מסמך: סקירת מצב השימור בירושלים, ההפקרות, הבעיות, והצעות לפתרונות

מצבם הקשה של אתרי שימור רבים בירושלים, ההזנחה וההרס, הלכלוך, הפגיעה באתרי תיירות ומורשת והנזק שנגרם לדורות הבאים - הביאו את המועצה לשימור אתרים בירושלים לחבר מסמך מיוחד, המהווה קריאת חירום לקובעי המדיניות, לפני שיהיה מאוחר מדי. המסמך הופץ לראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, ולנושאי תפקיד בכירים במשרד הפנים. לאור חשיבות הנושא והמסמך, אנו מביאים את תקצירו.

עיקרי דברים

"נושא השימור בירושלים נמצא במצב קשה וחמור של הידרדרות הדרגתית ואובדן אתרים בעלי ערך תרבותי, לאומי והיסטורי. ירושלים איבדה ומאבדת רבים מאתריה החשובים שהיה ראוי לשומרם לדורות הבאים. מספרם של אתרי השימור הנמצאים בסכנה של הכחדה גדול אף יותר. המצב בירושלים בירת ישראל, העיר ההיסטורית החשובה לכל העולם התרבותי, הוא במידה רבה שערורייתי אפילו בקנה מידה ארצי. בערים הגדולות האחרות בארץ נעשים לפחות מאמצים להבטיח את שימור אתריהן בעזרת תכניות חדשות והכרה בינלאומית במעשיהן, ואילו בירושלים קיימת הזנחה של הנושא וחוסר רצון ומעש להתמודד איתו.

הבעיות

העדר תכנית חומש כוללת לשימור. תכנית בעלת גישה חיובית ומחייבת, הרואה בנושא השימור בירושלים מטרה בעלת חשיבות עליונה; תכנית הקובעת סדרי עדיפויות והמציעה כלים מעשיים ופתרונות להתמודד עם הבעיות הקיימות.

תכנית המתאר החדשה לעיר אינה נותנת לעירייה כלים להתמודד עם הנושא. צוות אדריכלים ומתכננים שקד שבועות ארוכים ולמד את פרק השימור בתכנית המתאר. הצוות העיר הערות ואף השווה את התכנית בירושלים לתכנית השימור שאושרה בתל-אביב, וההבדל גדול. בתל-אביב מעודדת התכנית תהליכי שימור, נותנת לעירייה כלים להתמודד עם הקשיים ומתייחסת לנושא ברצינות הראויה, ואילו בירושלים תכנית המתאר מצביעה על קשיים ובעיות, חוששת להתמודד איתן ומשלמת מס שפתיים למעשה השימור. אין בה עידוד של ממש לסייע לעירייה בשימור האתרים בתחומה, אין בה תודעת אמת בצורך לשמר.

העדר מודעות בקרב אבות העיר בדבר חשיבותו של הנושא לירושלים ולעולם התרבותי כולו.

העדר כלים. למחלקת התכנון העירונית אין יכולת, ולא היתה לה גם בעבר, להתמודד עם יזמים המבקשים להרוס ולפגוע במבנים לשימור, והדוגמאות לכך רבות: בתי ורשה בסמוך למאה שערים, תחנת הרכבת התורכית הישנה, הכנסייה הארמנית במושבה הגרמנית, רח' הנביאים, בית החולים סנדרצקי לילדים, רח' מונבז, בית הרצל, בניין תליתא קומי שנכחד וכמוהו בי"ס כי"ח ברח' יפו. רק לאחרונה דנים בפירוק כמה מבנים חשובים בעיר, כמו ישיבת עץ חיים ובי"ס כרמייה. העירייה גם אישרה לא מכבר את הריסתו של מבנה בחזית נחלת שבעה, ועמדה גם לאשר את הריסת בית פרומין - מושב הכנסת הראשונה. הרשימה עוד ארוכה.

חוסר אכיפה. גם אם המבנה נקבע כאתר לשימור בתכנית מאושרת, אין ערובה כי יישמר. העירייה לא מצליחה לאכוף את תכניותיה. דוגמא בולטת לכך נמצאת בעיר העתיקה, שם ההרס וההשחתה של אתרים רב, או בשכונות הצפוניות החרדיות של ירושלים - מאה שערים, רחובות הבוכרים, זיכרון משה, אוהל שלמה ואזורים רבים אחרים.

