"לא באתי לתרום"

הפקת הסרט "מלך של קבצנים" מסמנת רגע יוצא דופן בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. יניב חממה, איש עסקים שמגיע בעיקר מתחום החקלאות ולא היה קשור עד כה לעשייה קולנועית, החליט להשקיע בסרט ישראלי סכום הסובב סביב מיליון הדולר, מתוך מחשבה ואמונה שההשקעה תתגלה כחיובית וריווחית. עוד אלמנט יוצא דופן בסרט, ביחס לנוף הקולנוע המקומי, הוא ש"מלך של קבצנים" הוא דרמת אקשן תקופתית, המזכירה בלוקבסטרים הוליוודיים כגון "לב אמיץ" ודומיו. הסרט מבוסס בחופשיות על ספרו של מנדלי מוכר ספרים "ספר הקבצנים", והוא אחד הניסיונות הבודדים שנעשו עד כה ליצור סרט אקשן יהודי.

סיפור הסרט מתרחש במאה ה-16 בפולין, ימים בהם הכפרים היהודיים היו נתונים תחת פוגרומים. פישקא הוא מעסה בבית-מרחץ, יתום, צולע ומאמין. הגורל מביא אותו להיות אחד מתוך קבוצה של קבצנים יהודיים שנודו מהקהילה. יחד עימם הוא מסתובב ביערות ושודד אנשים כדי לשרוד. יום אחד מחליט פישקא לאסוף קבוצה של קבצנים ולצאת במלחמה נגד הצבא הפולני שתוקף את הכפרים היהודיים חסרי הישע. הסרט מנסה להשתמש במאפיינים מההיסטוריה והמסורת היהודית ולהפוך אותם לאלמנטים שירכיבו סרט פעולה. אורי פסטר (במאי ותסריטאי) ושחר סורק (שחקן ראשי, ובמאי הקרבות) פיתחו שפה עברית מיוחדת, נשק יהודי וכוריאוגרפיית קרבות יהודית, כדי לבנות סוג סרט חדש - עם מכות, אפקטים מיוחדים, תלבושות תקופתיות, ארוטיקה, וכל מה שסרט מן הסוג הזה צריך להיות.

בכדי להוציא את חזונם לפועל, הם היו זקוקים לתקציב של 2 מיליון דולר לפחות, סכום יוצא דופן בקולנוע הישראלי. קרן יהושע רבינוביץ' תמכה בפרויקט בסכום של 650 אלף דולר, ויתר הכסף הגיע ממשקיעים פרטיים, כאשר במרכזם עומד יניב חממה. חממה הקים יחד עם פסטר וסורק את קבוצת "AJIMAE" במטרה לממש פרויקטים קולנועיים. "מלך של קבצנים" הוא הפרויקט הראשון שלהם שמגיע לידי מימוש.

לא חושב על קולנוע

חממה, 32, מתגורר בדירת רווקים במגדל שער העיר. הוא מחזיק חיית-מחמד בדירתו, מיקי, תוכי בצבע טורקיז, המתהלך לו בשקט על עץ קטן ליד הכניסה. בסלון דירתו התקין חממה מקרנה עם מסך ענק, ספה נוחה ומערכת סראונד. לאחר שהוא מקרין "בקרוב" מרשים של הסרט, הוא מספר: "יש בסרט הרבה נושאים רלוונטיים לעם שלנו. אמונה דתית, לחימה, והמון אלמנטים שמתוכם כל אחד מוצא עם מה הוא מזדהה. הלכתי על סרט שהוא גדול מבחינת הפקה וגם סרט ראשון מסוגו - גיבור יהודי לוחם במאה ה-16. אתה תמיד שומע על היהודים המסכנים, השואה, ופה יש גיבור יהודי."

" מה הביא אותך להשקיע בקולנוע?

"הגעתי לדבר הזה כמו לכל השקעה אחרת שאני עושה. אני בא ממשפחה שעוסקת במגזר החקלאות ואני מאוד אוהב את זה, זה מה שאני עושה ביום יום. אני קם בבוקר ואני לא חושב על קולנוע. אני מתעורר לעבודה שלי - אני קונה תוצרת חקלאית מקיבוצים, ממיין אותה, אורז אותה ומשווק אותה בעיקר לאירופה, אבל אני עושה עוד דברים כל הזמן. קבוצת 'חממה' זו קבוצה גדולה שעוסקת המון בנדל"ן, תעשייה ועוד דברים. אנחנו הרבה בני משפחה שעובדים ביחד".

