על קרקע פוריה

בעבודה מבינים, כי הזכויות על הקרקע נהפכו לעניין קיומי לחברי הקיבוצים והמושבים. עד כדי כך אקטואלי, שמסבירי המפלגה נאלצים להתמודד עם הטענה שעריקת תומכים מסורתיים לקדימה, נובעת מהאכזבה שהבעיה טרם נפתרה. ההחלטות האחרונות של מנהל מקרקעי ישראל יוצרות אי שקט וספקות אם תצמח ישועה מהנבחרת החדשה של העבודה.

"המטלית האדומה", תרתי משמע, היא שלי יחימוביץ, עקב תמיכתה במאבק "הקשת המזרחית" בעברה העיתונאי, נגד העדפת הקיבוצים בקבלת הזכויות על אדמות המדינה. יחימוביץ תמכה במתן זכויות שוות לעיירות הפיתוח על חשבון הקיבוצים. קרבתה ליו"ר עמיר פרץ והשפעתה עליו מרתיעות, כי פרץ עצמו מזוהה עם אחת העיירות - שדרות.

על השאלות המציקות בעניין הזכויות, נאלצים להשיב שלום שמחון, נציג מחוז המושבים, ואורית נוקד, נציגת מחוז הקיבוצים. לשניהם רקורד מיניסטריאלי בעבר הקרוב: שמחון היה שר החקלאות, ונוקד - סגנית שר במשרדו של שמעון פרס הממונה על פיתוח הנגב והגליל.

בעקבות הלחץ שהפעילו השניים על צמרת המפלגה, נדרשו מועמדי המפלגה לכנסת הבאה לחתום על אמנה המחייבת את הח"כים שייבחרו, לתמוך בכל חקיקה שתשים קץ לספקות החקלאים. הכוונה להעניק להם בחוק בעלות או זכות חכירה לדורות לפחות על בית המגורים, עם או בלי החצר, תלוי בסוג היישוב.

שמחון החל להוביל את החקיקה כח"כ. הוא מציין, כי העבודה היא המפלגה היחידה שעלתה על הנישה הזאת. הוא לא יודע איך יתייחסו חברי הקיבוצים להתחייבות, כשעצם קיומה לא הובלט בתעמולת הבחירות. אבל לגבי המושבים שהוא חורש גם בין בחירות לבחירות, כמי שהיה מזכ"ל תנועתם, אין ספק בליבו. הם מקווים שיחזור ללשכת שר החקלאות, ואולי יחזיר לסמכותו את מינהל מקרקעי ישראל, ובא לאדמות ציון גואל.

קולות המגזר החקלאי שווים לפחות 5-6 מנדטים. לתמיכת הקיבוצים, בעיקר מהתק"ם, מעניקים בעבודה משקל מוסרי. התקציב הדל שהמפלגה נתנה למטות המגזר החקלאי בגלל מצוקת החובות, הספיק בקושי לסקר יחיד של מגמות ההצבעה. סקרים קודמים העלו, כי 40% ממצביעי הקיבוצים יבחרו בקדימה. הסקר של העבודה צימצם את הסיכוי ל-20%. אבל עצם העריקה היא פצע.

סוגיית הזכויות על הקרקע מציקה לחברי הקיבוצים בגלל תהליך ההפרטה והתפוררות הקיבוץ ההיסטורי. הוותיקים בגיל המבוגר חוששים פן ינושלו גם מבית המגורים, אחרי שלקחו מהם את רוב זכויותיהם וחלקם הגדול חיים על קצבת רעב. פרץ מבטיח פנסיה חובה, אבל ספק אם תחול על מי שלא צבר זכויות בשנות עבודתו.

דור המייסדים גם חושב על הבנים שעזבו וחש רגשות אשמה. אולי בקבלת הזכויות על הבית יוכלו לפצות אותם בירושה. קדימה מתקבלת כתקווה לעתיד אחר, אולי וירטואלית, אבל בגילם המתקדם זה מה שנותר להיאחז בו. בצמרת העבודה אמנם תולים אותה במקסם שרון, אבל ייתכן שלא רואים שם את כל התמונה.

גם במגזר הערבי נשענת הנקודה הנדל"נית על תקווה אבל רחוקה יותר. היא מעוגנת בקו הפלשתיני של הרשימות ובתכלית הפחות מוצהרת - למימוש זכותם של ערביי ישראל לשוב לאדמותיהם מלפני 1948, או לקבל פיצוי עבורם.

על כך כבר שוקדים משפטנים מטעמם בעשור האחרון. הם מלקטים את רישומי הנכסים מספרי הטאבו, הרשומים ברובם כאדמות מדינה. עם הפעילות הזאת מזוהה עזמי בשארה, ראש בל"ד, שעמד בכנסת בראש ועדת משנה לנכסי נפקדים. השייח איברהים צרצור, ראש רע"מ, רק מדבר על המלכת סולטן ערבי על האדמות המוסלמיות. פחות מעשי, אבל גם זה דלק מבוקש ערב בחירות.