הנקראות ביותר

החו"ל מש תלם

מדי שנה אנחנו בוחרים את עיתונאי השנה בטלוויזיה. השנה מצביעה מערכת "פירמה" על עורך חדשות החוץ בערוץ הראשון ואיש "גלובוס" אורן נהרי

אורן נהרי, עורך חדשות החוץ של הערוץ הראשון, נבחר למגיש השנה של "פירמה". הוא עורך שלוש תוכניות בערוץ הראשון - "רואים עולם" הוותיקה שייסד ב-1988, שאותה מגיש יעקב אחימאיר, "גלובוס" בהגשתו של דוד ויצטום שעלתה לשידור בשנת 2000, ו"סיקור עולמי" החדשה שעלתה לשידור השנה, שאותה הוא עורך ומגיש לסירוגין עם ויצטום. גם ב"מהיום למחר" הוא תורם פעמים רבות למתחם חדשות החוץ. מאז תחילת שנות השמונים הוא בערוץ. "אני עדיין חושב על עצמי בתור הצעיר שבא לעבוד עם החיים יבינים והיעקב אחימאירים ומוצא את עצמי בין הוותיקים שם", הוא אומר.

הוא לא ציני, הוא אינו מרגיש שראה כבר הכול: "זו מחלה שיש לפעמים לאנשים שבאו מגל"ץ. 'אנחנו לא קוראים יותר כי כל התבונה כבר נמצאת ב'סיינפלד'. בדרך כלל פונקתי על ידי מבקרי טלוויזיה, אבל נאמרה עליי גם ביקורת", הוא אומר. "אהבתי ונהניתי לקרוא את רוגל אלפר, רענן שקד ושי גולדן. המבקרים הצעירים מאוד, באינטרנט בעיקר, מבקרים ערוצי ברודקאסט שקהל היעד שלהם הוא מבוגרים מהם. אני משדר בשעה שונה ובערוץ שונה מערד ניר - צריך לזכור שהפרמטרים שאני עובד מולם הם לצופי הערוץ הראשון ולא לצופי ביפ ערוץ הצחוק".

הוא מרגיש שחדשות החוץ העבירו השנה תמונה מהימנה של האירועים בעולם. "בסך הכול הנושאים הגדולים של השנה קיבלו כיסוי - ההוריקנים, עיראק, הפיגועים בלונדון, בחירת האפיפיור, ה-IRA מתפרק מנשקו, צפון קוריאה, איראן והפיקוח על הנשק הגרעיני, בחירות בליבריה, מהומות בפריז", אבל הוא מכיר בשינויים שעבר התחום בשנים האחרונות. "אפילו ה-BBC ויתר על העיקרון שלו של 'Shoot your own material'. הוא כבר לא משדר רק מה שצלם של ה-BBC צילם וכתב שלו הגיש. גם ה-BBC משתמש בחומרים שמשיגים ממקורות מקומיים. היום כשאתה נוסע לשדר מחו"ל האדם בשטח תלוי במטה בירושלים כדי לדעת מה קורה קילומטר ממנו. יש פעמים שכתב מגיע ישר לסטנד אין. בזמן לוויין שלו מהמטוס ומהאולפן שואלים אותו: 'מה התחושות ברחוב?' והוא אמור לדעת. נגיד שמגיע היום אייטם על מלחמת האזרחים בליבריה - ערד ניר בערוץ 2, ניצן הורביץ בערוץ 10 ואנוכי בערוץ הראשון, כולנו ניזונים, כמו ה-CNN, ה-BBC, FOX, SKY ו-TV5, מאותו מקור של צילומים. אז אולי לקריינות של כל אחד יהיה סוויץ' לכאן או לשם, תלוי ברגש האשמה הקולוניאליסטי, בהזדהות או בקרבה לעמדה האמריקאית, אבל לרוב את הצילומים העביר צוות מקומי אחד, שבטח ישן בלילה בחשש שהפלג היריב ישסף את גרונו. אותו דבר בשטחים".

