דע על מה אתה חותם

לעיתים קרובות נשמעות בבתי המשפט טענות של מי שחתמו על שטרות משכנתא או על ערבויות לטובת בנקים, שלפיהן בעת החתימה הם כלל לא ידעו על מה הם חותמים, ולא היו מודעים בכלל לגובה החובות, שלהבטחת סילוקם הם חתמו. פעם זה אדם זקן, הדובר פרסית בלבד, פעם אחרת, עיוור שרומה על-ידי הבנק, ובפעם נוספת אדם שחברו הקרוב, עליו הוא "סומך בעיניים עצומות", הטעה אותו לסבור, שהוא חותם על מסמך אחר מזה, שעליו הוא אכן חתם. המכנה המשותף לאלה, היא ההלכה, שלפיה על הבנקים חלה חובה מוגברת להסביר לחותמים בדיוק את מהות חתימתם ואת תוצאותיה האפשריות, ושלפיה בעת החתימה, על הבנק להעמיד את החותם על שיעורם המדויק של החובות, שלהבטחת סילוקם הוא חותם.

טענה דומה הושמעה בפניו של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ברוך אזולאי. סאטא אטיאס ביקשה ממנו להצהיר על בטלותו של שטר משכון, עליו היא חתמה, ושלפיו היא שעבדה, לטובת בנק איגוד, את זכויותיה בארבע חנויות. היא טענה, שהיא חתמה על השטר לבקשת בנה, להבטחת חובותיהן לבנק של חברות שבבעלותו, אך מאחר שהיא אינה יודעת קרוא וכתוב, ומאחר שהיא אינה דוברת עברית, אלא רק ערבית-מרוקאית, היא לא ידעה על מה היא חותמת. היא טענה, כי בעת החתימה תרגם בנה באוזניה, לערבית-מרוקאית, את דברי פקידת הבנק, אך לא הוסבר לה מעולם, כי חובותיהן של החברות של בנה עולים על 4 מיליון שקלים.

על אף שבחקירתה בבית המשפט הודתה אטיאס, כי היא כלל אינה יודעת מה נכתב בתצהיר, עליו חתמה ושהוגש מטעמה לבית המשפט, וכי היא כלל אינה זוכרת את שהתרחש בבנק במעמד החתימה על שטר המשכון, נעתר השופט אזולאי לתביעתה והצהיר כי השטר בטל. כך הוא עשה, לאחר שקבע, כי בעת שחתמה, הייתה אטיאס מודעת לכך, שהחנויות שבבעלותה מושכנו לטובת הבנק לשם הבטחת חובות החברות של בנה. הטעם לכך שלמרות זאת הצהיר אזולאי על בטלות שטר המשכון נעוץ בכך, שהוא קבע, שעל יסוד חומר הראיות, שהוגש לו, לא היה בידו לקבוע, אם אכן נמסר לה מידע מפורט דיו ביחס לגובה החוב לבנק. משכך, הרי הוא קבע, שהבנק הפר הן את חובות הגילוי והן את החובה לנהוג בתום-לב, המוטלות עליו. הואיל ואטיאס הנה אישה ישישה, שהשפה העברית אינה שגורה בפיה, סבר אזולאי, כי מן הראוי היה שהבנק לא יסתפק אך בהסברים, שניתנו לה על-ידי בנה, לו היה אינטרס ברור להחתימה על שטר המשכון.

ערעורו של בנק איגוד התקבל על-ידי בית המשפט העליון. השופט אשר גרוניס (בהסכמת הנשיא אהרן ברק והשופטת עדנה ארבל) הזכיר, שהנטל להוכיח, כי התקיימו נסיבות, המעידות על בטלותו של שטר משכון, מוטל על הטוען לכך. "בענייננו מבקשת המשיבה להשיג על תוקפו של שטר המשכון עליו חתמה. עליה הנטל להראות שלא ידעה על מה חתמה". הוא הוסיף וקבע, שלא עלה בידיה של אטיאס להרים נטל זה.

גרוניס קבע, שלאחר שהתברר שיש להתעלם מן האמור בתצהירה של אטיאס, מאחר שכזכור היא כלל לא ידעה מה כתוב בו, הרי לשם בחינת עמדתה, לא נותר אלא להתבסס על דבריה בחקירתה בבית המשפט. והנה, בחקירתה היא העידה, כי אינה זוכרת את אשר אירע במעמד החתימה. "אין חולק, כי עדות זו של המשיבה אינה שופכת אור על הנסיבות שקדמו לחתימה על שטר המשכון, לרבות על השאלה האם ניתנו למשיבה ההסברים הנדרשים אודות היקף חובותיהן של החברות עבורן משכנה את החנויות שבבעלותה כערובה".

משאלה היו פני הדברים, ומשנטל ההוכחה היה מוטל על כתפי אטיאס, ולא על כתפי הבנק, הרי לא עלה בידיה להרימו.

גרוניס לא הסתפק בכך, והזכיר גם, כי אטיאס נמנעה מלהעלות את בנה על דוכן העדים, בהיותו "דמות מרכזית בפרשה". הוא אזכר את ההלכה הידועה, שלפיה "אי הבאתו של עד רלבנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". הוא קבע, ש"מן הראוי היה שבנה, אשר תרגם את דברי הפקידה לשפה הערבית-מרוקאית, יובא לעדות על ידה. בנסיבות אלו, הימנעות המשיבה מלהעיד את בנה יוצרת הנחה שדבריו היו פועלים לחיזוק עמדת הבנק", קבע.

גרוניס סיכם בקובעו, שוב, כי "נטל הראייה אינו מוטל על שכמו של הבנק כי אם על המשיבה, שכן היא המעוניינת להשיג על תוקפו של שטר המשכון, אשר אין מחלוקת כי עליו היא חתומה. ברי, על כן, כי המשיבה לא הרימה את הנטל שהוטל עליה להוכיח כי לא נמסר לה מהו סכום חובותיהן של החברות לבנק... משנמצא לנו כי המשיבה כשלה בהרמת הנטל הראייתי שהוטל עליה, חייבת הייתה הערכאה הדיונית לדחות את התובענה" (ע"א 4226/05). "