"הנאשם למד את לקחו, לקח מר וכואב והסיכוי להישנות המעשה אינו קיים. העונש המוצע נותן מענה מבחינת הציפייה לעתיד ובה בעת מאפשר לספק את האינטרס הציבורי". כך קבע בית משפט השלום בת"א בגזר דינו של יאיר פרץ.
פרץ הורשע, על יסוד הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של קבלת דבר במרמה והודיע לאחר הרשעתו על התפטרותו מחברותו כח"כ מטעם סיעת ש"ס.
השופטת, מרים דיסקין, ציינה בגזר הדין כי אינה מוצאת פער משמעותי בין העונש המוצע בהסדר לבין העונש הראוי לנאשם, שכשל לראשונה לפלילים. לדבריה, ואף שאין כישלונו פעוט, השכיל להודות בו. לדעתה, בנסיבותיו של מקרה זה, אין העונש חורג באופן משמעותי מהעונש הראוי ויש בו כדי לקיים את גורם ההרתעה האינדיבידואלי והכללי.
לסיכום קבעה השופטת, כי המסר הציבורי שבהרשעתו של הנאשם מצא דרכו אל הציבור, במובן ההרתעה של הפרט והכלל. (ת.פ. 2355/05)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