החודש הוא נוסע לסקר את טקס הענקת פרס נובל לפרופ' אומן בשטוקהולם. "טלוויזיה לא יודעת לסקר תהליכים. דווקא בחדשות חוץ אנחנו מצליחים לתת פרספקטיבה. נושאים כמו דולי וגנטיקה, התחממות כדור הארץ - אלה זוכים לכיסוי סביר. תמיד דייוויד בקהם יקבל יותר. זה אופי החיה. אם נגיד חס וחלילה קלינט איסטווד מת היום - אין ערוץ טלוויזיה שלא עובד על זה.

זוכה פרס נובל שהמציא תרופה שהצילה מיליונים מת - לא יגיע למסך".

השקול בשיחה עם מפיק של תוכנית אופנתית בערוץ מסחרי נודע לי שגם הוא מעריך את נהרי. "אני אוהב אותו", הוא אומר, "הוא כל מה שערוץ ציבורי היה צריך להיות - שקול, נעים, ידען, סקרן ומרחיב דעת". בתשובה לשאלה מה היה עושה אם לא היה הולך לטלוויזיה, נהרי מהרהר מעט ועונה: "אולי הייתי הולך למוסד כמו אבי".

במקביל לעבודתו בערוץ הראשון חיבר נהרי שני ספרים עד כה - "אטלס היסטורי של העולם - כרונולוגיה של המין האנושי" ו"אטלס אנציקלופדי של העולם", שניהם בהוצאת מפה. הוא עובד על ספר חדש שייצא בקרוב, "6,000 אנשים וכבשה אחת". "הספר כולל לא רק מצביאים ופילוסופים", הוא מסביר, "אלא גם אנשים כמו הסוכן-נוסע ג'ילט שהמציא את סכין הגילוח החד פעמי ויצר מהפכה עולמית בתחום השיווק, ואדם כמו קלוג ששינה את הדרך שבה אוכלים ארוחות בוקר במערב, עם דגני הבוקר שלו".

בנוסף, נהרי עורך גם את סדרת "עקבות" לספרות בלשית בהוצאת כתר - בינתיים ראה אור תרגום עברי חדש ל"השינה הגדולה" של ריימונד צ'נדלר, בכיכובו של הבלש פיליפ מרלו. נהרי למד בחוג למדע המדינה וליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. "זו היתה תקופה מאוד סוערת, לטוב ולרע. רבים מחבריי ללימודים הלכו לפוליטיקה ולתקשורת - עזמי בשארה, איווט ליברמן, אחמד טיבי, אילן גילאון, טל בשן".

היחיד - כשהתחלת היית כמעט יחיד בתחום.

"כשהתחלנו את 'גלובוס' הסביבה התקשורתית היתה שונה מהיום - זו תוכנית נושא. היא תמונת היפוך של 'רואים עולם' המציגה כתבות אקלקטיות. שתיהן משודרות בשבת - ב'גלובוס' מתמקדים בנושא אחד, זה יכול להיות שינה, צפון קוריאה או אלברט איינשטיין. הקלטנו עכשיו תוכנית לכבוד 200 שנה לקרבות טרפלגר ואוסטרליץ, ודנו בהשפעתו של נפוליאון. נכון שהוא זכור בייחוד כמצביא, אבל דווקא השפעתו הרבה ביותר אינה בטקטיקות צבאיות, אלא בתחום האזרחי - הקוד הנפוליאוני והפצת עקרונות המהפכה הצרפתית באירופה. היום יש 'סדר עולמי' בערוץ 2 שעלתה בעקבות 11 בספטמבר ויורדת בקרוב בגלל רייטינג לא מספק. במבנה שלה מחצית מהתוכנית היא לא חדשות חוץ - יש מבזק, פרסומות, שיחה אקטואלית עם הכתבים רוני רינה ושות', וגם חדשות מהעולם".