גישה אינסטרומנטלית-טכנית במקום חשיבה רחבה ומעמיקה, המשלבת שימור בתכנון עירוני כולל, בהיבטים חברתיים, כלכליים ותרבותיים. חסרה בעיר תרבות של שימור, אין קוד תכנוני ואין הוראות מסודרות כיצד יש לטפל בבניינים לשימור, בדומה לנעשה בעולם התרבותי בכלל ובערי אירופה בפרט.

רשימת השימור - העירייה מעכבת את פרסום הרשימה החדשה, שנערכה לפי בקשתה, למרות שהחוק מחיבה לפרסם רשימה כזאת ברבים. עיכוב בהכנת תכניות שימור מפורטות לאותן שכונות הנמצאות בסכנה - החל ברחביה וכלה בשכונות הצפון החרדיות של ירושלים - מאה שערים, חצר ההונגרים, חלקים מכרם אברהם, זיכרון משה ועוד. שכונות אלה הן שכונות היסטוריות מובהקות, שבכל ארץ אחרת היו עושים מאמץ עליון לשמרן.

חוסר תאום בין אגפי הפיקוח והרישוי בעירייה בנושא השימור. אין גם תאום הדוק בין רשימת האתרים הנמצאת באגף האינפורמציה בעירייה לבין אגף הרישוי.

אי קיומו של צוות שימור במחלקת התכנון העירונית. ללא צוות מיוחד של מומחים לנושא השימור, לא ניתן יהיה לקדם את הנושא בעירייה.

העדר כלים ותמריצים לסייע בידי בעלי בתים לשפץ נכסים המוכרזים כאתרי שימור.

תקצוב ממשלתי - על העירייה לדרוש מהממשלה תקציב ייעודי למטרות השימור, בדומה לתקציב דרכים ותשתיות. על העירייה להקצות ממשאביה היא למטרה ולרתום לכך תורמים פרטיים.

צעדים מתבקשים

* הקמת צוות מקצועי במחלקה לתכנון בעיריית ירושלים, שייעודו טיפול בבעיות השימור בעיר.

* אישור מיידי של רשימת המבנים לשימור.

* הקמת קרן גדולה לשימור בעיר, שתרכז תקציביה מהיטלי השבחה, הקצבות עירוניות ייעודית, תקציבים ממשלתיים ותרומות.

* הכנת תכנית חומש לשימור בעיר הקובעת סדרי עדיפויות לטיפול במבנים ואתרים לשימור.

* שינוי פרסונאלי בוועדת השימור העירונית והוספה של נציגי ציבור בעלי זכות הצבעה.

* ייזום תקנות עזר עירוניות לעידוד יזמים ובעלי בתים לשמור על נכסים לשימור.

* הקמת פורום רחב של נאמני שימור בעלי השפעה על הממסד שיפעיל קמפיין ציבורי.

* הכנת תכניות לימוד בבתיה"ס בירושלים בנושא שימור אתרים בעיר.

מצב הדברים בעיר

ירושלים היתה החלוצה בארץ בתחום שימור האתרים. עוד בשנת 1968 פורסמה בתכנית האב לעיר רשימת שימור ובה 1,033 אתרים. כל אתר לווה בכרטיס ובו פרוט תכונות המבנה וסיווג מאפייניו.

בשנות ה-70 ערכה עיריית ירושלים מספר תכניות לשימור: תכנית מס. 2097 ל-110 מבנים, שאושרה, ותכנית 2096 לשימור 13 שכונות, שלא אושרה. מאחר והתכנית בכללותה לא אושרה, הוחלט על עריכת שורה של תכניות שימור פרטניות לשכונות השונות. במסגרת זאת נערכו תכניות לימין משה, המושבה הגרמנית, עין כרם, שערי חסד, נחלת שבעה, שכונת הבוכרים, גאולים, המושבה היוונית, קטמון וטלביה.

בחלק מהשכונות נקבעו מבנים "אופייניים" ונקבעו כללי הטיפול בהם. שכונות נוספות זכו לתכניות שימור מאוחר יותר, ובהן מורשה, סוכת שלום, אוהל משה, מזכרת משה, מלחה, שערי חסד, עין כרם, שיח ג'ארח, סילואן, בתי וורשה, שכונת החבשים ועוד. לכאורה כיסוי כמעט מלא של שכונות העיר. אולם למרות קיומן של תכניות מאושרות, שימור של ממש אינו מתקיים בירושלים, ויש צורך במאבקים בלתי פוסקים כדי להגן על אתר זה או אחר הנדון לכליה.

