אחמד חנאפי נולד בבית קברות בקהיר ב-1975. "אין לנו לאן ללכת," אמר חנאפי, כששוחח איתנו בבניין הקבר שהוא חולק עם אמו, אשתו, ארבעת אחיו, שלושת אחיותיו, שתי בנותיו ואחייניתו.
חנאפי, שרברב המרוויח 25 לירות מצריות (4.50 דולר) ביום, הוא אחד מ-300,000 בני האדם, החיים בין המצבות בבירת מצריים. היעדר שוק דיור מתפקד הופך את האפשרות לרכוש בית למשימה בלתי אפשרית מבחינתו.
3% בלבד מנכסי הנדל"ן במצרים רשומים בטאבו, כך שלרוב הנכסים אין מסגרת חוקית במסגרתה ניתן להעבירם מיד ליד. המצרים קונים בתים במזומן או בהלוואות מהיזמים, הדורשים רבית של 15% לפחות. הנשיא חוסני מובארק התחייב לסבסד דיור זול, ולרשום את כל הקרקעות תוך שבע שנים כדי לסייע בצמצום העוני. הרישום, במדינה בה משרתים שני ספקי משכנתאות 72 מיליון איש, יהפוך את הרכוש כמשכון אל מול הלוואות, ויאיץ את הכלכלה, שלדברי הממשלה, נדרשת לייצר 700,000 מקומות עבודה מדי שנה כדי לצמצם את האבטלה.
"אם יהיה לנו שוק משכנתאות אמיתי, זה יהיה צעד חשוב קדימה מבחינה חברתית וכלכלית," אמר בריאיון ווסאם מוחי, אנליסט נדל"ן בבנק ההשקעות EFG-Hermes Holdings מקהיר.
שוק המשכנתאות
תכניתו של מובארק תיצור שוק משכנתאות בהיקף 15 מיליארד לירות מצריות לפחות, כך עולה מהערכות הממשלה. ערך הנכסים הבלתי רשומים גבוה מ-60 מיליארד לירות מצריות, אמר בריאיון באוקטובר אשרף עבד אל ווהאב, יועץ בכיר לשר הפיתוח והמינהל.
על פי נתוני הבנק העולמי, כחמישית מתושבי מצריים חיים בעוני. ההכנסה הממוצעת לנפש, העומדת על כ-1,300 דולר לשנה, מעמידה אותה בשורה אחת עם סין ואוקראינה. מיליונים מעניי מצריים חיים בשכונות עוני, בהן בולאג אל דקרור בקהיר, המונה 17 מיליון התושבים, ונחשבת לעיר הגדולה באפריקה.
אחוז האבטלה הרשמי נע סביב 10%. הערכות הממשל האמריקני מדברות על מספר קרוב יותר ל-20%.
בביתו המאולתר של חנאפי יש חשמל, טלפון ומקלט טלוויזיה, המחובר לצלחת לוויין המוצבת על גג הקבר.
המשפחה מביאה מים מברז בסימטה, שם משחקים ילדים, חלקם יחפים, וערימות האשפה מהוות מוקד משיכה לתרנגולות. השכן, מחמוד עפיפי, חי עם אשתו, בנו, אחותו, גיסו ואחייניתו בקבר, שנבנה לפני 200 שנים.
הכל תמורת הלוואה
"אני מוכן להחליף את כל זה תמורת דירת שני חדרים בכל רובע נורמלי, אם אקבל הלוואה מהבנק," אומר עפיפי, נגר עצמאי, 51. כשעבד כשכיר בחברה, "לא גיליתי לאף אחד איפה אני גר ונמנעתי מלרכוש חברים קרובים כדי שלא ירצו לבקר אצלי."
מצרים בונה 75,000 בתים זולים בשנה, 20% בערך מהדרוש כדי לספק קורת גג לזוגות, שזה עתה נישאו, לרוקן את בתי הקברות ולספק דיור לדיירי שכונות העוני הגרועות ביותר, תוך תקופה של עשר שנים, אומר מוחמד רפעי, ראש מחלקת ההשקעות בחברת המשכנתאות Development מקהיר. בחודש שעבר הודיעה רשות מימון המשכנתאות המצרית, כי הממשלה תסבסד 500,000 בתים זולים במשך שש שנים.
התכנית היא חלק מהתחייבויות שנתן מובארק במערכת הבחירות בספטמבר האחרון, שבה זכה בקדנציה חמישית של שש שנים.
ב-2001 העבירה המדינה חוק, המאפשר הקמת חברות לא ממשלתיות למשכנתאות, והותירה בידי חברות ההלוואות האלו את המשימה הקשה לספק את הביקושיםהגדלים כל העת, בשל קצב גידול האוכלוסייה העומד על 2% בשנה.
הזדמנויות השקעה
שתי החברות, שפעילותן מתעכבת עקב היעדר מרשם נכסים ושטרי קניין, "לא ניצלו עד עתה אפילו 10% מההון הנפרע שלהן," אמר רפעי.
לחברת Development הון של 250 מיליון לירות, ולחברת Egyptian Housing Finance מקהיר, זרוע המשכנתאות של הבנק המצרי-אמריקני, חטיבה של אמריקן אקספרס, יש הון של 50 מיליון לירות.
דיבלופמנט מחפשת הזדמנויות נוספות להשקעה, מלבד משכנתאות, כמו אג"ח ממשלתיות ומניות, כדי לעשות שימוש בהון שלה, אמר רפעי.
לדברי מנכ"ל אג'יפשן האוסינג, האלה בסיוני, החברה הוציאה מספיק הלוואות כדי "להגיע לאיזון."
אם מניחים עלות ליחידה של 50,000 לירות מצריות לכל אחד מ-300,000 הבתים הנחוצים לענייה המרודים של ארץ הנילוס, שווי שוק המשכנתאות יהיה 15 מיליארד לירות לפחות, אמר רפעי.
בזבוז אנרגיה אנושית
הנפקת שטרי קניין במשרדי רשות סקר הקרקעות (הטאבו) ומשרדי האוצר והמשפטים, דורשת לעתים שנים של עבודת ניירת.
"זהו מסלול מכשולים, שבו צריך לשלם שוחד למספר גורמים," אמר יאסר המזה, שותף במשרד עורכי הדין המזה את אל וואזאן בקהיר.
ניבין עבדל-קאדר, עקרת בית בת 39, העבירה שנה בניסיונות לרשום בטאבו חלקת אדמה, שהמשפחה קנתה מחוץ לקהיר. "הייתי 40 פעמים במשרדים שונים," סיפרה ב-21 בנובמבר. "זה מטורף, זה בזבוז אנרגיה אנושית."
הממשלה מתכוונת להחליף את מס רישום הנדל"ן, העומד כיום על 3% משוויו המוערך של הנכס, באגרה קבועה, שתהיה נמוכה מ-1,000 לירות מצריות, אמר עבד אל ווהאב ממשרד הפיתוח והמינהל.
במקרה של ויכוח על הבעלות, כשלאף אחד מהצדדים אין שטר קניין, פוסקים בדרך כלל בתי המשפט לטובת האדם, המתגורר בנכס.
משפחת חנאפי לא צופה בעיות כאלה.
"אף אחד לא רוצה לחיות עם המתים," אמרה אימו של חנאפי, פטמה סנוסי, בת 50, שבתה הצעירה ביותר היא אימאן, בת ה-12. "כל מה שאני רוצה זה לראות אותה ואת שאר הילדים שלי עוזבים את בית הקברות לפני מותי."
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.