" ומה אמרה המשפחה על זה שהשקעת בקולנוע?

"הקן הקטן, המשפחה הקרובה, לא הביעו עמדה יותר מדי. מה שהיה חשוב זה שאני לא אעזוב את העיסוקים שבאמת היום מייצרים את ההכנסות, ושאני אדע את הבאלאנס, לא להיסחף לתעשייה הזו ולחשוב שעכשיו אני בעולם הקולנוע הולך לעשות מיליונים. אני מניח שזה די מפחיד בשבילם, כי פתאום אתה בא ועוסק בדבר שהוא נתפס כ'מסוכן'. אבל אני איש מאוד סולידי, יודע איפה לשים את הדברים ולקחת הכל בפרופורציה. אני באמת יודע שהעיסוק שלי הוא בתחום אחר, במקום שהמשפחה בנתה לאורך השנים בתעשייה ובחקלאות. אני מאוד אוהב את זה, ואני מאוד רוצה לעסוק בזה ויש לי המון פרויקטים מעניינים בתחום החקלאות. בנוסף, אני מתעסק בפרויקטים שקשורים בדלק ירוק, ביו-דיזל, שזה דלק שמופק מצמחים."

" אז איך זה קרה שהגעת לקולנוע?

"היה לי שותפות במסעדת דוקסה. שחר סורק היה מבלה שם, הכרתי אותו והוא אמר לי, 'בוא תראה את הפיילוט לסדרה שצילמנו בניו-יורק'. זה מאוד מצא חן בעיניי, נכנסתי שותף בנושא הזה, אבל זה לא הלך בסוף עם הסדרה, ואיכשהו נפגשנו שוב והם הגיעו עם מוצר שמאוד מצא חן בעיניי ועם המון המלצות, כי הם כבר עשו סיבוב כדי להשיג משקיעים. אני הייתי אמור להיות פחות מוביל בדבר בהתחלה, אבל בעקבות זה שהיו הרבה מאוד שינויים בשנתיים האחרונות בקולנוע הישראלי, אני חושב שיש סיכוי. אמנם יש באמנות או תרבות יופי אחר מעבר לכסף, אבל אני מסתכל על זה גם כביזנס, זאת אומרת אני לא איזה אחד שבא ורוצה לתרום כסף סתם."

" אז אני מבין שלא עשית את זה כי זה חלום ילדות או משהו כזה?

"לא, זו הרפתקה, מן סוג של חוויה שאמרתי 'אני רוצה לנסות'. הייתי על הסט ומאוד אהבתי את כל תקופת הצילומים. צילמנו בליטא. מסתבר שלא רק שחקני כדורסל טובים באים משם; יש בליטא אולפני צילום טובים ואתרים מדהימים. צילמנו בקרוונים ביער וזה היה ממש כמו לעשות סרט באמריקה. ויש בזה יופי: אתה חלק מצוות, וכשאתה רואה את התנאים הקשים של קור ומזג-האוויר בזמן ההפקה, אתה יודע שאתה אחד מאלה שמנצחים על המקהלה הזאת. אתה צריך לחזק את הצוות כי יש הרבה משברים - זה קולנוע. גם המוזיקה בפרויקט מאוד יפה: לקחנו את הסימפונית של ירושלים, שמונים נגנים, מקהלה, כמו שעושים בסרט גדול. את המוזיקה המקורית יצר דדי צור, בחור מבריק שהביא מוצר מדהים."

" התערבת בהחלטות כמו בחירת השחקנים וכאלה?

"בהחלטות אמנויות לא הייתה לי נגיעה. כמובן ששיתפו אותי ונתתי את ההמלצות שלי. לי ולאורי יש תקשורת טובה בקטע הזה, אבל המעורבות שלי הייתה יותר בנושא הכספי. הזמן הלחוץ ביותר בסרט הוא זמן הצילומים ותזרים המזומנים צריך להיות שם הכי גבוה, הכי זמין והכי נוח. אבל זה כמו כל פרויקט שאתה לוקח".