במחצית שנות ה-90 עודכנה רשימת השימור בעבודת שדה פרטנית, והסתבר שמרבית הבניינים שצוינו כבניינים אופייניים בתכניות אינם אופייניים יותר בשל ריבוי התוספות ששינו אותם לבלי הכר וגם סביבתם שונתה עד כי אין עוד טעם להשאירם ברשימה. כמו כן רבים מהמבנים שיועדו לשימור נהרסו על אף היותם מוגנים לכאורה על-ידי תכניות סטטוטוריות.

יש עדיין שכונות בירושלים שלא זכו כלל לתכניות שימור. אחת מאלה היא שכונת רחביה, שחלק מאתרי השימור שהיו בה נהרסו: בית רופין, בית בסן, בית הימן ומבנים רבים אחרים. היו גם מבנים שנפגעו מטיפול לא נכון, כמו בית בונם, בית החבצלת, בית ג'יקובס (מעון ראשי ממשלה לשעבר), בית הנרייטה סאלד ואחרים. בימים אלה מכינים לרחביה תכנית חדשה, שקבעה מבנים נוספים לשימור. אך עוד טרם יבשה הדיו על הרשימה החדשה, ואחד המבנים שהוצעו (ברח' רד"ק 28) נהרס. גם בשכונות אחרות בעיר עברו בתים רבים שינויים ותוספות שנטלו מהם את ערכי השימור שלהם, כמו בית מונטסרה ברח' מרכוס, בתי ההונגרים במאה שערים ומבנים רבים נוספים בשכונות החרדיות של צפון ירושלים.

יש ומבנים לשימור אכן מטופלים בצורה ראויה. לרוב הדבר נעשה ע"י מוסדות ציבור ועמותות המוכירים ומבינים את הערכים הארכיטקטוניים או ההיסטוריים של המבנים בהם הם שוכנים. כך למשל, הבית בו שוכנת "קרן קרב" בטלביה, "בית הנדיב" ברחביה, התוספת למשכנות שאננים, שיפוץ בית הד"ר פיגנבאום בשכונה האתיופית ועוד. אך אלה מקרים בודדים, רוב האתרים ובכללם אתרים רבים בעיר העתיקה וסביבתה נמצאים בסכנה ממשית של הרס והכחדה.

סקירת השימור בירושלים

ירושלים היא עיר היסטורית בעלת מגוון גדול של שכונות ומבנים הנותנים ביטוי להתפתחות היישוב היהודי והלא יהודי בארץ ישראל. בעיר אתרים ונכסים תרבותיים של הדורות הקודמים, למול אתרים חדשים יותר שחובה עלינו לשמר עבור הדורות הבאים. אין בשימור אתרים משום הכרזה על הקפאת הפיתוח, נהפוך הוא. יש לפתח את העיר תוך שמירה על המורשת הקדומה יותר, המורשת הבנויה, התרבותית והנופית של העיר.

השימור מוגדר "כפעולה להבטחת המשך קיומם של מבנים הנושאים ערכים תרבותיים, היסטוריים וארכיטקטוניים עבור הדורות הבאים, בתוך תרבות עכשווית ובעלת צרכים מידיים ועתידיים". שימור מבנים היסטוריים דרוש לנו גם למען תחושת היציבות וההמשכיות ההיסטורית שלנו, הן כפרטים והן כלאום. דבריו של יגאל אלון מבטאים את תמצית העיקרון: "עם שאינו מכבד את עברו, ההווה בו חי דל ועתידו לוט בערפל".

מקובל לסווג את האתרים שאנו מבקשים לשמר עפ"י הקטגוריות הבאות:

* אתרים בעלי חשיבות לאומית - אתרים שבהם התרחש אירוע היסטורי לאומי, כמו בית פרומין (כנסת ישראל הישנה), בית המשפט העליון, תחנת הרכבת בעמק רפאים ועוד.

* מבנים בעלי חשיבות מקומית - אתרים המסמלים את ההיסטוריה של היישוב, כגון בתי כנסת, בתי ועד, כנסיות ומסגדים.

* אתרים המהווים דוגמא אופיינית לתרבות של החברה - בתקופה מסוימת, לדוגמא, דגמי יישובים שהתפתחו, כגון קיבוץ מעלה החמישה ונווה אילן, או שכונות הגנים בירושלים וכד'.

