הנקראות ביותר

"במשפחה היו קצת מופתעים"

שלי פדרמן נשמה איכות סביבה עוד הרבה לפני שאבא שלה, דייוויד פדרמן, היה בעל השליטה במפעלים הפטרוכימיים. עכשיו היא מתמודדת ברשימת הירוקים לכנסת > קרן צוריאל-הררי

אחרי שהראיון מסתיים והטייפ נסגר, שלי פדרמן מבקשת שאפתח אותו שוב, ופוצחת במונולוג קצר שמהדק את כל הסיפור לכמה משפטים. "אני מסתכלת על ישראל כעל מקום שאתה בוחר לגור בו, ואני רוצה שזה יהיה מקום שאנשים ירצו להישאר בו בגלל איכות הסביבה ואיכות החיים", היא מסבירה. "מייאש לחיות פה ולראות מה שעושים לים, לסביבה, וזה כל-כך הפוך מלוקסוס. הבסיס זה לדאוג שאתה אוכל טוב, ישן טוב, נושם טוב, שותה טוב - ואני לוקחת את הסיכון שאני באה ממשפחה כזו, שזה נראה עוד יותר לוקסוס".

כשפדרמן, אמנית בת 31 ומספר שבע ברשימת הירוקים לכנסת, אומרת "משפחה כזו" היא מתכוונת בעיקר לאביה, דייוויד פדרמן, בעל השליטה במפעלים פטרוכימיים - אשר שמם נקשר בעבר בזיהום אוויר ובזיהום מי הקישון. פדרמן עצמה נושמת אכפתיות סביבתית מגיל צעיר. לאחרונה הצטרפה לחיים הפוליטיים, ובימים אלה היא מתרוצצת, נפגשת, משכנעת, ומשקיעה את מיטב מרצה בקידום הרעיונות של מפלגתה. בעבורה, זה הרבה יותר חשוב מהאזכור של אבא. "רק בגלל שנושא איכות הסביבה כל-כך חשוב בעיניי, אני מוכנה לקחת את הסיכון שהתקשורת תשתמש בשיוך המשפחתי שלי כדי למשוך קוראים", היא אומרת.

את לא אוהבת שמשתמשים בשיוך המשפחתי שלך.

"אני לא מתביישת בו, אבל זו הקרבה מבחינתי, כי אני אדם שלם בעל רצונות ויכולות עצמאיות, ועובדת קשה מאוד כדי להשיג את הדברים שאני רוצה ומאמינה בהם. עצוב לי שהתקשורת לא מוצאת את נושא איכות הסביבה ראוי לתשומת-לב, אלא תחת אמתלה של קונפליקט משפחתי מדומה בסגנון טלנובלה".

מה חושבים על זה שאר בני-המשפחה והחברים?

"יש כאלה ויש כאלה. במשפחה מאוד תומכים וגאים, כי הם יודעים שזה נושא שחשוב לי שנים. הם היו קצת מופתעים. התייעצתי איתם קודם, כי רציתי את חוות-הדעת שלהם, והם מאוד תמכו בי. החברים, יש כאלה שעוד לא מבינים למה אני עושה את זה לעצמי, מפחדים בשבילי, אבל באופן כללי הם תומכים מאוד, בעיקר כי הם רואים שזה באמת חשוב לי. ולא כולם מסכימים איתי".

למפעלים הפטרוכימיים יש היסטוריה עשירה של זיהום הקישון. איך את חיה עם זה?

"תראי, אבא שלי נכנס לשם לפני שנה, כך שלשמחתי אני יכולה לומר שכל מה שקרה לא היה בתקופה שלו, אלה לא דברים שהוא העלים מהם עין. אני חיה בהרגשה טובה שיכול להיות שיש משהו שאוכל לעשות שם, ואני חיה בשלום עם מערכת הערכים של אבא שלי. אנחנו די דומים בדבר הזה - הנושא הירוק חשוב לו, הוא לומד אותו כיוון שהוא השלכה של משהו שהוא כרגע מתעסק בו".

הלכת לבדוק מקרוב?