- האם תוכניות חדשות חוץ כמו "גלובוס" לא עוברות לתחום התעודה?

"הרבה פעמים עשיתי ב'גלובוס' תוכניות 'קלות' ותוכניות 'כבדות'. הרייטינג הגבוה ביותר היה לתוכניות לציון 80 שנה למשפט הקופים ודיון בדת מול מדע, ותוכנית על רצח עם. אז ברור שתוכנית חדשות חוץ היא תוכנית נישה, אבל מסתכלים עליה מדי ערב רבבות, וצריך לתת להם את המוצר הטוב ביותר. יש ציבור שרוצה לראות את הדברים האלה. אני לא מצליח להבין למה 'העם' זה רק כמה מאות אנשים במחנה יהודה, לצורך העניין, ולא מספר רב יותר של אנשים ממקומות אחרים. אתה צריך לפנות למכנה משותף סביר. התוכניות הכי מצליחות בערוץ 2 הן 'ארץ נהדרת' ו'משחק מכור' - הן אינטליגנטיות ומצליחות פי עשרה מ'פיק אפ'. כך שאין לדבר על פנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר כערובה להצלחה ברייטינג".

הנבון

- איך אתה מסביר שהמהומות בפריז, שאלה חדשות חוץ, הגיעו לשערים של העיתונים היומיים אצלנו?

"קודם כול, זה התרחש בעיר שכל ישראלי מכיר, בבירה של אחת מעשר המדינות החשובות מבחינת ישראל. זה נעשה על ידי צעירים מוסלמים במדינה עם הקהילה היהודית השלישית בגודלה. יש כאן כל הנושאים של איסלאם באירופה, הגירה - וזה מצטלם נהדר. המהומות האלו קיבלו יותר כותרות מאשר המהומות של עשרות הרוגים המתרחשות כל עשור בערך בערים של ארצות הברית. זה מתקשר לשינוי פניה של אירופה - מצוקת הדור השני והשלישי להגירה. עסקנו בזה רבות במהלך השנה, גם בסיקור רצח הבמאי תיאו ואן גוך ובפיגועים בלונדון".

- הדיווח בארץ של ה"לא" הצרפתי לחוקה האירופית בזמנו לא כלל פרטים רבים כמו צו בולקנשטיין. עד היום לא ברור לישראלים על מה בדיוק הצביעו, למה דווקא לא, ואיך האיחוד יכול להמשיך להתקיים אם אמרו לו לא.

"החוקה האירופית לא היתה חוקה, אלא כמה צווים. להציג אותם כחוקה היתה טעות טקטית. מרגע שקראו לזה חוקה זה הפחיד את כולם. העובדה היא שזה בא בתקופה שעשרות שנות השגשוג האירופי נגמרו והעתיד הוא מפחיד. נגמרו הזמנים של חודש או שישה שבועות חופשה בשכר או דמי אבטלה בגובה 90 אחוז מהשכר - זה היה נכון לתקופה שבה היו תשעה מפרנסים על כל מפורנס. היום היחס הוא אחד לאחד. ההצבעה היתה מהבטן - האדם הפשוט רוצה שהחיים יימשכו. בצרפת ובהולנד ההצעות נדחו. המדינות שקיבלו את התיקונים האלה קיבלו אותם בפרלמנטים ולא במשאל עם. הסיפור של אירופה היום הוא סיפור של אינטגרציה - טורקיה ושילובה וההגירה הם נושאים שנוגעים למדינת הרווחה ולהזדקנות היבשת".

הנורווגי - עד כמה תמונת העולם שאנחנו מקבלים מחדשות החוץ מהימנה? הרי יש שתי יבשות שלא קיימות אלא כשמתרחש בהן אסון - אמריקה הלטינית ואפריקה. בשבוע של המהומות בפרברי פריז הציג כנס ALCA במאר דל פלטה את מלוא הטינה והשנאה כלפי ארצות הברית, ואנחנו בכלל לא ידענו. לא זכינו לקבל דיווחים על כך.