* מבנים בעלי מורשת תרבותית - כגון בצלאל, ספרית שוקן ובית ש"י עגנון.

* מרקמים היסטוריים - קבוצת מבנים, מבני שכונה, רחוב, שיש להם אפיונים משותפים ויוצרים יחד מרקם, כגון אוהל ומזכרת משה, מאה שערים, ימין משה, המושבות הגרמניות בארץ, העיר העתיקה בירושלים ובעכו ועוד.

* אתר בו גרה אישיות מפורסמת - מקום בו פעלה ותרמה להתפתחות היישוב, כגון בית ש"י עגנון, בית הרב קוק, בית אנה טיכו, הבית בו לן הרצל, בית רופין ועוד.

* מבנים בעלי חשיבות ארכיטקטונית - בתים שתכנן אדריכל אריק מנדלסון בירושלים (בנק לאומי, בית שוקן, הדסה בהר הצופים, בית הבריאות שטראוס, שנלר, בית המשפט העליון ועוד.

למרות קבלת התוספת הרביעית לחוק התכנון והבנייה, בדבר חובת הכנת רשימת מבנים לשימור בכל הרשויות, לא מצאה עיריית ירושלים לנכון לאשר רשימת שימור שהיא עצמה יזמה את הכנתה. לרשימה אין מעמד סטטוטורי, ולמרות בקשות חוזרות ונשנות של המועצה לשימור אתרים לא ממהרת העירייה לאמץ את הרשימה. מאז הכנתה נהרסו בעיר עשרות מבנים, שהבולטים בהם - תליטא קומי, בית הדגל, בית בסן, בית פונר, בית רופין ובית קלוזנר.

בעיר מאושרות שתי תוכניות שימור קיבוציות:

תוכנית מס' 2097, שאושרה בשנת 1984, הקובעת 110 אתרים להם ערך היסטורי, דתי, ארכיטקטוני ואסטטי, בהם ספריית שוקן ובית שוקן, הדואר המרכזי, בית מחניים, הכנסייה הרוסית ועוד.

תוכנית מס' 3423, שאושרה בשנת 1989, הקובעת 45 מתחמים ומבנים בעלי ערך אדריכלי או היסטורי הראויים לשימור, כמו משכנות שאננים, ימין משה, בתי שנלר, ארמון הנציב ועוד.

בנוסף, קיימות בעיר תוכניות שימור נקודתיות שהוכנו מאז תחילת שנות ה-70, כמו מתחם ביה"ס האנגליקני ברח' הנביאים (תב"ע 4069), מתחם המושבה הגרמנית (תב"ע 2878) ונחלת שבעה (תב"ע 2422).

מאידך, יש עדיין שכונות בעלות ערך היסטורי וארכיטקטוני שאינן מוגנות בתוכניות שימור כל שהן: שכונת רחביה, רוממה, מקור ברוך, אוהל שלמה, בית הכרם ועוד.

מבנים ואתרים בסכנת הריסה

בירושלים, עיר עם חשיבות היסטורית, לאומית ובינלאומית ממדרגה ראשונה, נושא השימור אינו מטופל כהלכה, ומבנים רבים נהרסים או מיועדים להריסה בתכניות עתידיות. הבולטים בהם:

* רחוב הנביאים - ציר הבנייה העיקרי של ירושלים בסוף המאה ה-19, לאורכו התפתחה העיר המתחדשת. רחוב זה עומד להיפגע קשות כתוצאה מהחלטת עיריית ירושלים להרחיבו ולהופכו לעורק תנועה. עוד קודם מימושה של התכנית נהרסים כבר מבנים שנעזבו דוגמת מתחם מע"צ, בית החולים לילדים (מריאנשטיפט) הראשון מסוגו במזרח התיכון, שהוקם במאה ה-19.

* בית שוקן - אחד מיצירותיו של גדול האדריכלים היהודיים במאה ה-20 אריק מנדלסון, הנחשב ברחבי העולם ליצירת מופת אדריכלית, והוועדה לשימור בעיריית ירושלים אישרה את הריסתו.

* שכונת הבוכרים - אחת השכונות היפות והייחודיות בירושלים, עוברת שינויים בלתי פוסקים המשנים את אופייה בתכלית.