"ברגע שהחלטתי שאני אעסוק באיכות הסביבה הלכתי לביקור, כי אמרתי שזו באמת הזדמנות לראות מה עושים היום, ולמדתי המון. הצריכה של הפלסטיק עלתה, וזו המצאה של בני-האדם, זה לא שיש שטן שמייצר ודוחף לנו את זה, אז לכולנו יש אחריות לגבי אופן השימוש בפלסטיק.

"ראיתי שלפחות במפעלים הפטרוכימיים משקיעים באיכות הסביבה. הם מכירים את הבעיות, ויש להם לפחות תשובה לכל דבר. בעיניי השיחה הייתה פורה, וכרגע אני מאמינה שמה שלמדתי שם נכון ושיש מאמץ להפסיק להזרים לקישון. למרות שבחלקים מסוימים הוא במצב מאוד קשה, יש דרכים לשקם".

עדיין, החומרים הבסיסיים בעייתיים לסביבה.

"אני אגיד לך משהו על איכות הסביבה. התיעוש בארץ זה עניין של חמישים שנה, ואני לא מאמינה שכשבנו את המפעל אמרו, 'טוב, אף אחד לא ישים לב אם נזהם את הקישון'. פשוט לא תכננו את זה. אני פחות מאמינה בתיאוריות קונספירציה ובטבע הרע של האדם. אני מאמינה שההשלכות הסביבתיות הן דברים שאנחנו לומדים עליהן תוך כדי, ולצערי, עד שלא קורה אסון, אנחנו לא באמת יודעים מה ההשפעות על החיים שלנו, וכשאנחנו יודעים אנחנו מנסים לתקן. לכן אני רוצה שתהיה מפלגה".

ואם המשרד לאיכות הסביבה יבוא עם איזה דוח איום על הפטרוכימיים?

"תראי, להגיד לך שלא הייתי מעדיפה שאבא שלי יפרוש, ימכור פרחים וילך רק לים? אני מעדיפה בכל מקרה. אבל אבא שלי הוא איש עסקים, זה מעניין אותו, וצריך אנשים שיהיה להם אומץ לעסוק בזה. הוא מבין את גודל האחריות, אני מאמינה בו. הוא איש מאוד אחראי, ישר ואוהב אדם, ואם יתגלו דברים כאלה, הוא יעשה את הדבר הנכון. אני רואה כבר עכשיו איך הוא מנהל את הדברים, ואני אוהבת את הדרך שלו. אני מאמינה שמה שהוא לא יודע הוא ילמד, יחד איתי".

"הפכו את השמש לזונה"

החיבור בין פדרמן למפלגת הירוקים נולד בעקבות מיצג "סי אנד סאן" שלה, שכיכב בביאנלה לאדריכלות בוונציה ב-2004. היא בנתה בחצר הביתן הישראלי חוף-ים מגודר באתר בנייה, והוסיפה לו אטרקציות כיפיות שמתכתבות דווקא עם עולם הנדל"ן. תמורת אירו אחד אפשר היה להיכנס לתא-הצצה וליהנות מהשקיעה, כשברקע נאום מכירות לדירה עם נוף-שורה-ראשונה-לים. אחרי חצי דקה, חלון ההצצה נטרק.

"בעיניי, הנוף של ישראל נמכר, הופרט", מסבירה פדרמן. "בונים בניינים נורא גבוהים מקדימה שמסתירים את כל הנוף, ובסופו של דבר אתה יושב בדירה ורואה אותו נוף שיכולת לראות בחינם מלמטה, כשהוא היה שייך לכולם, ועכשיו הוא שייך למאה איש. זו הפרטה, להפוך את השמש לזונה".

המיזם עורר הדים רבים בזכות הביאנלה היוקרתית שבה הוצג, הדיאלוג היצירתי בין ים לבנייה, והעיתוי - תקופה של דיונים סוערים על תמ"א 13 (תוכנית המתאר הארצית לחופי הים התיכון). עם ההדים הגיעו אל פדרמן גם הירוקים, במטרה לשתף פעולה במיזמים אמנותיים-סביבתיים.

