הפה שלכם השתנה ולא סיפרו לכם?

היום, כמבוגרים, הסיכוי שיאתרו לנו חור בשן הוא נמוך מבעבר. אלה החדשות הטובות. אבל זה שאין לנו חורים זה ממש לא אומר שהכל בסדר. מחלות השיניים של הילדות מתחלפות אצל מבוגרים במחלות חניכיים, וזה יכול להיות הרבה יותר חמור. אם אתם מקפידים, כמו ילדים טובים, לבקר אצל רופא שיניים אחת לחצי שנה, ייתכן שכבר קיבלתם הנחיות כיצד לנהוג כדי למזער את הבעיות הללו. אך אם אתם ילדים קצת פחות קפדנים, שרצים אל רופא השיניים רק כשמשהו ממש משתבש, כדאי לכם לשים לב.

שלושה מתוך ארבעה אנשים מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל סובלים ממחלות חניכיים כלשהן, וכולנו במצב סיכון לסבול מהן. איבוד שיניים איננו נחלת העבר ואינו מאפיין רק מכשפות מפחידות - כ-50% מבני ארבעים ומעלה בעולם המערבי איבדו לפחות שן אחת, ומחלת חניכיים היא הסיבה העיקרית לתופעה זו. אצל מי שאינם מקפידים על היגיינת הפה ועל ביקורים תכופים אצל שיננית ורופא מקצועי, מחלות החניכיים עלולות להתפרץ ללא כאבים וללא הודעה מוקדמת.

למי שנפילת שיניים לא מפחידה אותו (יש כאלה?), מסביר ד"ר אריאל הירש, מומחה למחלות חניכיים מביה"ח הדסה, כי מחלות חניכיים הן למעשה זיהום חיידקי שעלול לפגוע בהמשך גם ביתר הגוף. "נשים בהריון הסובלות מבעיות חניכיים עשויות לעבור לידה מוקדמת אם החיידקים יכנסו למחזור הדם ויגיעו, דרך השלייה, לעובר", הוא מסביר. "מחלות חניכיים עשויות להחריף את מחלת הסוכרת, לגרום לבעיות במערכת הנשימה וכן להגביר הסיכון למחלות לב".

איך תדעו אם אתם חולים במחלת חניכיים? בדקו את עצמכם מול השאלות הבאות: האם אתם סובלים מכאב או אי נוחות בפה? האם החניכיים מרגישים נפוחים? האם קורה שהחניכיים מדממים בעת הצחצוח? האם קו החניכיים נראה לכם נמוך מבעבר או שהתגלו פערים בין חניכיים לשן? האם אתם סובלים מריח פה שאינו נעלם? האם חשתם שיש שינוי באופן שבו שתי מערכות השיניים שלכם פוגשות זו בזו?

דלקות החניכיים מתחילות בחיידקים. זוכרים את קריוס ובקטוס שעשו לנו את החורים בשן? דור הצאצאים שלהם, שפוגע לנו בחניכיים, הוא לא פחות אימתני. בבגרותנו, מושבה גדולה של חיידקים מצטברת במרווח שבין השן לחניכיים. למושבת חיידקים זו קוראים "רובד חיידקי השן" (Plaque), מונח שאולי אתם מכירים מן הפרסומות למשחות השיניים. רובד החיידקים מושך אליו סידן שנמצא בתוך הרוק וכך נוצרת ההצטברות הקשיחה שמכונה בפי העם "אבנית".

מחלה שנטפלת לסובלים ממילא

האבנית, אינה אלא "גוש" של אינספור חיידקים, ולכן אין פלא שהוא מלווה בריח פה גרוע שאינו נעלם גם אחרי הצחצוח. הרובד המסויד אינו ניתן להסרה בצחצוח שיניים רגיל והדרך היחידה להסרתו הנה מכנית - תהליך זה מבוצע על ידי השיננית. עוד לפני שישנה הסתיידות כבר גורמת הצטברות חיידקים לדלקת חניכיים המאופיינת בנטיית-יתר לדימום. הבעיה המרכזית היא שהתהליך מתחיל בחלק האחורי של השיניים (הרווי בחיידקים וברוק) ולכן הסתכלות בראי אינה מגלה את הבעיה. עוד אזור מועד לפורענות הוא המרווח שבין השיניים, אליו שום מברשת שיניים אינה מגיעה, אלא רק קיסם או חוט דנטאלי.

בשלב השלישי, אחרי שנוצר רובד והתפתחה דלקת חניכיים, עלולה להיווצר תופעה ששמה פריאודונטיטיס (דלקת סביב השן). דלקת זו פוגעת בכל הרקמות המחברות בין השן לעצם הלסת, כלומר:בחלק החיצוני של השן, בחלקה החבוי בתוך החניכיים ("מעטפת השן"); ברקמת החיבור, רצועת הקולגן המחברת בין החלק החיצוני של השן לעצם הלסת; החלק החיצוני של עצם הלסת עצמו ("מעטפת העצם"). זהו המצב שבו השן כבר איננה מוחזקת על ידי החניכיים והלסת והיא יכולה כבר להתנדנד ואפילו, חלילה, ליפול. כשנוצר מצב כזה, לא ניתן כבר להחזיר את הפה למוטב ללא טיפול אנטיביוטי ובמקרים קיצוניים יש צורך אפילו בטיפול כירורגי.

