"החלטתי להתחתן עם האינטרנט"

כשארנון ("נוני") כץ, אחד המייסדים של משווקת אתרי ההימורים הישראלית אמפייר אונליין, התחנך בפנימייה החקלאית בפרדס חנה, הוא זכה שם לכינוי "קונן הברברי". "בפנימייה היה לכל אחד שם שהתאים לאופי שלו. לא זכיתי לכינוי 'קונן הברברי' בגלל שהייתי ברברי אלא בגלל שהתאמנתי הרבה, והייתי בעל מבנה גוף חזק", הוא מספר בראיון בלעדי ל"גלובס". כץ, כמעט בן 39, הוא המייסד השני של אמפייר אונליין, לצד נועם לניר, ובעל המניות השני בגודלו בחברה. שווי הונו בחברה, כולל מניות "על הנייר" (כ-20%), שווי מניות שמכר ודיבידנדים, מוערך כיום ב-200 מיליון דולר.

כץ חי בלונדון מזה שנתיים וחצי. עד היום הקפיד להימנע מחשיפה לתקשורת והותיר את התפקיד ללניר, חברו ושותפו מזה עשרים שנה. מחר, במסגרת יום הקהילה של קבוצת "אנשים ומחשבים", ייחשף לראשונה. את בחירתו להיחשף דווקא בפורום זה הוא מסביר באמצעות היכרותו רבת השנים עם פאלי פלד, הנשיא והמנכ"ל המשותף של הקבוצה.

"גדלתי בחדרה, ובתיכון למדתי בפנימייה של בית הספר החקלאי בפרדס חנה. זו הייתה תקופה שמאוד אהבתי. הייתי עצמאי והמסגרת התאימה לי - עבדנו בשדות, רכבנו על טרקטורים. מאוד אהבתי גם אמנות ותיאטרון. ציירתי (ואני חושב שבבית הוריי יש עדיין ציורים שלי), השתתפתי בהצגות של בית הספר, בפסטיבל עכו ובגיל 17 עשיתי אפילו חלטורות בליצנות. האמת היא שלא ממש למדנו בבית הספר החקלאי, אבל זה לא היה נורא כי אם לא למדנו, עבדנו. לימדו אותנו שם להיות בני-אדם. עד היום אני שומר על קשר עם רוב החברים שהיו לי שם.

"בצבא התגלגלתי להפתעתי לקורס לטיס", מספר כץ על תחילת שירותו הצבאי.

" למה להפתעתך?

"כי אפילו לא סיימתי את הבגרויות שלי בתיכון. הייתי היחיד בקורס בלי בגרות במתמטיקה ובפיזיקה, והאמת - לא ממש הבנתי מה אני עושה שם. בקורס יצא לי לפגוש את נועם לראשונה. נשרתי מהקורס אחרי חצי שנה אך נשארתי בחיל האוויר כאיש צוות על הרקולס. בסך הכל הצבא היה חוויה מעניינת, כי שם התחלתי ללמוד.

"אחרי הצבא חשבתי מה כדאי לי לעשות והגעתי למסקנה שאני בנקודת התחלה מאוד טובה, כי אין לי שום דבר - לא כסף, לא קשרים", מספר כץ ונימה של ציניות בקולו. "חיפשתי דברים שמעניינים אותי ובמקביל התחלתי לקרוא המון על עסקים, על טכנולוגיה, על יזמות".

" וגם על איך להיות עשיר, אני מניחה?

"כן, גם ספרים מהסוג הזה".

" זו הייתה המטרה באותה עת, להיות עשיר?

(צוחק) "המטרה הייתה לא לעבוד קשה. לא, סתם, אני צוחק. המטרה הייתה להגיע למצב של חופש כלכלי אבל לא בהכרח להתעשר".

" גדלת בבית שבו לא היה חופש כלכלי?

"לא, ממש לא. אני באה ממשפחה ממוצעת. אבא שלי עבד בשירות המדינה, אמא שלי הייתה עקרת בית. לא חסר לנו כלום. היינו משפחת שכירים ממוצעת".

לכץ אח גדול ממנו ואחות קטנה ממנו. הוריו מתגוררים עד היום בחדרה.

"נקרעו לי הידיים מ'מעריב'"

"באותה תקופה קראתי לא מעט ספרים שמאוד השפיעו עליי והעיקרי שבהם היה 'הלם העתיד' של אלווין טופלר, ספר העוסק בקצב השינויים בעולם ובכך שהקצב הוא אקספוננציאלי. הספר נכתב בשנות ה-70' ונחשב לספר שהקדים את זמנו.

