גיבור גיטרה

הפעם האחרונה בה ראיתי את ג'וני קאש היתה לפני כשנתיים, בקליפ שצילם לשיר "Hurt" של "ניין אינץ' ניילז". את הקליפ הוא הקדיש לאשתו שנפטרה אז. הוא נראה שם זקן מאוד מאוד, עור פניו צהוב כצבע גופה (ובאמת זמן קצר לאחר מכן, ארבעה חודשים לאחר מות אשתו הוא הלך לעולמו, בגיל 71). הוא נראה זקן, אך קולו היה חזק ובוטח ומלא חום והפרשנות שלו לשיר הפכה אותו לאמירה אישית ופרטית שלו. ממש ממש בסוף דרכו הוא נשמע בעיקר אמיתי ומשכנע, ממש כמו באלבומיו הראשונים. זוהי, בתמצית, הסיום המפתיע והמרגש בסיפור חייו של אחד מזמרי העם הגדולים של המאה העשרים: דווקא בפרק האחרון ימיו, כשהוא חולה ועייף, הקליט הזמר הוותיק את אלבומיו המוצלחים ביותר. כאלה שהגיעו גם לקהל שהיה רחוק מאוד מאהבת מוסיקת קאנטרי מסורתית. וכך, מתוך 21 הלהיטים הגדולים ביותר שלו בדיסק אוסף חדש, לא פחות משבעה הם כאלה שהקליט משנת 1996 ועד שמת ב-2003. שנתיים אחרי מותו מתחילה עונת הסיכומים: האלבום החדש, "טבעת של אש: האגדה של ג'וני קאש", יוצא ביחד עם סרט בשם "Walk The Line" המסכם את השנים הראשונות לפעילותו של אחד הקולות הכי ייחודיים שפעלו והשפיעו במגוון סגנונות במוסיקה האמריקנית, מפולק ועד רוק.

קאנטרי בבית הסוהר

ג'ון אר. קאש (יליד ארקנזס, 1932) כתב שירים ושר בתכניות רדיו בעיר הולדתו כבר מגיל 12. כשהיה בן 18 התגייס לשרת בחיל האוויר האמריקני ואז למד לנגן בגיטרה וכתב את השירים שהפכו מאוחר יותר ללהיטיו הראשונים. ב-1954 הוא השתחרר והחל מופיע בהרכבי פולק שונים עד שהוחתם ב-1955 בחברת תקליטי "SUN" בממפיס, טנסי. ביחד איתו הקליטו בחברה ראשוני הרוקנ'רול אלביס פרסלי, גרי לי לואיס וקרל פרקינס, אך דווקא קאש היה הראשון שהוציא תקליטון מצליח (CRY CRY CRY) והיה הראשון שזכה להפיק אלבום שלם בחברה (בנובמבר 1957). שיריו הראשונים הפכו להיטי ענק במצעדי הקאנטרי, אך להיטו השלישי, WALK THE LINE, הביא אותו גם לצמרות מצעדי הפופ ומאז המשיך קאש ליהנות משני העולמות (עם יותר ממאה להיטים!!!) ולא בכדי: הוא לא היה זמר קאנטרי רגיל, לא בשיריו ולא בחיצוניותו. מתחילת דרכו הוא הקפיד על הקלטת שירים אישיים ונמנע בדרך כלל מהמתקתקות המאפיינת את הז'אנר. הוא גם לא נראה זמר קאנטרי (עם כובע בוקרים ונצנצים במכנסיים) אלא הקפיד על לבוש שחור. "האיש בשחור" הפך לכינויו הרשמי כבר ב-1957.

ב-1958 הוחתם קאש לתקליטי "קולומביה" ועבר תקופה קשה של בעיות סמים והיתקלויות עם החוק (הוא נעצר פעם אחת באשמת גרימת שריפה ביער ופעם אחרת בגלל אחזקת סמים), אך שרשרת הצלחותיו נמשכה ואף התעצמה. ב-1963 הקליט את אחד מלהיטיו הגדולים ביותר, "טבעת של אש", אותו כתב ביחד עם הזמרת ג'ון קארטר. חמש שנים לאחר מכן, כשעבר לפעול בבירת הקאנטרי נאשוויל, הקליט עם קארטר להיט ענק נוסף ("ג'קסון") והפך אותה לאשתו החוקית בטקס נישואין שנערך תוך כדי הופעה.

מראשית כתיבתו גילה קאש משיכה לבתי כלא, עוד בטרם אושפז בהם בעצמו. להיטו השני (שנכתב עוד בצבא) נקרא "הבלוז של כלא פולסום" והוא הוקלט באלבום הופעה בכלא שהפך להיות בשנת 1968 לאלבומו המצליח ביותר. וב-1969, באלבום הופעה בפני אסירים בכלא סן קוונטין, הקליט קאש את להיטו הגדול ביותר: "ילד ושמו סו" (על נער שנוקם באביו שקרא לו בשם של בת). באותה תקופה התארח קאש באלבומו של בוב דילן "קו הרקיע של נאשוויל" ודילן החזיר לו בהתארחות בתכנית הטלוויזיה שלו, "המופע של ג'וני קאש". בראשית שנות השבעים הייתה הקריירה שלו בשיאה. הוא התגבר על בעיות הסמים, כיכב בתכנית טלוויזיה שבועית, שיחק בסרטים, הופיע בסיבובי הופעות שנמשכו שנים וקיבל לגיטימציה ככוכב האמריקני הגדול מכולם כשהוזמן להופיע בבית הלבן בפני הנשיא ריצ'רד ניקסון. את הצלחתו ופרסומו ניצל קאש באותן שנים לקידום נושאים חברתיים ופוליטיים שעניינו אותו, ובעיקר תמיכה בזכויות האזרח של האינדיאנים ומאבק למען שיפור תנאיהם של אסירים.

ואז הגיע בונו

בשנות השמונים ניסה קאש להתמודד עם השינויים בעולם המוסיקה כשהצטרף ללהקות שונות. הראשונה, "השורדים", עם כוכבי הרוקנ'רול הוותיקים ג'רי לי לואיס וקרל פרקינס, זכתה בהצלחה פושרת בלבד. גם הלהקה השניה, THE HIGHWAYMEN, שכללה את כוכבי הקנטרי וויילון ג'נינגס, ווילי נלסון והשחקן-זמר כריס כריסטופרסון לא הפכה להצלחה גדולה באלבומה הראשון ב-1985 וקצת יותר בשני, שש שנים אחרי. בסוף שנות השמונים המשיך קאש להיות פופולרי מאד בהופעות חיות, אך אלבומיו לא חזרו אל הצלחות העבר. נדמה היה שחלף זמנו.

אך ב-1993 הפתיע קאש את חובבי הרוק כשהקליט דואט משובח עם בונו ו"U2" בשיר שלהם "הנווד". השיר הזה, באלבומם "זורופה", סימן את תחילת התקופה השלישית והאחרונה בקריירה של קאש. מפיק הראפ והרוק ריק רובין (שעבד, לדוגמא, עם הביסטי בויז וראן די.אמ.סי) הציע להפיק לו כל מוסיקה שהוא יבחר לשיר. קאש נענה לאתגר והקליט את "AMERICAN RECORDING", אלבום רוק אקוסטי שאמנם זכה בפרס "הגראמי" כאלבום הפולק של השנה, אך הביא את קאש לקהל חדש לגמרי, בין השאר בגלל פרשנותו לשירים של לאונרד כהן וטום ווייטס. קאש חזר להיות רלוונטי, ועשר השנים האחרונות לחייו היו פוריות מאוד, למרות שלקה בפרקינסון. הוא הופיע בתכנית "מספר סיפורים" ב-1VH, הוציא עוד אלבום עם שלישיית THE HIGHWAYMEN, חזר להופעות מצליחות והעיקר: הקליט עוד שלושה אלבומים מינימיליסטים-אקוסטיים-קורעי לב בהפקת רובין. שחור בחוץ ושחור בפנים. הוא שר, זה לצד זה, U2, ניק קייב, פול סיימון, "סאונדגרדן", "ביטלס", "דפש מוד", האנק וויליאמס ועוד ועוד. השירים הכי יפים בעולם, בגרסות הכי אינטימיות וקרובות, בקול בריטון עמוק וחזק. עד שלא היה לו כוח יותר. "

- THE LEGEND OF JOHNNY CASH

RING OF FIRE (יבוא הליקון)