האם האוויר מתחיל לצאת מבועת הנדל"ן האמריקני?

ממש כפי שלא חסרות סיבות לעליית השוק כשהוא דוהר, לא חסרים הסברים לירידתו. רווחי החברות הם האשמים המידיים, לפחות בניתוחים הראשוניים של המיני-מפולת. אולם האירוניה היא, שלא הרווחים המדווחים היו הסיבה העיקרית לירידות, אלא הציפיות המנופחות של האנליסטים ומנהלי הכספים. אלו עישנו כנראה משהו טוב, כפי שמעיד מצב הרוח שלהם שהיה, עד לשבוע שעבר, עליז ואופטימי ללא תקנה. מדדי הסנטימנט היו כמעט כולם שוריים והשמיים היו כחולים ונקיים מעננים: הכלכלה נעה לקראת עוד שנה של צמיחה סולידית, ורווחי החברות היו אמורים להמשיך ולטפס בעליזות. עליית מחירי הנפט היא אמנם מטרד, אבל הנפט כבר לא כזה חשוב. המכירות לצרכן לא היו ממש חזקות, אבל אין מה לדאוג, הצריכה תעבור גם את המשוכה הזו, וכך הלאה.

הבעיה עם פנטזיות, היא שהן מענגות למדי כל עוד הן נמשכות, אבל משאירות טעם מר בפה כשהן מתפוגגות. והן התפוגגו לחלוטין בשבוע שעבר: הכלכלה מאטה, כפי שיתברר עם קבלת אומדן התמ"ג הראשוני לרבעון הרביעי; האינפלציה לקחה אולי פסק זמן, אבל היא עדיין חיה ובועטת; והאם יש נפש אחת שפויה שלא שומעת את האוויר יוצא מבועת הנדל"ן?

אבל העובדה המצערת ביותר, היא שגל הצריכה הגדול מתחיל לחלוף. הסיבה לכך עשויה להימצא בגרף האלגנטי המצורף באדיבותה של חברת MacroMavens. הגרף הזה מראה באופן חד משמעי שההלוואות נגד משכון הבית, שהיו אחד ממעיינות הצמיחה הכלכלית מוטת הצריכה שלנו, או המקור ל"דולר הצרכני הנוסף" כהגדרתה של סטפני פומבוי מבעלי MacroMavens, יורדות לראשונה מאז המיתון האחרון בשנת 2000.

הירידה במספר ההלוואות האלו, אומרת סטפני, היא חלק ממגמת הירידה הכללית באשראי הצרכני, שספג את ההתכווצות הרבעונית הראשונה שלו מאז המיתון של 1991. האשראי, היא מציינת, החליף את השכר כמנוע הצמיחה של הצריכה. בשנה שעברה, הגידול בהכנסה הפנויה בהיקף 375 מיליארד דולר, היה נמוך מהגידול בצריכה הפרטית שהסתכם ב-500 מיליארד דולר.

אבל לוול סטריט זה לא מזיז, אומרת סטפני. "זה כמו שהקרקע נשמטת לך מתחת לרגליים, אבל אתה עדיין לא שמעת על כך".

האיומים מאיראן, ההתקפות על מתקני הנפט בניגריה והידיעות על הקלטת של בן לאדן, שיגרו את מחירי הנפט לרמה של 68 דולר לחבית, הרמה הגבוהה ביותר מאז תחילת ספטמבר. לתחושתנו, יש לכך יותר השפעה על שוק המניות מכפי שהפרשנים המקצועיים מוכנים להודות.

כפי שציינו לפני כמה שבועות, התרחיש של חזרה למחיר של 3 דולר לגלון בנזין, נראה הימור די בטוח. לגבי עד כמה יעלו מחירי הנפט, הניחוש שלכם טוב בדיוק כמו שלנו. אחד שהניחוש שלו דווקא טוב יותר, הוא בחור בשם ג'ס בלק שמנהל את חברת Black Flag Capital Partners. בלק מעריך שהנפט יעפיל לרמת ה-80-100 דולר, ואנחנו משתפים אתכם בתובנה הזו, מפני שבלק היה מדויק למדי לגבי מחירי הנפט עד כה.

הרקע לתרחיש הקודר הזה הוא כמובן סין. כפי שצוין בפתיחת דיוני השולחן העגול של בארונ'ס בתחילת השנה, הצריכה לנפש של נפט בסין היא 1.7 חביות בשנה; בארה"ב הצריכה לנפש היא 27 חביות בשנה. בארה"ב יש 740 כלי רכב לכל 1,000 תושבים - בסין יש שלושה.

הצרה היא, שהסינים חוטפים כלי רכב מכל הבא ליד - 2 מיליון נרכשו ב-2004, קפיצה של 80% לעומת 2003, ואשתקד נרשמה מן הסתם קפיצה דומה. אם דרושה לכם המחשה נוספת, לעלייה בהיקף האוכלוסיה זוללת הבנזין בסין, אז הנה: מקדולנד'ס השיקה זה עתה את סניף ה-drive-thru הראשון שלה בסין, והיא מתכננת עוד 11 סניפים כאלו עד סוף 2006. מאחר שמקדונלד'ס פועלת בסין מזה 15 שנה, הזדרזותה לשרת את האוכלוסיה המוטורית במדינה זו, מאיימת עלינו במיוחד.

מי יודע, אולי עוד נתגעגע למחיר של 3 דולר לגלון בנזין. "