"כשקראתי אותו הבנתי שעולם של שינוי מואץ הוא עולם של הזדמנויות למי שאינו מפחד משינויים. חשבתי לעצמי איפה אני יכול להתברג בעולם שכזה והבנתי שאני צריך להיות יצירתי. בעולם שמשתנה מהר, כשיש מידע וכלים, יש גם צורך ביצירתיות.

"בשביל ללמוד מה היא יצירתיות, התחלתי לקרוא ספרים בנושא והדבר שהכי הטריד אותי היה האם ניתן ללמוד כיצד להיות יצירתי או אם נולדים עם זה".

" הרוב חושבים שנולדים עם זה.

"נכון, אבל אני מאמין שניתן ללמוד כיצד להיות יצירתי ושבהחלט אפשר לפתח את התכונה הזו. בכל בן אדם טמון גרעין של יצירתיות ואם נותנים לו לצמוח, ניתן להפוך לאדם יצירתי ולפתור בעיות בחיים ולהתקדם במצבים שלכאורה נראים בלתי אפשריים. אחד הספרים שקראתי היה 'שישה כובעי חשיבה', של אדוארד דה-בונו, הנחשב לגורו של היצירתיות".

" גם היום אתה קורא הרבה?

"אני מאוד אוהב ספרים, אבל כמות הקריאה שלי משתנה. יש תקופות שבהן אני לא קורא כי אני עסוק ותקופות שבהן אני קורא חמישה ספרים במקביל. את רובם אני קורא באנגלית".

" גם בתחילת הדרך קראת אותם באנגלית?

"ממש לא. רק בצבא למדתי לקרוא באנגלית".

מיד אחרי הצבא פנה כץ לתחום המכירות. "אני לא מוכר מטבעי, אבל זה עניין אותי והתחלתי לעבוד בזה. בהתחלתי מכרתי ספרים מדלת לדלת, כחלטורה, ואני זוכר את התקופה הזו כמאוד קשה. לא פשוט להיכנס לבית שאתה לא מכיר ולדבר עם אנשים שלא בדיוק רוצים לקנות ממך ספרים. אני לא יכול להגיד שהייתי מוכר הספרים הטוב ביותר, אבל מבחינתי זו הייתה תקופת לימוד. החלטורה הזו הובילה אותי לספר הבא, 'למכור בכוח המוח' של חוזה סילבה. זה ספר המדבר על שיטות מכירה באמצעות שימוש בתת מודע. מיד אחרי כן התחלתי לעבוד במעריב כרוכש מודעות".

" זה עוד מכנה משותף שיש לך ולנועם. הוא היה רוכש מודעות ב"גלובס".

(צוחק), "וואלה, נכון".

הקשר של כץ למעריב אינו מקרי. אשתו של כץ, סמדר, היא בתו של שמעון חפץ, מי שהיה בעבר מנכ"ל מעריב. כץ מספר שהעובדה הראשונה שנתן לו חמו הייתה במהלך שירותו הצבאי, כשהיה בן 22. "עבדתי כשליח ב'מעריב', משש בערב ועד שש בבוקר. אחרי 12 שעות כל יום ידיי זבו דם מחוטי הפלסטיק שהחזיקו את העיתונים. חבריי לעבודה היו מנחמים אותי ואומרים לי 'תישאר עוד שעה, כי בעוד שעה מחלקים סנדוויץ'", הוא מספר בחיוך.

"ב'מעריב' למדתי עוד על עולם המכירות וגם התחלתי ליהנות מזה. בשלב מסוים התקדמתי לתפקיד עוזר של מנכ"ל כתבי העת, עודד פלדמן, והייתי אחראי על המנויים של 'מעריב לנוער'. באותה תקופה 'מעריב' עבדו עם קבלני משנה שהיו אחראים לשיווק העיתון ואני פיקחתי עליהם ועזרתי להם לפתח שיטות מכירה. לאחר שנה וחצי-שנתיים, בעקבות עזיבתו של עודד את התפקיד, עזבתי גם אני את 'מעריב'".

"מרצה מדהימה בקורס לתקשורת"

"בתחילת שנת 92' נודע לי על עולם האינטרנט, שהיה אז בחיתוליו. באותה תקופה, לקבל תשובה במייל לקח 24 שעות וכל הודעה גררה התרגשות גדולה.

"אני זוכר שכשקיבלתי את המודם הראשון שלי רעדו לי הרגליים מרוב התרגשות. עצם המחשבה שאפשר לתקשר עם אנשים אחרים בעולם ריגשה אותי .זה היה פנטסטי. אז הבנתי שכדאי לי להשלים בגרויות ולהתחיל ללמוד. נרשמתי ללימודי מינהל עסקים ושיווק במכללה למינהל, אך בסופו של דבר לא השלמתי את התואר".