* תחנת הרכבת התורכית - הוקמה בשלהי המאה ה-19 ופתחה את הקשר בין ירושלים ליפו. כיום האתר מוזנח ולעירייה תכנית להזיזה. האתר הוא אתר אתר לאומי המוכרז ככזה בתכנית מתאר ארצית.

* בית פרומין - מבנה ששימש כמשכן הכנסת בין השנים 1950-1966. המבנה שימש את משרד התיירות ונמכר לפני מספר שנים ליזם פרטי. תוכנית בנייה מאסיבית עלולה להחליף ולהרוס את המבנה ההיסטורי, או לשמר רק את החזית.

* מתחם שנלר - מתחם בית היתומים הסורי ע"ש שנלר, אחד האתרים ההיסטוריים בירושלים. למרות שהושג סיכום בין המינהל ומשרד הביטחון בנוגע לפינוי המחנה הצבאי במתחם, הפינוי בושש לבוא וצה"ל אינו מתחזק כראוי את המבנים לשימור. החשש הוא שלאחר פינוי המחנה המבנים שהוכרזו לשימור יהרסו כתוצאה מפיתוח לא מבוקר ולחצים פוליטיים של האוכלוסיה האמורה להתגורר במקום.

* הרס מבנים בודדים בשכונות השונות - באהל שלמה, בית הכרם, נחלאות, טלביה ובמיוחד ברחביה.

מכול האמור לעיל מצטיירת תמונה עגומה העלולה לפגוע בתיירות לירושלים ובאופייה של העיר. לכן, יש חשיבות רבה להבטיח כי יחול שינוי במגמה הקיימת ע"י הפעלת צעדים ממשיים והקמת מנגנונים מיוחדים לביצוע פעולות השימור.

הצעות לתיקון המצב

המועצה לשימור אתרים מציעה לבדוק מספר הצעות שעשויות לחזק את שימור האתרים בעיר, ולעודד את בעלי הנכסים והרשות המקומית ליזום את פעולות הדרושות לביצוע השימור בעיר.

1. אשרור ופרסום "רשימת האתרים".

הכנתה של רשימת אתרים לשימור המחויבת על-פי חוק התכנון והבנייה, הכוללת מבנים בעלי איכויות ארכיטקטוניות, מכלולים מבונים בעלי חשיבות היסטורית, לאומית ודתית, ומקומות בעלי תכונות נוף מיוחדות.

היסודות לבניית רשימת האתרים בירושלים הונחו על-ידי תכנית האב לעיר משנת 1968. במסגרת זו הוכנה רשימה של למעלה מ-1,100 אתרים, אשר שולבה בתכנית לפי מיון וסיווג מקצועי.

מאמצע שנות ה-90 יזמה העירייה, בשיתוף המועצה לשימור אתרים ומכון ירושלים לחקר ישראל, את עדכון הרשימה. הרשימה המעודכנת מתבססת על הרשימה המקורית וכוללת אתרים רבים, ומחלקת מהנדס העיר החליטה להעבירה לביקורת של ועדת מומחים. תהליך זה אמור היה להסתיים זה מכבר.

הרשימה החדשה ממוחשבת וממוינת על בסיס העקרונות שנקבעו בתכנית האב לירושלים 1968, היא כוללת: אתרים עתיקים המוגנים לפי חוק העתיקות;

אתרים היסטוריים שאינם מוגנים לפי חוק העתיקות; אתרים דתיים; אתרים ארכיטקטוניים בעלי ערך עיצובי הנובע מאיכותם והתקופה שהם מייצגים;

אתרים יפי נוף; מצפי נוף. הרשימה היא בסיס מידע וכלי עבודה לעוסקים בנושא התכנון העירוני במחלקות העירייה, ומקור מידע חיוני ליזמים ולתושבי העיר.

עיריית ירושלים סיימה הכנתה של תוכנית מתאר, הנמצאת כיום בשלבי דיון בועדות התכנון. התכנית מגדירה את הנכסים לשימור, עליהם יופעלו כלים שונים לביצועה. לצערנו התכנית אינה ממלאת את ייעודה: היא לא מתייחסת לשימור כאל חובה חד-משמעית, ואינה יוצרת את הכלים הדרושים למימוש פעולות השימור בפועל. ללא מערך כלים כזה אין העירייה עומדת ברמה המקובלת היום בעולם של ניהול מורשת תרבותית, אדריכלית ואורבנית.