"נכון שהסיפור של עליית השמאל באמריקה הלטינית, אפרופו הוגו צ'אווס ואחרים, הוא סיפור גדול. אנחנו דיווחנו על הפסגה ביום שבוש נפגש עם לולה נשיא ברזיל. צריך לראות מי נגד היוזמה האמריקאית ליצירת שוק משותף של האמריקות - רק חמש מדינות התנגדו, אמנם מהותיות, אבל חמש. ההפגנות שם בשום צורה לא היו חריפות כמו המהומות בפריז. לאמריקה הלטינית לא מתייחסים מאז המהומות הענקיות בארגנטינה מ-2001 והמהומות בוונצואלה. אנחנו גם לא מתייחסים לסקנדינביה - מפלגת השלטון בנורווגיה עפה אחרי עשורים של שגשוג, ואנחנו לא התייחסנו לזה. הרעיון הוא לבחון לאורך זמן תוכניות מסוג כזה של חדשות חוץ.

"היום התעלמות אידאולוגית לא קיימת, יש רק דיקטטורה של התמונה. נכון שלא ידברו על הצפה באפריקה בלי תמונות, אבל אם נקבל מאפריקה תמונה של אישה יולדת בזמן שיטפון על עץ במוזמביק, היא תשודר בכל העולם. מיליון ילדים מתים - זו סטטיסטיקה. ילד אחד - זו טרגדיה. בזמנו התמונות של ילדה מארמרו בקולומביה, שהיתה שקועה במפולת בוץ במשך שלושה ימים, והיא מדברת ומתפללת והבוץ עולה ועולה עד שקבר אותה, שודרו בכל העולם".

- האם אופן הדיווח משתנה כשעוברים מסיקור דיפלומטיה לדיווח על אנשים ואורחותיהם?

"אני משתדל להבין תרבויות אחרות, אבל לא מקבל שבשם תרבות עתיקה ויחס סלחני למסורות יתעללו באנשים - אם זה מילת נשים או כריתת איבר על פשעים. אין לקבל יחס כזה. אני לא מסתכל על הדברים מתוך אדנות - 'ראו כמה הילידים שמחים ועליזים'. כשהוצג מופע LIVE8 למען שמיטת חובות מדינות אפריקה, בלי שאף אמן שחור יופיע, ודאי שדיווחתי על היוזמה הברוכה, אבל הזכרתי גם את הפרט הזה. העובדה היא שעם כל שיגעון הגדלות שמעורב בפרויקט, בונו ובוב גלדורף הצליחו להשיג הקלה של 40 מיליארד דולר".

החולה - כל כמה זמן צצה לה מגפה עולמית ושוטפת את דיווחי חדשות החוץ - איידס, אבולה, סארס, הפרה המשוגעת, שפעת העופות.

"מיליון בני אדם מתים בשנה משחפת, ומיליון וחצי ממלריה. אתה יודע כמה אנשים מתו מאבולה - המגפה שהגיעה מהג'ונגל? עם מחלת הבת של שלה, מתו ממנה 700 בני אדם. 800 מתו מסארס. נכון לעכשיו ידוע לנו על שני בני אדם שמתו משפעת העופות. זה חדש ומאיים, אבל עדיין ישנן המחלות שבאופן מסורתי קוטלות מאות אלפים בשנה. תאונת דרכים ליד הבניין ברוממה שמתה בה בחורה ישראלית - לא נדבר על זה. אותה בחורה מתה בתאונה בבוליביה או בהודו, נספיד אותה ונדבר עליה. שמונה אנשים מבוגרים החליטו לצאת לטיול בלי ציוד הולם למקום שאמרו להם לא ללכת אליו - כל המדינה עוצרת את נשימתה. העיתונים מקדישים להם כפולות. מול זה יש פה סיפורים של הזנחה וילדים שהולכים כל יום קילומטרים לבית הספר כי אין תשתית והמקומות לא מוכרים".