" מה קרה?

"הייתה לי מרצה מדהימה בקורס לתקשורת המונים, אווה ברגר מניו-יורק, בקורס למדנו על האבולוציה של המדיה, והוא גרם לי לחשוב מה היא ההתפתחות הבאה של המדיה והבנתי שהתשובה היא האינטרנט".

" ואז החלטת לנטוש.

"כן, ממש באותו יום החלטתי שאני הולך להתחתן עם האינטרנט. כל דבר שהסתכלתי עליו היה בעיניים של האינטרנט וכל דבר שחשבתי עליו היה קשור לעתיד האינטרנט. בגלל הרקע שלי במכירות, החיבור בין עולם האינטרנט לבין עולם המסחר נראה לי מאוד טבעי והחלטתי שאני הולך להתעסק בזה. על-מנת להקל על עצמי חילקתי את עולם האינטרנט לשלושה חלקים - תשתיות, תוכנה ואפליקציה.

"בנקודה זו, נפגשתי עם רות וצבי אלון, עוד טרם הקמת נטוויז'ן. הם סיפרו לי על התוכניות שלהם והדיון עימם סבב סביב השאלה האם ספק אינטרנט צריך לספק גם תוכן או רק תשתית. הם האמינו שהתשובה היא תשתית. אני חשבתי אחרת".

" ממה התפרנסת בינתיים?

"התחלתי לבנות פורטל תיירות ברשת ובמקביל התקשרתי לחברות והצעתי להן שאבנה להם אתרים. כולם הזמינו אותי לפגישות, כי לא היה להם מושג מה זה אינטרנט אבל גם לא הייתה להם כוונה לעשות איתו משהו. טכנית זו הייתה תקופה לא קלה. לא היה מחשב נישא, והרבה פעמים הייתי מוצא את עצמי סוחב מסך ומחשב, מכיוון שגם בחברות עצמן לא היו מחשבים שניתן היה להתחבר באמצעותם לאינטרנט. הייתי סוחב את הציוד מהבית, מעמיס אותו על האוטו ועולה במדרגות".

" אפשר להגיד שהיית מאוד אופטימי.

"גם ליאונרדו דה-וינצ'י חלם בזמנו על כלי תעופה. לא שאני משווה את עצמי אליו, אבל אני חושב שבאותן שנים היה מקום לחלום על הדברים הללו ולהאמין בהם. היו שהתווכחו איתי, אבל בעיניי, באותה תקופה, זה היה ריאלי. מה גם שהייתה לי תוכנית מוגדרת מה לעשות בינתיים, עד שהחלום יתגשם".

" ומה הייתה התוכנית?

"הבנתי בדרך הקשה שעסקים וכסף אני לא אצליח לייצר באופן מיידי מהחלום אז התעסקתי בייעוץ. ייעצתי לחברות להבין לאן האינטרנט הולך ומה הן יכולות לעשות איתו. גם זה לא היה פשוט. בין היתר ייעצתי לגבי VOIP (קול ע"ג רשת האינטרנט - ט.צ.) ואנשים חשבו שנפלתי מהירח".

" גם היום, יותר מעשור אחרי, תחום ה-VOIP עדיין לא תופס תאוצה.

"לדעתי, השירות של סקייפ, לדוגמה, חודר בצורה מסיבית ומתחיל לאיים על חברות תקשורת. עדיין לא ברור לאן הוא יילך, אבל המודלים העסקיים שעליהם הוא בנוי יישמרו".

" יצא לך להתנסות בסקייפ?

"כן, יש לי בבית טלפון של סקייפ נייד ואני משתמש בו וזה מאוד נוח".

"הייתי מחבר גם את הטוסטר"

" בתור פריק של אינטרנט, איזה מן בית יש לך?

(צוחק). "מה שיש לי בבית זה ארגזים, כבלים וחוטים. זה לא בית חכם, אם לזה התכוונת. אני חולה על אינטרנט ואינטרנט זה רשת. אני אוהב לחבר כל מכשיר לכל מכשיר ואם הייתי יכול לחבר גם את הטוסטרים ואת הטלוויזיה, הייתי עושה את זה. יש לי מלא חוטים ומלא גאדג'טים, אבל לא תמיד אני מצליח לחבר את מה שאני רוצה לחבר".

" איך סמדר, אשתך, מסתדרת עם כל הכבלים?