על העירייה לחייב כל יזם להכין תיק תיעוד קודם ההחלטה בדבר שינויים במבנה המיועד לשימור. מטרות התיק הן לקיים תהליך מחקרי בשלב מוקדם של התכנון, כך שגם למתכננים וגם לרשות יהיה מידע מפורט ורקע מעמיק בבואם לאשר החלטות תכנוניות לגבי אתרים לשימור. הניסיון המקומי והבינלאומי מלמד שאי קיום תהליך כזה מוליד שגיאות בשיקול הדעת, וגורם להרס נכסים היסטוריים.

2. הקמת מחלקה לשימור ייעודית בעיריית ירושלים.

כוח האדם בעירייה המיועד לעסוק בשימור קטן ביותר, ואינו יכול להתמודד עם היקף העבודה. בירושלים למעלה מ-3,000 אתרים, והעבודה השוטפת בעדכון ועיגון בתוכניות בניין עיר רבה. כמו כן יש לעסוק בהיתרי בנייה, ריכוז חומר לוועדת שימור, פיקוח ועוד. לכל אלה יש להקצות משאבים מיוחדים להקמה ולתפעול של יחידת שימור ייעודית בעירייה, בדומה לעיריות תל-אביב וחיפה.

ליחידת השימור יהיו הסמכויות הבאות: לבדוק וללוות תוכניות בהנחיה, בדיקה, אישור ומעקב; ליזום תוכניות שימור מפורטות למתחמים, שכונות, נכסים או מרחבי נוף פתוח שנועדו לשימור; לפקח על המתקיים בעיר בהיבט השימור ועל ביצוע מקצועי ובהתאם לתוכניות המאושרות וההנחיות בהן; להגיש תביעות נגד מפירי חוק, להמליץ על עונשים ליזמים או בעלי בתים עבריינים ולחייבם להחזיר את המצב לקדמותו; פעילות הסברה וחינוך לילדים, נוער ומבוגרים לקידום נושא השימור; גיבוש הנחיות מפורטות לשמירה על חזיתות בתים; הגברת מודעות ציבורית לשימור, כולל שילוט; ניהול ותפעול מאגר המידע וארכיון השימור.

3. הקמת קרן לשימור

אחת מבעיות היסוד היא מימון פעולות השימור. מוצע להקים קרן שבה ירוכזו כספים ממשלתיים ממשרדים רלוונטיים: פנים, שיכון, תיירות, ממס שבח ומהיטלי השבחה. יש לפעול להשתתפות ישירה של משרדי הממשלה (פנים, תיירות, שיכון וממ"י). עלותן של תוכניות שימור גבוהה לאור מורכבות התכנון, הצורך בביצוע מדידות של כל בניין, הצורך בתיעוד המבנים, הצורך בבדיקה שמאית, הנדסית ומשפטית. כל הפעולות הללו דורשות כיסוי תקציבי.

4. הקלות במיסוי

כיום, ע"פ חוק התכנון והבנייה, אם ישנו אובדן זכויות מוקנות באתר שנקבע לשימור נתונה לבעליו הזכות לדרוש פיצויים. במדינות מערב אירופה קביעת בניין או אתר לשימור אינה גוררת פיצוי כספי, ומחייבת את בעליו באחזקתו הנאותה. לשם כך מוקצים משאבים ממשלתיים כסיוע לאותם בעלים, כגון פטורים מארנונה, זיכוי במס הכנסה, פטור ממע"מ, הענקת סיוע ישיר לפעולות שיפוץ או אחזקה וכיו"ב. יש לבחון את האפשרות ליישום חוקים מעין אלו בארץ, לאור ההשלכות הרוחביות שיש למהלך כזה על השימור במדינה כולה. ניתן להמליץ על פתרון כזה רק לירושלים בלבד לאור ייחודיותה.

בשכונות בעלות אוכלוסיה מחתך סוציו-כלכלי נמוך, השימור קשה יותר ליישום. אפשרות אחת היא לכלול את השכונות במסגרת אזורי שיקום, ובכך להביא לביטול היטל ההשבחה. כמו כן, אפשר לפטור מארנונה לתקופות זמן שונות מתום תהליך השימור. גם פטור ממע"מ וממסים אחרים הקשורים בבנייה עשוי לסייע לתהליך לשימור. המדינה מצידה צריכה לסייע לבעלים באמצעים נוספים באופן ישיר ועקיף.