מלבד היגיינה לקויה של הפה, שהיא כמובן גורם הסיכון הראשון למחלת חניכיים, ישנם עוד כמה גורמי סיכון נשלטים. עישון נחשב לאחד המובילים שבהם. תזונה היא גורם חשוב מאוד בשמירה על הפה, ולא מדובר רק על הימנעות מסוכר אלא על תזונה כללית מאוזנת, שכן תזונה לקויה פוגעת בפעילות המערכת החיסונית ומובילה להחרפה בדלקות.

גורמים גנטיים הופכים 30% מהאוכלוסייה לרגישים במיוחד למחלות חניכיים, כך שאם ההורים שלכם סבלו מבעיות חניכיים כדאי לכם למהר להיבדק. מלבד זאת, זוהי מחלה שנטפלת, למרבה הצער, למי שמלכתחילה סובלים מבעיות: חולי הסוכרת נפגעים פעמיים - גם מפני שהם מועדים יותר לדלקות וביניהן דלקות חניכיים וגם מפני שדלקות עלולות להחמיר את הסוכרת. ישנן תרופות, ביניהן חלק מהגלולות למניעת הריון, מהתרופות למחלות לב, מהתרופות נגד דיכאון ומהתרופות נגד אפילפסיה, שעלולות להחמיר דלקות חניכיים. במידה שאתם סובלים מבעיות בחניכיים, מומלץ לספר זאת לכל רופא הרושם לכם תרופה. חשוב להקפיד על כך במיוחד בהריון, בגלל הסיבות שתוארו לעיל.

לחץ רגשי הוא באופן כללי גורם שמשפיע על בעיות בתפקוד המערכת החיסונית ולכן גם הוא עלול להחמיר דלקות. אם הלחץ מאופיין, כפי שקורה במקרים רבים, בשחיקה או בנעילה של השיניים, המצב מחמיר בשל הכוח המופעל על השן ועלול לשחרר אותה ממקומה.

אז מה עושים?

הטיפול המונע לבעיות חניכיים הוא פשוט, אך דורש השקעה. הוא כולל צחצוח שיניים במשך כמה דקות בכל יום, עם דגש על צחצוח האזור שבין השן לחניכיים ושימוש בחוט דנטלי לניקוי האבנית שבין השיניים ומתחת לחיך. יש רופאי שיניים המעודדים גם שימוש במברשת בעל ראש מחודד או קטן במיוחד, כדי להגיע לפינות שמברשת השיניים הרגילה אינה מגיעה אליהם. בנוסף, חשוב מאוד להגיע לשיננית אחת לחצי שנה-שנה וכן לבקר באופן סדיר אצל רופא שיניים לביקורת, במיוחד אם אתם שייכים לקבוצת הסיכון.

גם מי שכבר החלה אצלו מחלת חניכיים יכול להחזיר את המצב לקדמותו בעזרת ביקורים תכופים יותר אצל השיננית, שדרוג הצחצוח ושימוש במי פה ייעודיים לטיפול בחניכיים. אלה נחלקים לשני סוגים: תכשירים ללא מרשם, המכילים בדרך כלל חומר בשם תימור, ותכשירים שדורשים מרשם, המכילים את החומר האנטי-בקטריאלי כלורהקסידין-גלוקונט. לגבי המוצרים המחייבים מרשם רפואי יש להיזהר, שכן שימוש לא נכון בהם עלול להביא לנזקים כגון צביעת השן בפיגמנט צהוב שאינו ניתן להסרה.

הטיפול במחלות חניכיים לאחר מעשה הוא הרבה יותר מסובך, אך גם הוא אפשרי. אם המצב החמיר, ניתן לערוך ניתוחים שונים לטיפול בבעיה. הקל ביניהם הוא ניתוח שבו נכנס הרופא אל מתחת לחניכיים, מסיר את האבנית ומחליק אזורים סביב שורש השן שהפכו מחוספסים עקב הצטברות של אבנית. חשוב שהשן תהיה חלקה כדי להקל על החניכיים להיצמד אליה מחדש. לעתים יתלווה לניתוח כזה גם מרשם של תרופה הכוללת את הרכיב הפעיל Doxycycline Hyclate, שמעכבת את פעילות האנזים קולגנז, הפעיל בתהליך פירוק החניכיים והעצם.

במידה שכבר נוצרו כיסים בשיניים, ניתן להשתמש באנטיביוטיקה המוחדרת נקודתית לאותו כיס. אחד המוצרים בתחום הזה הוא פיתוח ישראלי - הפריוצ'יפ של החברה הישראלית דקסון. מוצר זה מפריש חומר אנטיספטי בשחרור מושהה לתוך הכיסים בין חניכיים לשן.

במידה וכבר חוסל חלק גדול מן הרקמה, ניתן להשתמש בשתלים של עור או במילויי שיניים כדי להחזיר את הלסת למצבה המקורי. במקרים החמורים ביותר דרושה השתלה של שיניים באופן מלאכותי לחניכיים ולסת משוחזרים.

לכל מי שנבהל - אל דאגה. גם אם מחלות חניכיים מאפיינות את רוב הציבור המבוגר, העלייה במודעות להיגיינת השן והשיפורים שחלו בתחום זה בשנים האחרונות, מקטינים את הסיכוי שתאבדו שיניים - בהנחה ותטפלו בעצמכם כראוי. חשוב עם זאת להבין, שגם מי שמצחצח כראוי ומשתמש בחוט דנטאלי, לא יוכל למנוע את הצטברות רובד החיידקים. ללא עזרתה של השיננית, לא נזכה בחניכיים בריאות. "