עם תוכנית פיתוח רב שנתית

הממשלה אישרה בשבוע שעבר את תוכנית הפיתוח הרב-שנתית של מע"ץ החדשה - החברה הלאומית לדרכים (חל"ל). מדובר בתוכנית ל-2006-2010, בהשקעה של 19 מיליארד שקל. התוכנית אמורה להביא בתוך חמש שנים לשינוי משמעותי בתשתיות הבינעירונית. החידוש המרענן הוא הדגש המיוחד שהושם על אחזקה והשקעה בפרויקטים בטיחותיים. זו תוכנית חסרת תקדים בהשקעות בכבישים, עם תקציב ארוך טווח, באמצעותו יכולה חל"ל, בהנהגתו של אלכס ויז'ניצר, לתכנן את עצמה חמש שנים קדימה, ולא מהיד לפה.

במצב של פיגור מתמשך בפיתוח ובתחזוקה של הכבישים בארץ, תאונות הדרכים שממשיכות לגבות מחיר גבוה, תוכנית זו היא בבחינת טיפול נמרץ.

חשיבות פיתוח תשתיות באמצעות תוכניות רב-שנתיות התגלתה רק בשנים האחרונות. החלוצה הראשונה היא רכבת ישראל, שקיבלה תקציב של 20 מיליארד שקל ל-5 שנים. במשרד התחבורה הבינו שאי אפשר לפתוח במלחמת קיום כל שנה מחדש על כל שקל בדיוני התקציב. תשתיות דורשות תקציב קשיח, שלא נתון למניפולציה פוליטית, ובכל זאת תוכנית רב-שנתית אינה פתרון קסם. כסף אינו הפתרון המלא.

מתברר שהרכבת, עם תקציב אדיר, מצאה את עצמה עם תוכנית פיתוח די בעייתית: אומדנים שגויים, תכנון לא אופטימלי, תוכניות שטרם אושרו בוועדות ולא מאפשרות ביצוע. הכסף הרב שנשפך לא פותר את בעיות התפעול הקשות ברכבת, האיחורים, רמת השירות, התדירות, וזאת לפני בעיות בטיחות ותאונות.

האם בחל"ל ההיערכות שונה? האם הביצוע של ויז'ניצר יהיה טוב יותר מהיכולת שמפגינה הרכבת? סביר להניח שכן. תוכנית הפיתוח בחל"ל מרשימה ומפורטת. נראה שיודעים שם בדיוק מה ואיך לעשות. מתוכנית הפיתוח נגרעו תוכניות עבודה שטרם אושרו בוועדות התכנון, והן בבחינת "waiting list".

חל"ל עשתה בדק בית יסודי, שארך למעלה משנתיים. בזמן הזה, ותוך כדי שינוי מבני עמוק והפיכתה לחברה, הושבתה כמעט לגמרי הפעילות בתחום פיתוח הכבישים. השוק התייבש, הקבלנים ישבו על הגדר.

הקפאת הפעילות בענף התשתיות עלולה לחזור כבומרנג. היקפי העבודות ב-2006, השקעה של 2.4 מיליארד שקל בפיתוח, באחזקה, בתכנון - הם אדירים. האם השוק יוכל לקלוט בלי תקלות עבודות בהיקפים שכאלה? השוק אמנם רעב, אחרי בצורת ארוכה, אך כמי שמתאושש מתקופת רעב, סביר להניח שיידרש זמן להסתגל להיקפים החדשים.

מוכנות השוק לביצוע העבודות היא המבחן הראשון של התוכנית. המבחנים הנוספים הם כמובן יכולת הביצוע תוך עמידה ביעדי הזמן, האיכות והמחיר. חל"ל, בתלבושת החדשה של חברה ממשלתית, נדרשת להוכיח שהיא זנחה מאחוריה את הדפוסים הישנים והעלובים לפיהם התנהלה מע"ץ כיחידת סמך במשרד התחבורה - החריגות במכרזים, לוחות הזמנים שהיו בבחינת המלצה והקומבינות במכרזים, שלא לומר החשדות לשחיתות.

שתי שאלות לסיום: האם העובדה שלקח לחל"ל כל-כך הרבה זמן בהערכות כחברה ממשלתית, לרבות גיבוש ואישור התוכנית, אכן מבטיחות יישום מוצלח של התוכנית ההכרחית הזו? מדוע בחרו שם את השם "מע"ץ - החברה הלאומית לדרכים"? מע"ץ סוחבת דימוי של ארגון אנכרוניסטי, לא יעיל ומושחת. ראשי התיבות של "החברה הלאומית לדרכים" הוא חל"ל, שם לא מזהיר. התקווה היא שמע"ץ החדשה תגדל ותצליח, ולא בעזרת השם החדש.