סיפורו המופלא של יאן לודוויג הוך

*רוברט מקסוול נולד ב-1923 בצ'כוסלובקיה למשפחת איכרים יהודית ענייה, בשם יאן לודוויג הוך. בראיונות בעבר סיפר כי עד גיל שבע לא היו לו נעליים. הוריו, יהודים שומרי מצוות, הומתו במחנות ההשמדה הנאציים, יחד עם שאר בני הכפר. יאן הנער הצליח לברוח, והגיע ב-1940 לבריטניה. הוא התגייס לצבא הבריטי, הספיק להילחם לצד בנות הברית, וסיים את המלחמה כקצין מעוטר בצבא הוד-רוממותה. במהלך המלחמה הכיר בצרפת את אליזבת, והם נישאו. לזוג מקסוול נולדו תשעה ילדים, ששניים מהם נפטרו בגיל צעיר. הילדים גדלו כפרוטסטנטים, והלכו לבתי-ספר של יום ראשון.

לאחר המלחמה שינה את שמו. הוא הוצב בברלין, ובמהלך שירותו הצבאי שם, שם לב כי למדענים גרמנים רבים אין אמצעים לפרסם את עבודותיהם. הוא רכש מהם את המסמכים, ופרסם אותם במגזינים מדעיים ברחבי העולם. זה היה הבסיס לחברת ההוצאה לאור של כתבים מדעיים בשם "פרגמון פרס", שהקים ב-1951.

מקסוול החליט לפנות לפוליטיקה, וב-1964 נבחר מקסוול לפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת הלייבור. הוא היה חבר פרלמנט עד 1970, אז התרחשה הסתבכותו הפיננסית הראשונה, כאשר התברר שרווחיה של פרגמון פרס נופחו באמצעות הזרמות מלאכותיות מחברות אחרות. דוח חמור של משרד המסחר והתעשייה הבריטי מנע בחירה מחודשת שלו לבית המחוקקים.

ב-1980 השתלט מקסוול על חברת דפוס בריטית, ושינה את שמה למקסוול קומיוניקיישנס קורפוריישן. את קבוצת המירור רכש ב-1984, לא לפני שהפסיד פעמיים לרופרט מרדוק, שהקדים אותו והשתלט על העיתונים ה"סאן" ו"ניוז אוף דה וורלד". עסקת המירור הוסיפה לנכסיו גם את בית ההוצאה-לאור האמריקני מקמילן, והעיתון "ניו-יורק דיילי ניוז. ב-1988 צירף מקסוול לאימפריה המתהווה את רשת בתי-הספר לשפות ברליץ ואת ערוץ MTV אירופה.

באמצע 1991 הונפקה קבוצת מירור לציבור. בנובמבר אותה שנה, מקסוול מת. ארבעה שבועות אחר-כך התברר כי האימפריה הייתה למעשה שקועה עמוק בקשיים פיננסיים חמורים. יותר מכך, לאחר מותו התגלה כי כ-400 מיליון ליש"ט מכספי קופות הפנסיה של 32 אלף עובדי רשת המירור הוצאו במרמה, לצורך קניית מניות של חברות שונות של מקסוול - כחלק מניסיון מלאכותי לשמור על ערך החברות הללו.

שנה מאוחר יותר, הוכרזו החברות של מקסוול בבריטניה ובארצות-הברית כחדלות-פירעון וכפושטות רגל. שניים מבניו, קווין ואיאן, הועמדו לדין באשמת שותפות בהונאה, אך זוכו לבסוף בחלוף שש שנים. ב-2001, תשע שנים לאחר הקריסה, פרסם משרד המסחר והתעשייה הבריטי דוח על הקריסה, ובו ציין את חלקם המשמעותי באשמה של המוסדות הפיננסיים הקשורים להנפקה: בנק ההשקעות גולדמן זאקס, רואי-החשבון של האימפריה קופרס אנד לייברנד, והבנק האחראי להנפקה, בנק סמואל מונטגיו. למרות הביקורת הקשה בדוח, בחלוף זמן כה ארוך לא נפתחו כל הליכים משפטיים נגד הגופים הללו - שחלקם אינם קיימים עוד.

היריבות בין מקסוול לאיל עיתונות אחר, רופרט מרדוק, זכתה לתיעוד רב לאורך השנים. איזבל מקסוול טוענת היום כי בסופו של דבר השניים כיבדו זה את זה. מרדוק הוא שהוציא לאור ב-1995 את ספרה של אמה, אליזבט, הנקרא Mind Of My Own. חלק מילדי שתי המשפחות בקשרי היכרות זה עם זה.