רוצה ללכת על המים

" ארה"ב משקיעים פרטיים משקיעים בקולנוע משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שמדובר בהשקעה שמביאה רווחים באופן מהיר יחסית. אתה משקיע את הכסף ותוך שנה, שנה וחצי אתה מקבל אותו בחזרה עם רווחים שיכולים להיות מאוד גדולים. הסיבה השנייה היא, שכמשקיעים הם מוזמנים באופן אוטומטי למסיבות וקוקטיילים עם דוגמניות, כוכבים ושאר סלבז אחרים, וזה פשוט עושה טוב לאגו להיות חלק מהסביבה הזאת. האם לקחת משהו מזה בחשבון כשהחלטת להפיק את הסרט?

"בהוליווד, כשאתה מביא מישהו כמו קמרון דיאז או מל גיבסון, זה לבד מביא את הצופים ובהתאם את המספרים הגבוהים. בישראל זה אחרת, אבל אני חושב שהמוצר הוא טוב, יש לו את המספרים שלו. אם זה יהיה כישלון, אני אדע כמובן להוריד את הנזק שלי, להתכופף ולהגיד יאללה, בסדר. אני לא אתקע שם. בנוגע לעולם הזוהר, אצלי הנגיעה לעולם הזה הייתה לאו דווקא מהכיוון של הקולנוע. הייתי תמיד מעורב בעסקי חיי הלילה, מועדונים, מסעדה, לכן תמיד הסתובבתי סביב הדבר הזה. כמובן שזה עוד משהו שמוסיף, אבל אני מאמין בעשייה הזו בגלל הקבוצה שבנינו, שאני חושב שיש לה המון פוטנציאל לייצר עוד הפקות מהסוג הזה."

" היית ממליץ לאנשי עסקים להשקיע בסרטים ישראלים?

"יש סיכון, אני לא אומר שמשקיע פרטי יבוא ויצליח. קולנוע זה משהו לא צפוי, יכול להיות לך סרט מאוד טוב ובגלל תזמון לא נכון, מפיץ לא נכון או החלטה שיווקית לא נכונה - לא הצלחת. יכול להיות גם מקרה הפוך, סרט מאוד לא מוצלח שפתאום אהבו אותו, שיווקו אותו והוא פרץ. אני חושב שזה הזמן להשקיע, כי רואים היום את מי שקוטף פירות. אני רואה את סיפור ההצלחה של "ללכת על המים" שעושה בארה"ב חיל, ואני עוקב אחרי קולנוע ישראלי.

"אנשים משוויצים ולא תמיד מספרים את האמת ואומרים לך לפעמים "הרווחתי ועשיתי", ובפועל אתה מגלה משהו אחר, אבל יש דברים שקשה להסתיר. ההשקעה שלי רצינית והחשיפה גדולה, אבל אני אופטימי. בנוסף יש זכויות טלוויזיה שאתה יכול למכור שגם לזה יש שווי, ואז מגיע הדי.וי.די וזכויות ההפצה הבינלאומיות".

" חשבתם להשקיע גם במרצ'נדייזינג? זאת אומרת כל מיני צעצועים, חולצות, משחקי מחשב?

"יכול להיות. אי אפשר לדעת. אני אהיה מאוד יצירתי כמו בכל דבר אחר שאני עושה".

" מי הקהל שלכם?

"אני חושב שזה מתאים לקשת רחבה של אנשים. בין היתר בדקנו את זה על אוכלוסיה של צעירים בני שש-עשרה, שבע-עשרה. אני חושב שזה סרט מאוד חינוכי, מלמד. בקונפליקט הזה יש דת, מלחמה, ועולה גם הנושא של הצבא והגיוס."

"מלך הקבצנים" נמצא עדיין בתהליכי עריכה, אך החומרים שנראו עד כה מרשימים ביותר. מטרת היוצרים היא שהסרט יעלה למסכים בארץ לקראת פסח, בתקווה שהאביב והחג יביאו את הקהל לסרט הפעולה הישראלי הראשון מזה שנים רבות. "