פיצוי בגין הפקעת קרקע בצל חוקי היסוד

הפיצוי בגין פגיעות הרשויות במקרקעי הפרט לטובת כלל הציבור שלוב בחוקים שונים, רובם נולדו עוד בתקופת המנדט - חקיקה ישנה ולא עדכנית, העומדת בסתירה לחוקי היסוד החדשניים, כגון חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יוצרת לא מעט בעיות ושאלות עמם מתמודדים בתי המשפט בשנים האחרונות. כבר מספר פעמים יצאה מבית המשפט העליון קריאה למחוקק לעדכן החקיקה בנושא, ולהתאימה לרוח חוקי היסוד שהעלו את קניין הפרט לכדי זכות יסוד חוקתית.

אחת הנקודות החשובות המעידות על העיוות הקיים בחקיקה המנדטורית הינה דרך חישוב ההצמדה והריבית בחוקי ההפקעה השונים. ככלל, המחוקק הורה, כי לפיצויי ההפקעה תוסף למעשה הצמדה בלבד עד שנת 1993 (תוסף גם ריבית אלא שזו אינה צמודה וממילא אין לה ערך כלל) וממועד זה ואילך תוסף ריבית בשיעור של 1.5% בלבד (בהפקעות שבוצעו מכוח הרשאה לפי סעיף 22 לפקודה תתווסף ההצמדה שנצברה רק החל מאפריל 1977 בלבד).

הצמדת הפיצוי למדד המחירים לצרכן בלבד אינה מפצה את הנפקע פיצוי אמיתי, שכן עליית המדד הייתה נמוכה ביותר בהשוואה לעליית מחירי הנדל"ן וממילא מוצא עצמו הנפקע, לפעמים עשרות שנים לאחר הפקעת נכסו, ללא פיצוי ראוי שמאפשר לו רכישת נכס חליפי, שהינה המטרה במתן הפיצוי.

במאמר זה אנסה לבחון דרכים שונות לעתור ולנסות לקבל פיצוי ראוי בגין הפקעה.

הפקעת מקרקעין הינה "רכישה כפויה של זכויות פרטיות במקרקעין על ידי המדינה או מטעמה למטרה ציבורית כנגד תשלום פיצויים". זכות הקניין הוכרה מאז ומתמיד כ"זכות יסוד", ואולם בשנת 1992 עלה מעמדה מזכות הלכתית ל"זכות חוקתית", עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהורה כי "אין פוגעים בקניינו של אדם".

משמעות הדבר היא, כי עתה יש לפרש אף את חוקי ההפקעה שנחקקו קודם לחקיקתו של חוק היסוד, באופן שיצמצם את הפגיעה בזכות הקניין וייתחשב התחשבות מוגברת בזכויותיהם של הנפקעים.

מטרת העל במתן הפיצויים כפי שנקבעה בפסיקת בתי-המשפט היא להעמיד את בעל הזכות במקרקעין שהופקעו באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה. כך שבכספי הפיצויים שיקבל מהרשות המפקיעה יוכל לשוב ולרכוש זכות דומה לזו שהופקעה מידיו.

התביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין מוגשת על פי הוראת סעיף 9 לפקודה ומיועדת לקבוע את שיעור הפיצויים המגיע לנפקע בגין הפקעת מקרקעיו לטובת הכלל.

סעיף 9ב לפקודה קובע, כי כאשר בעל הזכות שהופקעה והרשות לא הגיעו לכלל הסכמה בדבר שיעור הפיצויים יפנה הנפקע לביהמ"ש על מנת שייקבע.

כבר טרם חקיקת חוק היסוד ולפני פסקי-הדין האחרונים - המעידים על מפנה בגישה להפקעת מקרקעין - נשמעו בפסקי-דין שונים דעות של חוסר שביעות רצון מנוסח החוק. ברי היה כי פיצוי שלא משקף עליית שווי המקרקעין אינו מביא לפיצוי אמיתי של הנפגע על הנזק הריאלי שארע לו.

ואולם פסיקת בית-המשפט לאחר חקיקת חוק היסוד החלה לראות, כי דרך הפיצוי צריכה להיות לפי שווי הנכס ביום מתן ההודעה או ביום פסה"ד כדרך הנכונה לפיצוי.

כך לדוגמא, פסה"ד ב-ה"פ 1780/96 מנסור נ. עיריית חולון, (לא פורסם) של כבוד השופטת שרה סירוטה, דן בפיצויי הפקעה ובין היתר בטענות הפרת חובה חקוקה באשר למחדל של אי מתן הודעה על דבר ההפקעה. בפסק-הדין הורה בית-המשפט לפצות הנפקע בפיצוי כספי על פי שוויו של הנכס במועד פסק הדין. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, הדרך הראויה לחישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין העוולות הנזיקיות הינה על ידי הערכת החלקות ליום היוודע דבר ההפקעה.

פס"ד נוסף הינו ת"א 264/96 עזרתי נ. מ"י (לא פורסם) בו קבעה גם השופטת מוניץ כי הדרך הראויה לחישוב הפיצוי המגיע בגין העוולה הנזיקית הינה על ידי הערכת החלקות ליום מתן הפיצוי.

אף בפסק דין נוסף שניתן לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בעע"מ 10398/02 אסתר זהבה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון ואחרים (טרם פורסם) הביעה כבוד השופטת עדנה ארבל עמדתה, כי ראוי לבחון את האפשרות לחייב את הרשות לפצות בפיצוי נוסף, בנסיבות בהן חל שיהוי ניכר בפעולות הרשות על פי שווי חלקת הקרקע המופקעת.

ולבסוף, בת"א 1020/01 בעניין שערי תורה, נקבע שהמינהל התרשל ובעקבות זאת חויב המינהל לשלם את הפיצוי בגין ההפקעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בשל הפרת החובה ליתן הודעה על דבר ההפקעה, אפילו שהבעלים לא היה רשום בלשכת רישום המקרקעין.

צר על כך שעל האזרח, שמבקש לקבל פיצוי ראוי בגין פגיעה שנפגע על-ידי הרשות, להזדקק לשם כך לדרכים חוקיות עקיפות, ולא לחוקי ההפקעה שנועדו לשם כך.

ככל הידוע נידון נושא ההפקעות בוועדה שהוקמה למגמת שינוי חקיקה. אולם כל עוד החקיקה השלטת בעניין הינה אותה חקיקה ותיקה, אני תקווה כי מאמר זה יסייע לפעול בדרכים אלטרנטיביות להקטנת העוול.