"אשתי ממש לא אוהבת את זה. תארי לך מה זה להיכנס לבית ולראות חוטים וכבלים בכל מקום".

"בסוף שנת 94' הכירו לי את רוני כהן (ממשרד הפרסום טמיר-כהן, לימים מבעלי השליטה בפורטל האינטרנט נטקינג - ט.צ.). בתעשייה כבר הכירו אותי כפריק של אינטרנט, ומאוד שמחתי שסוף סוף מישהו מוכן להקשיב לשטויות שלי. לזכותו של רוני ייאמר שהוא הבין כמוני את העולם הזה, כך נולד הרעיון להקים פורטל שתפקידו לשמש כמגזין ישראלי. הקמנו צוות והתחלנו לעבוד. לא היו סטנדרטים ולא ספרים ללמוד מהם, היינו צריכים להמציא הכל".

ב-1996, זמן קצר אחרי רצח רבין (ראו מסגרת), עזב כץ את נטקינג. "אני ושאר מקימי האתר לא ראינו עין בעין והחלטתי לעזוב", הוא מסביר. נטקינג עצמה נסגרה בתחילת שנת 2001 לאחר שלא נמצא לה רוכש.

בין נטקינג לאמפייר אונליין התנסה וגם נכווה כץ בעסקים אחרים. בין השאר עזר בהקמה של אתר ההיכרויות של חברת טרגטמץ' והקים אתר לאגרות ברכה. "זו הייתה תקופה מרתקת. כל יום מישהו המציא משהו חדש. באותה תקופה מיראביליס נמכרה ל-AOL ונדהמתי מההצלחה שלהם. עד היום אני מעריץ אותם על זה. זו הייתה תקופה של פרגון גדול ליזמים וליצירתיות. גם היום אני חושב שיש".

" אבל היום זה לא ההייפ של סוף שנות ה-90'.

"נכון, אבל גם היום זו תקופה מעניינת. היינו צריכים לעבור תהליך של תיקון. אני בשנת 2000 הקמתי עסק והתרסקתי איתו. הפסדתי את כל הכסף שהיה לי".

" מה היה העסק?

"הייתה לי אז פנטזיה לבנות מטבע של אינטרנט, כמו שיש דולר ואירו. גייסנו מעט כסף, הקמנו חברה בארה"ב, שמתי כסף שהיה לי, ולא היה לי יותר מדי, העסק לא צלח וזו הייתה התרסקות קשה. אני זוכר שחזרתי מניו יורק לארץ כשהבנתי שהוא לא מתרומם, ובטיסה בכיתי בלב כל הזמן. מה שהפריע לי לא היה אובדן הכסף אלא ההשקעה והחלום והעבודה מסביב לשעון שירדה לטמיון. עבדתי על זה 18 שעות ביום".

" הנפילה לא גרמה לך להתייאש, לרצות לנטוש את עולם האינטרנט?

"לא מה פתאום, לא היה בכלל מצב שאני אוותר על העולם הזה".

" אז איך מתאוששים?

"קמים בבוקר ומתחילים מחדש. זה מה אהבתי לעשות ולא ראיתי שום אפשרות אחרת. אני לא מאלו שנופלים ולא קמים בחזרה. היה קשה, אפילו סמדר אמרה לי 'ארנון, מה יהיה, השנים עוברות'. אמרתי לה שאני מוכן לגור באוהל, לאכול פיתה עם לבן ולא לעזוב את עולם האינטרנט".

" והיא הלכה איתך לכל אורך הדרך.

"כן, נראה לך שהייתה לה ברירה?" (צוחק)

" דרך אגב, איך הכרתם?

"אני הייתי בן 20, היא הייתה בת 18, והכרנו בפאב של קיבוץ משמרות, מקום הבילוי האהוב עלינו באותה תקופה. יצאנו ארבע שנים לפני שהתחתנו. אחרי שנתיים נולד ים, היום בן 12, אחר כך גל, היום בן 7 ואילי, הקטן, בן שנה".

" אני מניחה שזה לא מקרה שלשניים מתוך השלושה יש שמות הקשורים בים.

"אנחנו פשוט אוהבים את הים. בילד האחרון, אילי, החלטנו לשנות קצת, כי אני לא אוהב יותר מדי תבניות וסדר בחיים".

"קם מוקדם ועושה יוגה"

" מדוע החלטת במהלך 2003 לעזוב את ישראל לטובת לונדון?

"אני מאמין בחשיבות של עולם גלובלי ושל ניהול עסק באופן גלובלי. היה לי חשוב לצאת. זה היה חשוב לי וגם למשפחה. אני מאוד שמח עם ההחלטה הזו".