5. מכרז רק עם תוכנית

חיוב מינהל מקרקעי ישראל וגורמים ציבוריים לא להוציא מבנים ומתחמים לשימור למכרזים, אלא לאחר הכנת תוכנית שימור מאושרות. הממשלה צריכה לתת דוגמא באימוץ בניינים לשימור כמבנים רשמיים של המדינה - משרדיים מחוזיים או ממשלתיים, בייחוד במרכז העיר. הניסיון להפוך את בית שוקן לכזה, בסיוע מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לא צלח עד כה בגלל התנגדויות שונות.

6. ניוד זכויות בנייה

לאפשר לבעלי זכויות בנכס לשימור לקבל זכויות חלופיות בנכסים אחרים מבלי לשלם בגין כך מס שבח. יש לאפשר ניוד זכויות בנייה מוקנות ממגרשים עליהם בניינים הראויים לשימור אל מגרשים אחרים בהם ניתן לממש זכויות אלה מבחינה תכנונית. על-פי החקיקה הקיימת אפשר לבצע זאת, אך בגלל תמרוץ מס שלילי הבעיה קשה. כלומר, בגלל קיומם של שני אירועי מס, הראשון בעת העברת הזכויות על-ידי בעליהן והשני בקבלת הזכויות על-ידי "הרוכש" במגרש המקבל. ניתן לפתור גם בעיה זאת בחקיקה.

7. הפקעה לצרכי ציבור

במידה ותהיה פגיעה בזכויות מוקנות, ניתן יהיה לכלול את הנזק בחלקו היחסי בהתאם למקובל בהפקעה לצורכי ציבור".

תגובת עיריית ירושלים

תגובתה של אוסנת פוסט, מהנדסת העיר בפועל:

1. "מצער שכותבי המכתב בחרו במילים קשות וחדות לתיאור מצב השימור בירושלים. מילים אלו רחוקות מלתאר את נושא השימור בעיר, וחבל. מסמך מדיניות מפורט בנושא שימור אתרים הוכן ע"י עיריית ירושלים לפני כשנתיים, והוגש לוועדה הממשלתית לבחינת השימור בירושלים. חלק ניכר ממסמך המועצה לשימור אתרים חוזר על הבחנות והמלצות שכבר נכתבו ופורטו במסמך זה, ואינו בבחינת חדש.

2. "שימור הינו נושא מורכב הקשור בשורה של היבטים ומרכיבים שיש ביניהם זיקה הדדית, כגון מודעות ציבורית, חינוך, ערכי תרבות ואסטטיקה, מימון ציבורי ופרטי, נהלי עבודה בין הגופים העירוניים והחוץ עירוניים העוסקים בשימור, פיקוח, אכיפה וכו'.

3. "בירושלים בעיית השימור מורכבת במיוחד, לאור המספר הגדול של האתרים לשימור (עפ"י הערכה מדובר ב-3,000 אתרים לשימור ובכללם עשרות שכונות). בנוסף, ירושלים בורכה במגוון של תקופות וסגנונות שאין לו דומה באף עיר אחרת בארץ, ואולי אף בעולם.

4. "עיקר המטלה על השימור בארץ נופל על הרשויות המקומיות, בעוד שהחוק מיעט לתת אמצעים חוקיים, פיננסים והאחרים, לקידום השימור משלב הסקרים המוקדמים, דרך הכנת תוכניות מתאר, תוכניות מפורטות וכלה בשלב היתרי הבנייה והפיקוח. על כך עמד גם דו"ח מבקר המדינה.

5. "לטענת המועצה לשימור אתרים בנושא תוכנית המתאר המקומית לירושלים, אבקש לציין כי ה"ה קמחי ושווקי היו חברים בוועדה שהוקמה על-ידי עמותת האדריכלים. נושא השימור כתוכנית מתאר נדון במספר ישיבות, ונוסח נייר עמדה מסכם שהוגש על-ידי ראש צוות התכנון בספטמבר 2005, ונמסר גם לנציגי המועצה לשימור.

