לא יוצאו היתרי בנייה לגשר קלטראווה בירושלים עד הגשת תוכנית מפורטת

בכך קיבל השופט, דוד חשין, עתירה מינהלית שהגישו אגודת אדם טבע ודין ו-71 דיירים ברחוב הרצל בכניסה לירושלים, שבסמוך לבתיהם אמור לעבור הגשר. עתירה זו היא השנייה מתוך ארבע עתירות שהוגשו בעניין מקטעים 70 ו-80 של הקו הראשון של הרכבת הקלה.

ב-2003 קיימה ועדת העררים דיונים בעררים שהגישו אט"ד והתושבים. בדיונים גילתה הוועדה כי הגשר יתנשא לגובה של למעלה מ-100 מטר, וכי העירייה כבר יצאה במכרז למיון מוקדם לבחירת חברה מבצעת.

הוועדה הביעה את מורת רוחה, והחליטה כי תכנון גשר מסוג זה, "מחייב הפקדתה של תוכנית מפורטת, שתופקד לעיון הציבור ולהתנגדויותיו".

דעת רוב חברי הוועדה היתה, כי יש לקבוע שרק גשר שהאלמנטים המתוכננים בו עולה על שבעה מטר מעל המיסעה, מחייב הפקדת תוכנית מפורטת. בעתירה מקבילה פסק חשין, כי ההבחנה הרלוונטית צריכה להיות בין גשר שאינו עולה על עשרה מטר מעל הקרקע, לבין גשר שאינו עומד במגבלה זו.

חשין קיבל את העמדה, כי לאור חשיבות הגשר כשער הכניסה לירושלים, יש להפקיד את תכנונו המפורט להתנגדויות, לכל גשר שיוקם.

במקביל דחה ביהמ"ש לעניינים מינהליים עתירה של הפורום לתחבורה ציבורית ודיירים ברחוב הרצל לבטל את הגשר. העותרים ביקשו להורות על שינוי תוואי הקו הראשון של הרכבת הקלה, כך שיעבור משכונת נווה-יעקב עד לביה"ח הדסה עין-כרם, דרך קרית הממשלה. העותרים טענו נגד הבחירה בחלופה הגשר ליד ביתם.

חשין דחה את הטענה לפיה הוועדה המחוזית נצמדה מראש לחלופת הגשר ודחה טענה לפיה אופציית הגשר נפסלה ע"י הגורמים המקצועיים.

חשין ציין, כי ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון החליטה לא לשנות את הבחירה בחלופת הגשר.

חשין ציין, כי על אף שלו עצמו היו התלבטויות בדבר צדקתה של מסקנה זו, הוא לא ראה לנכון להתערב בהחלטתה המקצועית-תכנונית של ועדת העררים.

השופט קבע, כי הדיירים, שבסמוך לבתיהם תעבור הרכבת על הגשר, מוגנים בפני סכנה מחשיפה לשדה המגנטי הכרוך בפעולת הרכבת, בין היתר משום שהמשרד לאיכות הסביבה קיבל עליו את האחריות לכך שהרכבת הקלה לא תסכן את האוכלוסייה.

על הגשר, שתיכנן האדריכל הבינלאומי סנטיאגו קלטראווה, אמורה לעבור הרכבת מאיזור הכניסה לעיר. מדובר בגשר שאורכו 140 מטר וגובהו 118 מטר. עבודות ההקמה מוערכות ב-135 מיליון שקל.