" אתה שוקל בשלב מסוים לחזור לגור בארץ?

"אשתי ואני החלטנו בינתיים שלא להחליט. נכון, אנו רחוקים מהמשפחה, אבל מצד שני, תוך 4.5 שעות אנחנו פה".

" המעבר היה קשור להנפקה של אמפייר?

"לא. ב-2003 גם לא היו מחשבות על הנפקה".

" תאר לי את סדר היום שלך.

"האמת, נראה לי שהתשובה תרגיז את כולם" (צוחק).

" מה, אתה קם ב-12 בצהריים?

"לא, אני קם מוקדם בבוקר ומתחיל אותו עם יוגה".

" בגלל זה אתה יחסית רגוע.

"לא ראית אותי עצבני" (צוחק).

" ובפועל, במה אתה עוסק?

"אני מייעץ לחברות שונות, בין היתר לחברות שרוצות להנפיק בלונדון. אני גם בקשר עם קרנות הון סיכון ישראליות".

" אתה גם משקיע?

"יש לי השקעות שהן פסיביות ומעט מאוד השקעות בפרייבט אקוויטי. השנה התחלתי לנהל פרויקט שמטרתו לקדם את נושא הקריאה והמגע עם ספרים לאנשים שספרים לא מגיעים אליהם".

" אתה תורם?

"אני תורם, אך אני מעדיף לתרום באמצעות פרויקטים מהסוג הזה. אני מאמין בכוח של הספרים, בידע שיש בהם".

" איך החיים בלונדון?

"חוץ ממזג האוויר, הכול סבבה. לונדון הפכה למעין מרכז עסקים לישראלים, אני פוגש שם יותר אנשי עסקים ישראלים מאשר בארץ. בבית שלנו אין שבוע שאין אורחים. אנו מארחים הרבה".

" אתה לא מתגעגע לארץ?

"כן, אבל אם הייתי חי פה, הייתי מתגעגע לשם. אני מגיע בממוצע כל חודשיים לארץ".

" וההורים? אני משערת שהורים מתגעגעים.

"מאוד, במיוחד אמא. הם כל הזמן אומרים לי לחזור, אבל אף פעם לא עשיתי מה שההורים שלי ביקשו ממני".

"לא הרגשתי שזכיתי בפיס"

" איך חווית את מה שקרה לנועם אחרי ההנפקה (האיומים שקיבל)?

"היה לי נורא קשה לראות את מה שנועם עובר".

" פחדת?

"לא, אבל סבלתי בשבילו. זה פשוט נורא ואיום. מלחיץ אותי שמדינה לא יכולה להגן על יושביה. דווקא במקרה שלו, יצא בסדר וטיפלו בצורה יעילה".

" איך חגגת את ההנפקה?

"הדבר שהכי שימח אותי היה השמחה של נועם, בקפיצות ושאגות. אני יותר מאופק, והאמת הייתי יותר מודאג מזה מאשר חשבתי לחגוג את זה, בגלל החשיפה. בסופו של דבר מה שחשוב זה איכות החיים. נכון שביטחון כלכלי הוא חשוב, ואירוע כזה הוא משמעותי ואני מתייחס אליו ברצינות. אבל מבחינתי זה עבודה. לא ראיתי את זה כאילו זכיתי במפעל הפיס, אז יוצאים לרחובות וחוגגים".

" מתי הבנת שאתה עשיר?

"עד עכשיו לא" (צוחק).

"ההבנה שלי שיש לי כמות כזו של אמצעים היא שיש לי אחריות יותר גדולה".

" אבל יש לך חופש כלכלי עכשיו, אותו חיפשת.

"נכון, אבל כשיש חופש צריך לדעת מה לעשות איתו. אני מקווה שאני יודע. אלה שאלות שאני שואל את עצמי כל הזמן".

" הכסף שינה אותך?

"תלוי למה את קוראת שינוי. הוא הביא אותי להתנסויות חדשות בחיים".

" אתה מנהל אותו טוב?

"מנהל אותו לא רע. אני מתייחס לזה כאל כסף שבאמצעותו אני יכול לעשות למשפחה ולקהילה.

"אני לא מסתכל על המניה ביום-יום. אני לא חושב שאני צריך להיות מושפע משינויים יומיים במחיר של המניה. להפך, צריך להסתכל בראייה לטווח ארוך ולא לתת לשינויים הללו לשנות החלטות. זה דורש משמעת. זה לא קל, אבל אני משתדל.

" היום יש לך יותר משמעת.

"כן, נראה לי שכן". "