6. "לנושא תוכנית חומש כוללת: אנו סבורים כי פעולותינו מצביעות על תמונה הפוכה, גם אם קצב העבודה אינו אופטימאלי עקב מגבלות תקציביות. בשלוש השנים האחרונות התחלנו במספר פעולות שתכליתן קידום הנושא:

א. השלמת רשימת השימור, מיחשובה, בניית ממשק בינה לבין מחלקות העירייה, הערכתה ע"י צוות יועצים ואישורה ע"י ועדת השימור. עד כה הוערכו שכונת רחביה (150 מבנים), מרכז העיר (כ-500 מבנים) ושכונת בית הכרם (35 מבנים). רשימת השימור של שכונת רחביה הועברה לוועדת השימור. נערך סיור של חברי הוועדה ב-8/11/05, ואנו מקווים לאישור הרשימה בשבועות הקרובים. בהקשר זה יש לציין, כי רכז המועצה לשימור אתרים חבר בצוות יועצי מהנדס העיר להערכת רשימת השימור, ויש לו מעמד של משקיף בוועדת השימור. לפיכך, עומדת בפניו אפשרות להציג את עמדות המועצה.

ב. היבט השימור מלווה ע"י מנהלת האגף לתכנון עיר ורכזת השימור, ולצידן עומדים 4 עובדים נוספים מהמחלקה למדיניות התכנון ומחלקת תכנון עיר. העירייה קונה שירות בנושא תיעוד מבנים החל מחודש ינואר 2006, וכן אושרה קניית שירות של אדריכל חיצוני שתופעל באמצעות תקנים אלו ונוספים מחודש אפריל 2006. משרת עובד נוסף שאושרה להמרה מתוך משרות העירייה תסייע בעתיד הקרוב להקמת יחידת שימור. לאור שינויים שהונהגו בשנה האחרונה בנהלי העבודה, קיים כיום תיאום בין כל הגורמים במינהל התכנון, לרבות המחלקה לרישוי, המחלקה לפיקוח על הבנייה ומחלקת מבנים מסוכנים, ומספר ה"תקלות" ירד למינימום.

ג. מחלקת הפיקוח על הבנייה עושה עבודה יעילה ונאמנה בכל הקשור לאכיפת החוק. יש לזכור כי מספר העובדים במחלקה זו הינו מוגבל, וצריך לתת מענה לפיקוח בכל העיר. בשנה הבאה תוקם יחידת פיקוח ייחודית לנושא השימור.

ד. עיריית ירושלים הכינה בעבר מספר רב של תוכניות שנושאן שימור. בשנתיים האחרונות אנו עמלים על הכנת תוכניות מתאר לשכונת רחביה ולשכונת בית הכרם. עלות הכנת תוכניות אלו, שיש בהן מרכיב חשוב של שימור, הינה קרוב ל-2 מיליון שקל, זאת בנוסף לתוכנית העיר העתיקה, מורדות העיר העתיקה והמע"ר המזרחי. בשנת 2006 האגף לתכנון עיר עומד להכין תוכניות מפורטות לשכונות תלפיות, הר ציון, נחלת אחים ואולי אף לשכונה נוספת.

ה. עיריית ירושלים, בשיתוף המשרד לאיכות הסביבה, המועצה לשימור אתרים, מכון ירושלים ואחרים, עמלה מזה למעלה משנה על הכנת תוכנית העשרה לתלמידי בתי ספר בנושא שימור ופיתוח. בשנת 2005 בוצעו שני פיילוטים, ולאחרונה בוצעה הדרכה למדריכים. בחודשים הקרובים אנו אמורים להדריך כ-40 כיתות בתי ספר, והיקף הפעולות צפוי להתרחב לשכונות נוספות בעיר.

ו. האגף לתכנון עיר פועל להגברת המודעות הציבורית לנושא השימור לעובדי האגפים שיש להם קשר לשימור, כגון רישוי, תכנון עיר, פיקוח על הבנייה, פיקוח עירוני, מידע וכן לגורמים נוספים בעלי זיקה לנושא: אדריכלים, יזמים, מקבלי החלטות והציבור הרחב.

ז. האגף לתכנון עיר הנהיג בשנה האחרונה נוהל של הכנת תיק תיעוד למבנים לשימור. אחרי עבודה של כחצי שנה הנושא הוטמע ונכנס לעבודה סדירה.

7. "חלק גדול מהפעולות הנדרשות לנושא השימור במסמך המועצה לשימור אינן פעולות באחריות העירייה, אלא המדינה. במקום לכתוב מכתבים, יפה אם תפעל המועצה בנחרצות ובנחישות לשינוי החקיקה ולהגברת המודעות, להעמקת הידע והחינוך בארץ בכלל ובירושלים בפרט. בכך תוכל לסייע המועצה באופן ראוי וכנדרש מתפקידה לנושא השימור".