פורטפוליו / איזיה צ'צ'יק

ילדים: אלון הוא מפיק אירועים, שרון מתעסקת ביחסי-ציבור, ואמיר, שחזר מלימודים בלונדון, הוא אנליסט אצל דן טהורי.

נכדים: טריפ. עד שלא מגיעים לזה, לא מבינים מה זאת אהבה נקייה, בלי התוספות של הכעס, הקושי והשחיקה היומיומית.

אושר: מי שלא יודע לקחת פסק-זמן גם בשיא העשייה העסקית, בונה את החיים לא נכון, כי כשמגיעים לאותו "רגע נכון" אין כוח. אני בחרתי ביעדים מנותקים בכוונה.

אמנות: לא בעניין. אני אוהב ללכת לתערוכות ולהיכנס לגלריות, כדי לבחור תמונות יפות ושקטות. שמות לא מדברים אליי. תראי, יש לי שעון מפלסטיק.

הירגעות: אנחנו נוסעים בקבוצה של חברים לטיולים רציניים של עד שלושה שבועות - אלסקה, פפואה ניו-גיניאה, בורמה. בינואר אנחנו יוצאים לטרק בעקבות הגורילות באוגנדה, שם אפשר להגיע אליהן לקרבה גדולה.

ספורט: הצלחתי להגיע לממוצע של שבע בבית-הספר, בגלל ציון עשר שהיה לי בספורט. עסקתי באתלטיקה, ריצה למרחקים בינוניים. עכשיו אני צריך לחזור לכושר בשביל אוגנדה.

טיולים בארץ: כשילדינו היו קטנים, היינו בכל בתי-ספר שדה, בכל הצעדות, לא היה ואדי בנגב שפספסנו.

החברה להגנת הטבע: לפני שלוש שנים בא אליי גדליה גל, סיפר שהוא פורש מהחברה וביקש שאבוא במקומו. אמרתי שאני עסוק בלהציל את אליאנס. עברו שנתיים, גדליה חזר ואמר לי, "אין לך זכות להגיד לי לא".

פנסיה: כשעזבתי את עורק, נרשמתי לקאנטרי והלכתי לשחות עם ספר. ביום השלישי משהו היה חסר לי. לא הכוח שבעסקים, אלא היצירתיות. אמרתי לעצמי, לעזאזל, אם אני יכול ליצור משהו, אני רלוונטי. ואז בא אליעזר פישמן ושאל אם אני רוצה לקחת את אליאנס.

גד זאבי: חבר ילדות. גדלנו באותה חברה בחיפה, ואנחנו חברים מאז. מאוד אהבתי אותו לאורך כל הדרך. בתקופה מסוימת, כשחלק מהקהילייה העסקית והסביבה הקרובה התחילו להתנכל לו, שמחתי להתייצב ולעזור לו. לדעתי עשו לו עוול.

פרשנות: זה קרה בגלל הרכישה של בית"ר י-ם, והחשיפה השלילית מהשילוב של הון ושלטון שהפכו אותו לדמות ציבורית - מה שקורה עכשיו, אולי, לארקדי גיידמק - וגם כמה טעויות עסקיות.

מוריס קהאן: נמנע מחשיפה ציבורית, ההצלחה לא סחררה אף פעם את ראשו. כשהגעתי לעורק, בין הדברים הראשונים שאמר זה, "אנחנו חברה שמרוויחה הרבה, וצריכה לתרום יותר. לכו הביתה ותחשבו איך ולאן". העסקים איתו התנהלו תמיד בשקט, הגינות, כמעט סודיות. הוא ושמואל מיתר הצליחו ליצור אימפריה, ובחוסר אגו מוחלט מכרו אותה כשהגיע הזמן.

פוליטיקה: כשהייתי סטודנט באוניברסיטה העברית הייתי פעיל בתא הסטודנטים של מפא"י. בסופו של דבר ראיתי שאלה שהכרתי אז וצלחו בפוליטיקה, הם אלה שהתחנפו לאנשים ורצו לסניפים. אני לא מוכן להתחנף לאף אחד.

המפץ הגדול: אני מוריד את הכובע בפני פרץ, מבלי לומר שאבחר בו, וגם בפני אבי שקד, שאומר על עצמו "אני סוציאליסטמיליונר". מצד שני, איסוף השמות מוגזם, כי יש כאלה שאני לא ממש בטוח שיש להם מה לתרום.

תפיסת עתיד: דרך משקפיים ורודים. התל"ג במדינת ישראל הגיע ל-17 אלף דולר בשנה, ועם קצת יותר מודעות נבין שאנחנו חיים כמעט בגן-עדן. אני מקווה להשתלב בעתיד הוורוד הזה עם 20 נכדים, ולקחת לפחות את חלקם לטרק בהימאליה.