- הסיפור העולמי שכולנו מעורבים בו הוא זיהום והתחממות כדור הארץ. זה סיפור טרגי, ועם זאת הוא זוכה לפינה המחויכת ביותר במהדורת החדשות - התחזית.

"הסיפור של מזג האוויר זוכה באופן עקבי לסיקור - בייחוד כשקורה משהו דרמטי: קריסת קרחון לארסן B, פרוטוקול קיוטו, דיווחים על הקילימנג'רו שמאבד את כיפת הקרח שלו".

- איך אתה יכול לדעת הכול על כל העולם כל הזמן?

"אני לא. הפיכה בניז'ר לא נביא בשידור ישיר, כך שיש לי זמן להתכונן וללמוד את התמונה. אבל את הנקודות הבוערות אצטרך להכיר - מה קורה ברוסיה, למשל, מבחינת אוליגרכים וצ'צ'ניה, מי מחליף את פוטין במקרה של התנקשות - הוא הרי בחר שלא יהיה לו סגן. אני צריך להכיר את החוקה ואת הפרוטוקול למקרים כאלה במדינות החשובות. אני צריך להיות מסוגל להיכנס לאולפן ולתאר ולפרש את מה שקורה, ולתת אחר כך בכתבה את הקונטקסט הנכון".

- מדינות הן הקריטריון לחדשות חוץ? ארצות הברית, שהיא יבשת, יכולה בכלל להיות מסוקרת כמו ישראל, או ברזיל ואורוגוואי, ששנתון ילודה של אחת שווה לכמות האוכלוסייה אצל שכנתה?

"כשאני באתי לתחום הזה, ולכן אני אוהב אותו, זה היה הפיכות ורעידות אדמה - זה מה שהיה אפשר לסקר. בשנים שאני בתחום חדשות החוץ התפתחו, כמו הפוקימונים, והיום זה גם שיבוט, מסעות לחלל, סלבריטאות, הארי פוטר, מדע בעולם, עליית ה-NGOs, גלובליזציה, ועוד נושאים. בהכללה, כולנו מנסים למכור לעורך את האייטם החשוב והוא רוצה את המעניין. בהרבה מאוד מקרים, בוודאי בחדשות חוץ, החשוב הוא המעניין. אין עורך שלא ישדר פיגוע בלונדון או את הסופה קתרינה, מהומות בצרפת או את לוויית האפיפיור. כתבים כלכליים, המנדט שלהם הוא כלכלת ישראל. אנחנו מביאים את הסיפור של ג'נרל מוטורס, אחת החברות הגדולות בעולם, שעומדת לפטר 30 אלף עובדים. אנחנו בחדשות החוץ נביא את הסיפור ולא הכתב הכלכלי של הערוץ, שמטבע הדברים עמוס עתה בנושאי הבחירות הקרובות בארץ".

המתוסכל

- אילו דברים מתסכלים אותך בתחום?

"בוא נניח שמחר או מחרתיים ילך לעולמו קלוד לוי שטראוס או נועם חומסקי, או למשל דרידה וארתור מילר כשהלכו לעולמם. אני יוצא למלחמת עולם כדי שנשדר את זה בחדשות - אנחנו חייבים את זה לעצמנו. יש כאן משהו בעייתי, אתה מנסה בדקה וחצי לתמצת תאוריה ולהציג דמות שספרים שלמים לעתים לא מצליחים. אתה יוצא לספר לאנשים שהלורד ג'ונס מת כשהם לא ידעו שהלורד ג'ונס חי.