איך התגלגלת משיתוף-פעולה אמנותי לפוליטיקה טהורה?

פדרמן צוחקת. "זה היה מעבר חד. פאר (ויסנר, יו"ר המפלגה, ק' צ') זרק את הרעיון כמה פעמים, ויש לו אישיות כזו - הוא אדם מלהיב, מאוד אנרגטי. הוא כל-כך התלהב שגם אני התלהבתי, והגעתי למסקנה שבאמת, אני מסתכלת ימינה, מסתכלת שמאלה - וזה צריך להיות אני".

חשבת מה יהיה אם תשיגו שבעה מנדטים ותיכנסי לכנסת?

"זה בסדר. אני מאמינה בנושא הזה, והגעתי למסקנה שאם זה חשוב לי אני לא יכולה להתלונן, אני צריכה לעשות משהו. עושה לי רע לישון ולא להגיב, אני צריכה להיות אקטיבית".

בינתיים בכלל לא ברור שאתם עוברים את אחוז החסימה.

"לפי מה שאנחנו יודעים, עברנו את אחוז החסימה. 90 אלף אנשים הצביעו לירוקים בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, אז אנחנו יודעים שיש לנו קהל ומקווים שהוא ילך אתנו לבחירות. אנחנו מקווים שבגלל שברור מי יהיה ראש-הממשלה ומה יהיה מערך הכוחות, הקולות הצפים יעברו אלינו וירשו לעצמם להתעסק בנושאים שהם...".

מותרות?

"זה ממש לא מותרות", פדרמן קופצת. "יש לי צמרמורת כשאת אומרת את זה. זו חשיבה לוגית לא נכונה. אפילו במערכת היחסים שלנו עם הפלסטינים - אנחנו גרים על אותה אדמה, נושמים אותו אוויר; גם אם תכניסי אותם לכלוב הרמטי עם זכוכית ועליו בטון, נצטרך לחיות יחד, בסידור כזה או אחר.

"תראי את ההשפעה של הזבל והביוב שלהם, שאנחנו לא מרשים להם להסדיר. הם פתחו אלף מזבלות אקראיות, שהזיהום שלהן חודר למי-התהום וחוזר אלינו. יש פה אינטרס משותף לפתור נושא שהוא איכות חיים, וישפר מאוד את הדברים שחשובים גם לנו. אבל כמדיניות לא עושים את זה, כי כמדיניות לא לוקחים אחריות".

"השינוי יקרה דרך אינטרסים"

אחד הפרויקטים המעניינים של פדרמן והירוקים הוא בריכת-שחייה של מים מתוקים, צלולים ונקיים באמצע הירקון - על-פי מודל שכבר קיים בברלין. שני שבילי גישה מהגדה יובילו לבריכה, שבאחד מצדדיה יוקם בר סולארי. בבריכה הירוקה והמתחשבת בסביבה, שתכננו "זה. ארכיטקטורה" של קרן הלברכט ואופיר זינטי, שום דבר לא מקובע לתוך האדמה: מכליות-ענק ימולאו במים ויחזיקו אותה, והבר הסולארי יהיה מקונטיינרים. הכניסה תהיה חופשית ופתוחה לכולם.

בעירייה שוקלים את זה ברצינות?

"כן. יש אישור עקרוני מצד העירייה, אבל היא לא יכולה לממן את זה".

כמה זה עולה?

"אין לנו מחיר, אבל אנחנו מעריכים שזה לא זול, ונמצאים במשא-ומתן על מימון עם גופים מסחריים. לחברות יש אינטרס להיות מקושרות עם איכות הסביבה, בין אם הן רוצות לעשות משהו כשמתחיל נזק, ובין אם הן מספיק מודעות ורוצות לעשות משהו לפני הנזק".

את לא פוחדת מגרין-ווש? שיבוא גורם מסחרי מזהם ויגיד, הנה, מימנתי בריכה ירוקה, אני נקי?

