רישוי עסק: קודם כל אישור תכנוני

חוק רישוי עסקים מסמיך את שר הפנים להגדיר את העסקים הטעונים רישיון עסק, כדי שיקוימו דינים הנוגעים לתכנון ולבנייה ולשירותי כבאות, כלשון סעיף 1(א)(6) לחוק רישוי עסקים. מכאן נובע, כי למעשה יש קשר בין דיני רישוי עסקים לבין דיני תכנון והבנייה, כך שמתעוררת שאלה גדולה, האם ניתן לתת רישיון עסק לעסק שמתנהל בנכס, שמבחינת דיני תכנון ובנייה יש בו פגם תכנוני כלשהו.

לדוגמא, מי שרוצה לנהל עסק בנכס, שחלקו או לעיתים כולו בנוי ללא היתר, או מבלי שקיבל היתר לשימוש חורג, האם יש מניעה לתת רישיון עסק לעסק כזה גם אם הוא עומד בכל כללי הבטיחות וההיגיינה והתברואה?

בשאלה זו הכריע לאחרונה בית משפט העליון בענין עע"מ 8481/04 חברת חלקה 172 בגוש 6355 בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה פ"ת ואח'. הדיון התקיים בפני הרכב של השופטים בייניש, פרוקצ'יה, ג'ובראן.

השאלה שנשאלה היתה, לאור הנחייה של היועץ המשפטי לממשלה מס' 8.1351 משנת 2003, אשר ניתנה על רקע פסקי דין שדנו בסוגיה, וקבעו כי לא תמיד אי עמידה בחוק התכנון והבנייה יביאו בהכרח לאי מתן רישיון עסק. בהנחיה זו היועץ המשפטי לממשלה קבע: "ניתן ליתן רישיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני תכנון ובניה בהתקיים אחד מאלה: בעסק חריגות בנייה קלות, שהתובע של הרשות המקומית נתן דעתו עליהן, וקבע כי אין מקום לנהל בגינן הליך לפי חוק התכנון והבניה בשל העדר עניין לציבור בניהול פלילי; או העסק נמצא במבנה ישן, אשר לא נמצא לו היתר בנייה, ותובע של הרשות המקומית קבע כי לא ניתן או שאין כל כוונה לנהל בגין העדר ההיתר הליך לפי חוק התכנון והבנייה".

בעניין שנדון, המדובר בבניין שניתן בגינו היתר בנייה בשנת 1967, המאפשר לעשות בבנין שימוש לצורך אולמי מלאכה. בקומת הקרקע של המבנה הופעל מאז שנות השמונים פאב ודיסקוטק, בחלק שנבנה ללא היתר.

הוועדה המקומית קבעה, שלדעתה המקרה דנן נכנס למסגרת של הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, במיוחד התנאי השני, קרי מבנה ישן. בית משפט קמא קיבל את עמדת הועדה המקומית וקבע, כי אכן הפגיעה היא כזו שנכנסת לד' אמות של הנחיית היועץ המשפטי, ועל כן אין מניעה כי יינתן רישיון עסק גם אם המבנה, או חלק מהעסק, נבנה שלא בהיתר בנייה.

כמו כן בית המשפט קמא קבע: "מדובר בבנייה ישנה שלא ניתן להקנות לה היתר", וציין כי "התובע העירוני קבע כי אין מקום לנהל בגין חריגה זו הליכים לפי חוק התכנון והבניה.. רישוי העסק עומד ביתר דרישות חוק רישוי עסקים, לרבות דרישות הבטיחות". לפיכך קבע בית המשפט קמא, כי לא מצא פגם, לא של אי חוקיות ולא של חוסר סבירות במדיניות הננקטת בידי עיריית פתח תקווה ומוסד התכנון המקומי כלפי העסק ובעלי המבנה שבו הוא ממקום ומפעיל עסק.

עמדת נציג היועץ המשפטי לממשלה היתה, כי בית משפט קמא נתן פרשנות רחבה מאוד להנחיה של היועץ, ויש לפרש את ההנחה פרשנות צרה. יתרה מזו, לא מתקיימים התנאים שבסעיף הפוטר, באשר לבנין יש היתר בנייה משנת 1967 ולא מדובר בבנין ישן מהסוג של בניינים שאין לגביהם היתר ולא בנמצא היתר כזה.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור והשופטת בייניש, שכתבה את פסק הדין ויתר השופטים הסכימו עמה, קובעת, כי הכלל הוא, שמקום שהשימוש בנכס פלוני נוגד את הלכות התכנון והבנייה, חזקה על רשות הרישוי שלא תיתן רישיון המרשה את ניהול העסק במקום אסור (ראה בג"ץ 106/96 עמנואל שלם נ' אלי לנדאו).

אך המציאות מכתיבה לעיתים מצב, שעדיף לתת למישהו לנהל עסק תחת פיקוח, וזאת מטעמי בטיחות ותברואה והגנה על הסביבה, גם אם יש פגם כלשהו בהליך התכנוני. אך לרשות שלטונית שיקול דעת מוגבל ליתן רישיון לעסק שאינו עומד בדיני התכנון, וזאת רק בנסיבות חריגות ומיוחדות. השופטת בייניש קובעת, כי מקובלת עמדת היועץ המשפטי, כי יש לתת להנחה זו פרשנות צרה ולא מרחיבה.

לפי קביעת השופטת בייניש, רישוי עסק גובר על צורך בתכנון נאות אך ורק בנסיבות יוצאות דופן, בהן גובר האינטרס להכפיף את העסק לפיקוח דיני רישוי העסקים על אינטרס העמידה על קיומם של דיני התכנון והבנייה. זאת, רק במקרים בהם החריגה מדיני התכנון והבנייה הינה קלה ביותר, בדומה לדוגמאות המובאות בהנחיה, או במקרים של מבנים ישנים, אשר אין אפשרות לאתר את היתרי הבניה שניתנו להם.

ולאור האמור לעיל, המקרה דנן לא עונה לקריטריונים שנקבעו דלעיל, באשר אין המדובר בבנין ישן שאין עליו היתר וכן אין המדובר בבנייה זעומה וכו', ועל כן אין להעניק לעסק רישוי עסקים.

פסק דין זה יש בו כדי הנחיה לכל הרשויות בהן קיימים עסקים הפועלים במבנים שאינם כשרים מבחינה תכנונית: האינטרס הציבורי של תכנון כשר גובר על הרצון לנהל עסק כשר.

הכותב הוא ממשרד עו"ד בלטר, גוט, אלוני.