"בצפון אירלנד וביוגוסלביה לשעבר כל ערב עמדתי מול השאלה - איך אני מסביר את זה לאנשים? יום-יום הייתי צריך לספר את הסיפור, וכל יום חשבתי שזהו, אין עוד דרך לתאר את המאבק שם, והנה נדרשתי לזווית חדשה או לאייטם מסוים שיאיר את הסכסוך. וזה לא עזר - כל יום שאלו אותי במסדרון - אז מי נגד מי? מה שבעצם רצו לדעת זה בעד מי אנחנו. היום אנחנו מקדישים את 'סיקור עולמי' לצפון קוריאה - הפעם לשאלות של האיחוד עם הדרום. בפעם הקודמת שעסקנו בצפון קוריאה התמקדנו בשאלות כלכליות. זה פונטואליזם. בכל פעם אנחנו מאירים בשביל הצופה נקודה אחרת".

- גם כדי שיהיה לכם מעניין.

"לא חשבתי על זה. מסמך נקדי הוא הכלי שאיתו אנחנו עובדים - לפיו אתה צריך למסור עובדות בלי לפרש אותן. אם אני לא נותן קונטקסט אני מועל בתפקידי. תפקידי לומר שפינושה הוא רודן, ולא פשוט 'מנהיג צ'ילה', או שצ'אושסקו הוא רודן - אתה יודע כמה מחאות קיבלתי כשתיארתי אותו כך בטלוויזיה?

"בפיגוע במדריד, בדקות הראשונות, ממשלת ספרד האשימה את ארגון ETA הבסקי. במבט ראשון על הנתונים - על גודל ההתקפה, המורכבות שלה וכדומה - חשבתי שזה דומה יותר לפיגוע של אל-קעידה. מובן שהבאתי את הדברים של ממשלת ספרד, אבל גם אמרתי שיכול להיות שזה אל-קעידה, כפי שהיה. מול זה, כשהתרסק מטוס נוסעים מעל הים השחור בדרכו מלוד לרוסיה, סביר היה להניח שמדובר בתקלה טכנית. לא עלה בדעתי שאוקראיני מטורף ירה טיל חמוש במהלך תרגיל צבאי".

המבין

- אחד הסיפורים הגדולים של השנים האחרונות הוא הידרדרותה של ארצות הברית. בלי לנבא את נפילת האימפריה - האם חדשות החוץ מביאות לנו את הסיפור המלא של ארצות הברית?

"שני צמדי מלומדים סינים פרסמו השנה מחקרים שחוזים איפה סין תהיה עוד 25 שנה. השניים הראשונים טוענים בספרם שבעוד 25 שנה סין היא האימפריה הכלכלית הגדולה בעולם. זה תסריט שאנחנו מכירים. השניים בספר השני טוענים שעוד 25 שנה אין סין - שהיא תתפרק לחוף העשיר ולפנים הכפרי, כפי שהיה בעבר. בשנות השמונים היללו את מכונת הכסף היפנית והספידו את ארצות הברית. מאז נכנסה יפן למיתון שלא יצאה ממנו עד העשור הזה, וארצות הברית נכנסה לבום של ההיי-טק. מאז מלחמת העולם השנייה ארצות הברית שואבת את מוחות העולם - אין לעוצמה הצבאית שלה אח ורע בהיסטוריה. מאז 1990 ארצות הברית ניהלה ארבע מלחמות גדולות - יוגוסלביה, עיראק, עיראק ואפגניסטן. היא מוטטה את הצבא הלוחם החמישי בגודלו, הצבא העיראקי, במחיר של 100 חיילים הרוגים מצידה. היא מוטטה את משטר מילושביץ' בלי הרוג אחד. העובדה היא שהבחירות מתקיימות בארצות הברית כל ארבע שנים, אין הפיכות צבאיות, החוקה מתפקדת עם שינויים קלים מאוד ב-200 שנה. ארצות הברית היא מדינה שמרנית - עם כל מה שקרה בבחירות 2000, אין ויכוח שבוש נבחר ברוב מוחלט ב-2004.

מבחינת חברה, רוב ארצות הברית זה עקרות בית נואשות שמסתובבות במולים ומסיעות את הילדים לחוגים - אלה אנשים מאוד דתיים שהסיסטם עובד מבחינתם".