"החשיבה היא לתת לכל אחד הזדמנות לקחת אחריות במידה כזו או אחרת, ולהביע את רצונו להתיירק - שהסביבה תיכנס למערכת השיקולים. הדרך היחידה היא לבדוק איך, אפילו בגלל אינטרסנטיות, אנחנו מייצרים סביבה יותר טובה. אחד התנאים שלי, שיקבעו אם הפרויקט יתקיים או לא, הוא שחברה מזהמת תיקח באיזושהי צורה אחריות על הביוב שלה".

איזו משמעות יש לזה בפועל?

"זה לא אומר שהם ילכו ויפתרו את כל הבעיות, אבל שיביעו עמדה לגבי הכוונות שלהם, לקיחת האחריות שלהם. את הופכת את זה לשווה להם, בדרך כזו או אחרת, ואז דברים זזים. אני לא רוצה להיות עלה תאנה. התעשייה בנויה בצורה מסוימת, אנשים פועלים בצורות מסוימות - צריך לעבוד עם זה. אני לא מאמינה שפתאום כולם יגיעו למחשבה שהם רוצים נוף בלי עמודי חשמל, וזה מה שחשוב להם. נראה לי שזה יקרה דרך אינטרסים".

חברות אולי תצליחי לשכנע, אבל אנשים קצת פחות. כשחיים באווירה של איום קיומי, הביוב והזבל לא מעניינים.

"את מדברת כמו ישראלית".

אני מדברת כמו רוב הבוחרים, שחושבים שאיכות סביבה היא צרות של עשירים.

"ביוב ברחובות זה מחלות, פירות, ירקות ומי-שתייה מזוהמים. הדברים הכי בסיסיים. זה לא שאחרי שיש לך וילה תוודא שגם מריח טוב בחוץ; זה הבסיס. וזה שחוץ מביטחון שום דבר לא חשוב, זו מחלה ישראלית. מתנהגים פה כאילו שאם לא הביטחון - לא יהיה מה שיאחד אותנו. כל גוש דן יושב על כתם כימי שנוצר בגלל החשיבה של תעשיות ביטחוניות.

"זו באמת אחת הבעיות של הירוקים - שאין על מה לכעוס חוץ מאשר על עצמנו. אנשים לא אוהבים לקחת אחריות כשאין מישהו לכעוס עליו. במערך הגדול של ביטחוניסטיות וצבאיות, זו מפלגה שמנסה להכניס את צורת הראייה שלה, ויש קונצנזוס של 100% שאיכות הסביבה זה חשוב".

אחד בלב ואחד בקלפי.

"תראי, תקציב המשרד לאיכות הסביבה הוא חצי אחוז מתקציב המדינה, ותפקיד השר הכי פחות נחשק. חוץ משרה אחת אף שר לא ממש רצה את התפקיד, ולא סתם - אין לו תקצוב. כל מי שעושה את זה, זה רק בשביל הרזומה ודרך להמשיך הלאה. רוב האנשים שמעבירים חוקים עושים את זה בגלל שיש לובי ירוק חזק, כי לחצו עליהם, או כי זה טוב לרזומה שלהם.

"אבל ההבדל בין להעביר חוק לבין לאכוף אותו גדול, ולכן המפלגה מאמינה שהמשרד לאיכות הסביבה צריך להיות אצל הירוקים. יש לנו רעיונות לבתי-דין סביבתיים, עם שופטים שמתמחים באיכות הסביבה. המצב היום הוא שעדיף לך לשלם את הקנס מאשר לעמוד בחוק".

אחרי הבחירות לכנסת, גם הבחירות המוניציפליות הן אופציה מבחינתך? פוליטיקאית נולדה?

"אני בטוחה שהפעילות שלי רק תגבר. באיזו דרך ובאיזו קונסטלציה, אני אראה. אני לומדת מה המשמעות של להיות בפוליטיקה, כמה זה בתכל'ס. אני מאוד רוצה להיות שותפה לעשייה ולייצר הזדמנויות, ואיפה שייראה לי שזה הכי פורח, שם אני אהיה. הפוליטיקה היא מחיר שאני מוכנה לשלם. זה לא שיש בי חיידק פוליטי". "

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות