מגש הכסף

אתמול חל ה-29 לנובמבר, היום בו קיבלה עצרת האו"ם את החלטתה ההיסטורית מספר 181 על חלוקת א"י, ושוב לא לקח על עצמו אף גוף שידור ישראלי להקרין את סרטם של מישל ח'ליפי ואייל סיוון "דרך 181", המתחקה אחר הנעשה בימינו לאורך התוואי שהוצע לפני 58 שנה כקו גבול בין המדינה העברית לערבית. לא ערוץ 8 או יס דוקו, בהם ניתן לדמיין שידור שכזה, לא הערוץ הציבורי (המקום הטבעי לסרט תעודה בן למעלה מארבע שעות), בו אפילו האפשרות לדמיין את שידור הסרט רחוקה מהמציאות. "דרך 181", שהוקרן לפני שנתיים בערוץ ארטה לציון התאריך ההיסטורי, יחכה להזדמנות אחרת. בינתיים הוזמן הצופה הישראלי לציין את האירוע בשתי הפקות מקור.

בשבת הקרין ערוץ 1 את מחוותו, תוכנית אירוח בת שעה בהפקת מחלקת המסורת ובהנחיית ניצן חן, שכללה מספר פאנלים ונושאי דיון. להבדיל מעצרת האו"ם שהעניקה ליהודים מעט יותר ממחצית שטחי א"י המנדטורית, גילתה מחלקת המסורת של ערוץ 1 נדיבות ואפשרה ליהודים לתפוס את רובה המוחלט של התוכנית. בהערכה גסה, כ-90% מזמן השידור הוקדש לדיון בנושאים שבין יהודים למדינת ישראל, ובינם לבין עצמם (הינתקות, יהודית-דמוקרטית, ועוד היבטים לעוסים אשר לא קשורים לחלוקת הארץ בין יהודים לערבים). בזמן הנותר שוחח חן עם שניים מקרובי משפחתו של הילד שנורה בג'נין על ידי חיילי צה"ל ואבריו נתרמו להצלת חיי בני שני העמים, ללמדנו שגם בימינו יש עוד מי שעונה על המושג "ערבי טוב", אף כי כעת נדרש ממנו לא רק למות אלא גם לתרום את אבריו. לדיון רציני בתוצאות החלוקה על שני העמים, בחלוקה החדשה שמתבצעת בימים אלה, לא היה זכר.

בערוץ המסחרי-ממלכתי הוקרנה אתמול דרמה היסטורית, "עכשיו או לעולם לא", על שהתרחש בקרב ההנהגה היהודית בתקופה שבין החלטת האו"ם להכרזת העצמאות (הפתעה: שוב קיבלנו משדר על תוכנית החלוקה בו נקודת המבט היא כמעט אך ורק יהודית). הייתה זו דרמת-משרדים דלת תקציב, מעין תסכית מומחז או מחזה מוסרט, תלוי איזה עלבון אתם מעדיפים, אשר השתמשה לא רק בכלי מטבח ותלבושות בני עשרות שנים, גם השפה הקולנועית נראתה כאילו נלקחה היישר מימי הקוממיות. ממש כך נראה הקולנוע הישראלי בתחילת דרכו: מגויס, חד-ממדי, רע, כולל הצעירה הנאווה ועלם חמודותיה הנופל בקרב. התסריט נכתב מתוך מה שנראה כהערצה עיוורת לבן גוריון, אפילו פנים שליליים באישיותו הוצגו כחלק מגדולתו. מבחינת מורכבות התיאור ההיסטורי הגיעה "עכשיו או לעולם לא" לרמה של עבודה תיכונית מצטיינת והיוותה מגש כסף עליו ניתנה לצופים ההיסטוריוגרפיה המפא"יניקית הרשמית. קשה להאמין שרבים שרדו את הסרט המייגע עד לשחזור הכרזת העצמאות, רחמים על בני הנוער שעוד עלולים להיאלץ לצפות בו בפקודה כחלק מלימודי ההיסטוריה.

היום הראשון בעבודה

הצטרפותה של שלי יחימוביץ' למפלגת העבודה, כל הערוצים

במה שנראה כהתערבות בוטה של יוצרי "ארץ נהדרת" במציאות חיינו נראתה שלי יחימוביץ' מחובקת בחום על ידי עמיר פרץ, בסך הכול שתיים-עשרה שעות לאחר ששאול מופז הזיל דמעות מול יאיר לפיד. אווירת "לא נגענו" קשה פשטה באוויר, המערכונים כבר כותבים את עצמם.

את היום הראשון שלה כפוליטיקאית עברה אשת התקשורת ללא רגע אחד בו שהתה רחוק ממצלמה או מיקרופון. משעות הבוקר התראיינה לכל כתב (אפילו לתוכנית של גיא פינס), הסתובבה בין האולפנים, עד שבשעת ערב, כש"פוליטיקה" החלה והתברר כי יחימוביץ' אינה כלולה ברשימת האורחים הצפויים התעורר חשש שמא אירעה לה, חס וחלילה, תאונה.

הריאיון המעניין, האינטליגנטי, הביקורתי ביותר היה - כצפוי - אצל "לונדון את קירשנבאום". נהדר לגלות שגם ביום בו דברים הופכים בתוך שנייה למטבע שחוק מצליחים לונדון ודרוקר (קירשנבאום בחופשה) להוציא מהאורחת שלהם עצבים רעננים, לייצר עימות טרי. במפתיע, גם הכתבה ששודרה במהדורה המרכזית של "חדשות 10" התעלתה על זו שהקדישו לה חבריה ב"חדשות 2", למרות שלא הייתה ביקורתית במיוחד. אם כבר עונת מעברים, אולי כדאי גם ל"חדשות 2" להחתים כמה טאלנטים חדשים.