- ועדיין, כשאנחנו מקבלים את "ארצות הברית" במהדורת החדשות בטלוויזיה, גם כשבוש טועה בדלת היציאה במסיבת עיתונאים, לרוב זה הפוטו-אופ שיצרה המעצמה, לא מבט לתוכה.

"עכשיו שידרנו כתבה על מיקי וינשטיין, טייס יהודי שתובע את חיל האוויר האמריקאי בטענה שהאקדמיה לטיס הפכה להיות סניף של האוונגליסטים. עשינו כתבות על קבוצות אוונגליסטיות, על העושק בוולמארט, על ספרה של ברברה ארנרייך 'כלכלה בגרוש', על נעמי קליין ו'נו לוגו', על נעמי וולף ומיתוס היופי. בקתרינה העברנו את הסיפור מאסון טבע למחדל האנושי כבר ביום הראשון - יש לנו מגוון של תוכניות בנושאים אלו. ב'מבט' אתה מתעדכן, במהדורת הלילה אתה זוכה להרחבה וב'גלובוס' אתה מקבל תוכנית שלמה".

הבעייתי

- אני רוצה להתמקד בבעייתיות של הזווית - מי שמספק דימויים מהעימותים שבהם נמצאת ארצות הברית הם כמעט תמיד כוחות אמריקאיים. האם עדיין, עם כל הניסיון ממלחמת המפרץ הראשונה, לא הצליחו חדשות החוץ לצאת מנקודת המבט של הפצצה החכמה?

"שידרנו תחקיר של רשת ראי האיטלקית שמוכיח שארצות הברית השתמשה בפצצות נפלם וזרחן על בני אדם, דבר שהוא אסור, ב-2004 בקרב על פלוג'ה. הצגנו ב'רואים עולם' תחקיר ארוך שרק הוצאנו ממנו תמונות של גופות חרוכות שאי אפשר להסתכל עליהן. הכנו מקום עצום ב'סיקור עולמי' לסיפור של 'המטוסים השחורים' של ה-CIA שמעבירים חשודים לאזורים מחוץ לארצות הברית כדי לענות אותם. פרשת סוכנת ה-CIA פליים, האמתלה של הנשק להשמדה המונית בעיראק, התירוצים - על הכול דיווחנו. כשיש התקפת טרור אתה מקבל את הבלבול והמבוכה, את עדי הראייה. יום אחר כך אולי תקבל תיעוד במצלמת חובבים. בעיראק זה מגיע מדי יום - לבנו כבר גס בעיראק. בחמשת הימים האחרונים מתו 100 אנשים ביום בעירק. כמעט הפסקנו להתייחס לזה. זה כמו מלחמת האזרחים בסודן או באלג'יריה - הרוגים מדי יום, אבל מי שם לב?"

- אבל אתה עושה רושם אופטימי.

"אני מאמין גדול בדמוקרטיה. אני מאמין באפקטיביות של סנקציות בינלאומיות ובדיפלומטיה מתואמת - זו הסיבה היחידה שבגללה נפל משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. ב-75' נפלו שתי הדיקטטורות האחרונות באירופה, ספרד ופורטוגל; בשנות השמונים נפלו באמריקה הלטינית חוץ מבקובה, שם מתנגדי משטר מושמים בכלא; בתחילת שנות התשעים הגוש הקומוניסטי נפל.

עכשיו יש באפריקה בחירות בליבריה שבהן אישה נבחרה בהליך דמוקרטי ולאופוזיציה יש פתחון פה. כשאני מסתכל על האטלסים שכתבתי - תולדות האנושות הן סדרה של מעשי איוולת, כמו שרפת הספרייה באלכסנדריה וכו', וזה נכון. אבל תסתכל על רשימת האנשים שניסו להגיע לחקר האמת. תוכנית על איינשטיין - זה דבר שאפשר לעשות בשידור ציבורי".

- יש פרוגרס?

"אתה יודע מה? כן".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות