השקר המוסכם של הדירקטורים

השקר המוסכם הנפוץ ביותר בחברות ציבוריות בישראל הוא התפטרות דירקטורים ונושאי משרה "מסיבות אישיות", כביכול. כל אימת שדירקטורים בחברה בורסאית מזהים את שקיעתה הקרובה של הספינה, הם ממהרים לנטוש את חדר הישיבות עמוס הכיבוד, בו אישרו אוטומטית כל עיסקה שהובאה לאישורם, גם כאשר נדף ממנה ריח רע למרחקים של עושק הציבור.

אין כל רע בהתפטרות שכזו, למעט העובדה שברוב המקרים, לא משתף הדירקטור את ציבור המשקיעים בסיבות האמיתיות שגרמו להתפטרותו. הדירקטור התפטר לפתע "מסיבות אישיות", כלשון ההודעה השחוקה. משל החליט הדירקטור המסור לבלות זמן איכות עם ילדיו.

הדין בישראל מקל עם נושאי המשרה, ואינו מחייב, כפי שראוי היה, לדווח באמת על נימוקי ההתפטרות. (הביטוי "נושא משרה" מתייחס לדירקטור אך גם למנכ"ל, סמנכ"ל, משנה למנכ"ל ומנהלים בכירים נוספים). הדין מציב בפני החברה הבורסאית בחירה בין שתי אפשרויות: לדווח שההתפטרות הינה מנימוקים שאינם מחייבים דיווח הציבור, או לפרט את נימוקי ההתפטרות.

נדירים המקרים בהם בוחרת החברה לדווח על הנימוקים האמיתיים העומדים מאחורי ההתפטרות. לעיתים נובע הדבר מכך שהדירקטור עצמו לא מסר מכתב התפטרות מנומק, אלא הסתפק בהודעה לאקונית, על מנת שלא להכעיס איש. אם מסר הדירקטור הודעה הכוללת נימוקים שיש לדווחם לציבור (למשל - התפטר לאחר שגילה שבעל השליטה גנב כסף מהחברה), הרי שאם החברה תסתיר מידע זה מידיעת המשקיעים, היא תעבור עבירה פלילית של דיווח מטעה. אחריות לדיווח כזה תחול על פי החוק, גם על כל הדירקטורים (למעט המתפטר) ועל המנכ"ל. זאת, אלא אם יוכיחו כי לא ידעו על הדיווח המטעה, או נקטו בכל האמצעים הנדרשים למניעת דיווח מטעה שכזה.

מאחר שבמקרים רבים לא מדווחת החברה על הנימוקים האמיתיים להתפטרות, לא נותר אלא לשער כי מרבית נושאי המשרה המתפטרים, חששו מ"לקרוא לילד בשמו", ולדווח לציבור על הנעשה בחברה. חברי הדירקטוריון, בהיותם מקורבים למעגל ההתרחשויות, הינם הראשונים לדעת על אירועים חריגים בחיי החברה: קשיים פיננסיים, עבירות פליליות, או הרעה מהותית בעסקי החברה. אירועים חריגים שכאלו מחייבים דיווח מיידי, ומהווים ללא ספק מידע מהותי עבור המשקיעים במניות החברה.

דירקטור המתפטר בשל אירועים חריגים, שלעיתים מתרחשים למורת רוחו, ומבלי שהיה מעורב בהם, מסתיר מהמשקיעים מידע מהותי. דין הסתרה זו כדין הטעייה. ברור כי ציבור המשקיעים מעוניין במידע זה, וזכאי לקבלו.

שתי דוגמאות: ביולי השנה דיווחה חברת כים-ניר כי מבקר הפנים שלה גילה שנמשכו 200,000 שקלים מהקופה ע"י בעל השליטה. ועדת הביקורת של החברה ביקשה ולא קיבלה הסברים מבעל השליטה, והכסף לא הושב לחברה, על אף דרישת הוועדה.

למחרת הדיווח התפטר מנהל הכספים ומזכיר החברה. הדיווח על התפטרותו היה לאקוני להחריד: "לפי מיטב ידיעת התאגיד הפרישה אינה כרוכה בנסיבות שיש להביאן לידיעת המחזיקים בניירות ערך של התאגיד".

בסמוך לאותו מועד התפטרו דירקטורים נוספים בחברה ובחברה-בת שלה. גם הדיווח על התפטרותם היה בלא הנמקה. באוגוסט 2005 דיווחה כים-ניר כי מינתה תובע מיוחד לבדוק את משיכת הכספים ולנקוט הליכים משפטיים להשבת הכספים לחברה.

סמיכות הזמנים בין התעוררות פרשת משיכת הכספים לבין ההתפטרות המאסיבית של נושאי המשרה מובילה להשערה הסבירה, כי ההתפטרות קשורה לפרשת משיכת הכספים. ואם כך - מדוע רק לציבור המשקיעים אסור לדעת את שיודעים היטב כל המקורבים לחברה ?

דוגמא נוספת: במאי 2005 דיווחה חברת אוריאלי כי רשות ני"ע הודיעה לה כי דו"חותיה הכספיים אינם עומדים בכללי חשבונאות מקובלים. עקב כך הושעה המסחר במניות החברה בבורסה. והדירקטורים של החברה? דירקטור אחד התפטר בסמוך לאותו מועד, אך לא ציין אי סדרים בניהול החברה, אלא רק כי לאור מצבה הכספי של החברה אין ביכולתו לתרום לה. דירקטורית נוספת התפטרה כעבור חודש, אף היא ללא נימוק.

הגם שמדובר בהשערות, מעידות שתי דוגמאות אלו על כך שיש מקום לתיקון החוק באופן שיחייב דירקטור בחברה בורסאית למסור הודעת התפטרות מנומקת ומפורטת. יש לקבוע כי אם לא יעשה כן ייחשב כמי שביצע עבירת דיווח "כדי להטעות משקיע סביר".

ראוי גם לחייב מנגד את החברה הבורסאית עצמה, למסור לציבור את הודעת ההתפטרות כלשונה, ללא כל שכתוב או "ריכוך" התוכן, כפי שנעשה לא-אחת.

ראוי לחייב בהנמקה שכזו גם את רואי החשבון החיצוניים, המבקרים את הדו"חות הכספיים. ככלות הכל, התפטרות רואי החשבון הינה לעיתים קרובות "אור אדום" בולט, המזהיר כי החברה מצויה בקשיים פיננסיים, כי היא עומדת בפני קריסה או כי קיימים "אי סדרים" בניהול כספיה.

יתר על כן, ראוי שהמחוקק ורשות ני"ע ישימו מעצור למכבסת המילים ולבלופים המוסכמים, המלווים תמיד בקריצה ממזרית: אם בעלי השליטה גזלו כספים מהחברה, למשל, יש לדרוש כי רואי החשבון לא יסתפקו באמירות סתמיות בנוסח "אי סדרים בניהול הכספי של החברה", כהסבר להתפטרותם. יש לדרוש מהם שידווחו כי "בעל השליטה עשה בחברה כבתוך שלו, ונטל שלא כדין את כספי החברה".

דיווח שכזה, אפילו גברת כהן מחדרה, תצליח להבין. וזו הרי התכלית של חובות הדיווח על פי חוק ניירות ערך. "

הכותב הוא מחבר הספר "דיני ניירות ערך" ומתמחה בדיני ניירות ערך