מסך הברזל

"כולם נענשים", מצטט מייקל פיטרסון מתוך "רומיאו ויוליה", ועם ציטוט זה נחתמת "המדרגות", סדרת התעודה המהפנטת, פורצת הדרך, ששודרה ב"יס דוקו". ייתכן, שאם פיטרסון לא היה מצטט מ"רומיאו ויוליה", כלומר, לא במצב בו הוא מכיר כלל את מחזות שייקספיר במידה שמאפשרת לשלוף ספר ולצטט לאור האח את השורה ההולמת, לא היה נשלח לכלא על רצח אשתו. זאת כיוון שבמקרה שלו, השורה "כולם נענשים" לא מתייחסת רק לתיאור ממד הכלליות בטרגדיה, כיצד כל אחד מבני משפחת פיטרסון נענשו על שאירע בגרם המדרגות, אלא גם לעובדה שכל אחד ואחד מאיתנו צפוי להיענש, בשלב זה או אחר, על החטאים שהוא נושא עימו.

על-פי "המדרגות", פיטרסון לא נענש על מות אשתו, אלא על חטאים אחרים לחלוטין. על הביקורות שהטיח לאורך שנים בממסד העירוני, בתובעים המחוזיים ובמשטרה; על סגנון חייו, סופר אמיד בקהילה במשבר; על השוני בינו לבין חברי המושבעים צרי-המוח, על התנשאותו, חיבתו ליין ולא בירה, שייקספיר ולא פוטבול; על היותו רב-גוני; על העדפותיו המיניות.

בלי קשר למה ש"באמת" קרה אותו ערב בבית משפחת פיטרסון, העבודה הקולנועית של הבמאי ז'אן חאווייר דה-לסטראד עוצרת נשימה. העקלקלות הממכרת בה הוביל את הצופים עד מהשיחה למוקד המשטרה ועד לציטוט משייקספיר (חלק מהקרדיט יש לתת למציאות) והבנייה המבריקה של הדרמה מתוך מאות שעות הגלם שצילם, החזירו בשבועות האחרונים מעט משמעות לקלישאה "אירוע טלוויזיוני נדיר". הידד.

ועכשיו, שכל אחד יבחן את עצמו טוב-טוב, יצלול לתהומות נפשו ויברר במה חטא בעבר שמגיע לו, שמגיע לנו, עונשים כמו "ילדות רעות" ו"ללכת עד הסוף".

מה יש להן?

"ילדות רעות", ערוץ 24, 18:15

בטי ואלינור כל הזמן רבות. כבר מהסצנה הפותחת בטלנובלה החדשה של ערוץ המוסיקה הן מחליפות עקיצות. מה יש להן? מדוע הן שונאות אחת את השנייה? וחוץ מזה, אלינור עושה רושם של בחורה ממש רעה. מעליבה, פוקדת, יורדת על האחרות. מה לעזאזל קרה לה? תשובות לשאלות אלה קיבלנו בתוכנית "אחורי הקלעים" של הטלנובלה החדשה, ממש לפני פרק הבכורה. בטי ואלינור רבות כי הן כמו אחיות, מסבירות לנו ברצינות גמורה השחקניות שמגלמות אותן. אלינור רוצה את הרוך של בטי, ובטי רוצה את האומץ של אלינור. ולגבי ההתנהגות של אלינור - היא מתנהגת כך לא כי היא רעה, זה בא ממקום עמוק. ממקום של פחד לאבד.

וכל הציטוטים הללו מופיעים לעיל לא כדי להבהיר למי שפספס את תוכנית "אחורי הקלעים" מהם הדחפים המניעים את דמויות הקרטון באשפתון החדש של ערוץ המוסיקה, אלא כדי להדגיש עד כמה רחוק אפשר ללכת בתצוגה של מרדף אחר משמעות, גם כשעוסקים בהבלים גמורים. במיוחד כשעוסקים בהבלים גמורים, ליתר דיוק, שהרי מוצר ריקני דוגמת טלנובלה זו לא יכול היה להחזיק מעמד שנייה אחת ללא מוצרי הלוואי שמאחוריו, כגון הדחיפה השיווקית בצהובונים וכובד-הראש המופרך של תוכנית "אחורי הקלעים". בלי להזרים ללא הרף אוויר חם אל תוך אריזת השקל שמונים של "ילדות רעות", הסדרה היתה נמוגה מהעולם.

זה היה רק עניין של זמן

"ללכת עד הסוף", ערוץ 2, 21:50

עוד כלום עמוס עד להתפקע שודר אתמול בערב, תוכנית הבידור החדשה של "רשת". אחרי ההצלחות של זמרים חובבים השרים כמקצוענים, וידוענים מקצוענים הרוקדים כחובבים, היה זה רק עניין של זמן עד שמישהו ירים את הכפפה ויפיק תוכנית על מי שאינם זמרים חובבים וגם לא רקדנים חובבים השרים ורוקדים בהדרכת מקצוענים. ככל שהביצוע פחות מלוטש, כך גוברת האמפתיה. אין פלא שהקבוצה בעלת הנתונים המוגבלים יותר זכתה אתמול בקולות הצופים, הבורחים מכל מה שמריח כעשוי היטב.

אבל יש תחומים בהן אין תחליף לעבודה ראויה, הנחיית משדר טלוויזיוני חי למשל. אם בקטעים הערוכים מראש עוד הצליחה התוכנית להעלות חיוך נבוך, המעברים החיים, כשהמנחה עינת ארליך ניסתה להחליף שנינויות פסבדו-ספונטניות עם אנשי צוותה, התאפיינו דווקא במורבידיות. יש לה שבוע לעבור סדנת ליטוש עם הקפטן.