבנס לומר.

עם זאת, אומני הארט דקו היו גם חסידים של דקורציה ויוקרה, והתנגדו נחרצות למינימליזם שאפיין את מעצבי הבאוהוס, שנבע מהגישה המרקסיסטית, לפיה הבאוהוס נועד לשרת את צרכי האדם ותו לא.

מאלט סטיבנס, כחלוץ הארט-דקו, היה חסיד גדול של יוקרה, תכונה שהתבטאה לאו דווקא ביצירות שהותיר אחריו.

הרישומים שהותיר סטיבנס אחריו מעידים כי אהב נשים יפות, בגדי מעצבים ומכוניות מהירות, לא פחות משאהב את עבודתו.

מקטרגיו טענו, שסטיבנס השתהה זמן רב בין עבודה לעבודה, מכיוון שנדרש פרק זמן ארוך עד שקיבל הצעות שהשביעו את רצונו, וגם את חשבון הבנק שלו.

את עבודתו המשמעותית הראשונה ה-Villa Noailles, מבנה בריביירה הצרפתית אותו עיצב, סיים סטיבנס רק בגיל 45.

כבר אז, סיפרו מקורביו, שיתף פעולה עם צייר הולנדי ופסל צרפתי, על מנת ליצור את אותן דקורציות שאופייניות לעבודותיו.

לאורך הקריירה הקצרה יחסית של סטיבנס, הוא הותיר לא מעט רעיונות, סקיצות ומודלים שלא יצאו אל הפועל.

במסגרת התערוכה האחרונה במרכז פומפידו, נאספו כל אלה למקשה אחת, שסיכמה, לדברי אוצר התערוכה, את פועלו של אחד מחלוצי האומנות המודרנית.