הוכחת הזכות לקבלת צו מניעה זמני

בית המשפט המחוזי קבע שסיכויי המבקש לזכות בתובענה הם קלושים, בין השאר היות שהמבקש העלים מביהמ"ש את הקשר המשפחתי שבינו למוכרים.

בית המשפט העליון הפך את ההחלטה ונתן צו מניעה זמני (מותנה בהפקדה בסך 100,000 שקל), תוך שהוא קובע, שגם אם יש ספק בכנות הסכם המכר בין המבקש למוכרים, לא היו בפני ביהמ"ש המחוזי מספיק נתונים כדי לדחות את הבקשה, דחייה שהיתה עלולה לסתום את הגולל על תביעת המבקש.

יעקב שרביט (להלן: "המבקש") הוא אחיה של חנה מימון (להלן: "המשיבה 2"). מישל מימון (להלן: "המשיב 1") היה בעלה של המשיבה 2 עד ליום 31.5.05. ביום 11.3.05 נערך הסכם בין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2, לפיו מכרו המשיבים 1 ו-2 למבקש את זכויותיהם בבית המצוי ברמלה (להלן: "הנכס") תמורת 950,000 שקל. המבקש שילם למשיבים 1 ו-2 כ-400,000 שקל, אשר מרביתם הועברו ישירות לבנקים שונים לסילוק חובותיהם של המשיבים 1 ו-2, וזאת בהתאם לאמור בהסכם המכר שנערך בין הצדדים. יתרת התמורה אמורה לעבור על-פי ההסכם לטובת בנק דיסקונט לסילוק שעבוד הרובץ על הנכס. המבקש הודיע למינהל מקרקעי ישראל ולחברה המשכנת על דבר ההסכם סמוך לאחר עריכתו.

המשיבים 6-3 (מאיר גואל, בני מימון וסילון ספורט בע"מ) הינם נושים של המשיב 1. ביום 11.4.05 נרשם משכון על זכויותיו של המשיב 1 בנכס לטובת המשיב 3 אצל רשם המשכונות. ביום 13.4.05 נרשם משכון זה במינהל מקרקעי ישראל. בימים 1.6.05 ו-2.8.05 נרשמו בלשכת ההוצאה לפועל עיקולים על הנכס לטובת המשיבים 4 ו-5, בהתאמה.

ביום 16.10.05 נרשם בלשכת ההוצאה לפועל עיקול על "כספים/נכסים/זכויות" שבידי המבקש לטובתו של המשיבה 6 עד לכיסוי חובו של המשיב 1, בסך 685,549 שקל. ביום 8.11.05 הגיש המבקש כתב תביעה כנגד המשיבים 1 ו-2, וכנגד נושיו של המשיב 1, המשיבים 6-3, במסגרתו נטען כי גילה "לתדהמתו" את דבר העיקולים והמשכון הנזכרים.

לטענת המבקש, הוא רכש את הנכס בתום לב ושילם את "עיקר התמורה", ולפיכך הוא בעל זכות שביושר בנכס, הגוברת על זכותו של מעקל מאוחר ואף על זכותו של ממשכן מאוחר. בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, "המונע כל הליכים משפטיים ו/או דיספוזיציה ו/או מימוש הוצאה לפועל" בנכס. המשיבים 3, 5 ו-6 הגיבו לבקשה, ואילו יתר המשיבים בחרו שלא להגיב.

לטענת משיבים אלו, נערך ההסכם בין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2 למראית עין בלבד, ותכליתו היא להבריח את הנכס מנושיו של המשיב 1. המשיבים 3 ו-6 אף טענו כי שוויו הריאלי של הנכס עולה בהרבה על שווי התמורה שננקב בהסכם, אך לא צירפו חוות דעת שמאי התומכת בטענה זו.

המשיבים הדגישו בתגובותיהם, כי המבקש הינו אחיה של המשיבה 2, פרט שנעלם מהבקשה למתן צו מניעה שהוגשה על-ידו. כן נטען, כי המשיבים 1 ו-2 עודם מתגוררים בנכס. המשיב 3, אשר לזכותו רשום משכון על הנכס, טען אף לעדיפות קניינית של זכותו בנכס על פני זכותו של המבקש, בנימוק שבמועד רישום המשכון על שמו טרם נרשמה הערה על קיומו של הסכם המכר בין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2.

בית המשפט המחוזי בת"א (השופט ניסים ישעיה) דחה את הבקשה, תוך שקבע כי סיכויי המבקש לזכות בסעדים שנתבקשו על ידו במסגרת התובענה שהגיש הינם קלושים, נוכח "הנסיבות שפורטו בתגובות... אשר חלק מהן הועלמו מידיעת בית המשפט. כך למשל העובדה, כי קיים קשר משפחתי קרוב ביותר בין המבקש למשיבים 1-2".

המבקש הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו, במסגרתה נטען כי השמטת הפרט העובדתי בדבר הקשר המשפחתי בין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2 נעשתה מתוך טעות משרדית בתום לב של באת כוחו של המבקש. המבקש ציין כי פרט זה הופיע בכתב התביעה שהוגש על ידו. המבקש הוסיף עוד, כי המשיבים 1 ו-2 הינם גרושים, "ודאי שהמבקש לא היה מסייע למשיב 1 להתחמק מחובותיו". לבקשה צורף תצהיר של באת כוחו של המבקש. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, שנדונה בפני השופט אשר גרוניס. השופט גרוניס החליט לדון בבקשה כבערעור, וקבע כי דין הבקשה להתקבל. אכן, קובע השופט גרוניס, יכול לעלות ספק בדבר כנותו של הסכם המכר שנכרת בין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2. השמטת קיומו של קשר משפחתי קרוב בין המבקש לבין המשיבה 2 בבקשה למתן צו מניעה זמני תורמת אף היא לקיומו של ספק זה. עם זאת, לא היו לפני בית המשפט המחוזי נתונים מספיקים על מנת לדחות את הבקשה, דחייה שעשויה לסתום את הגולל על תביעתו של המבקש למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיו בנכס ולמתן סעד של אכיפת ההסכם.

לדברי השופט, המשיבים לא הצביעו על ראיה הקושרת את המבקש לקנוניה אותה רקחו, כנטען, המשיבים 1 ו-2 להברחת נכסיו של המשיב 1. אין די בעצם קיומו של קשר משפחתי קרוב בין המבקש לבין המשיבה 2 כדי להוות ראייה מספקת לעניין זה. כל המשיבים, למעט המשיב 3, אינם טוענים לעדיפות קניינית של זכויותיהם על פני זו של המבקש. סיכויי טענתו של המשיב 3 במישור הקנייני, לכאורה, אינם רבים. חרף הספק המסוים העולה בדבר סיכויי התביעה, הרי בשקילת סיכויים אלה מול הנזק שעלול להיגרם למבקש במידה ותידחה בקשתו לצו מניעה זמני, נראה כי יש לקבל את הבקשה, קובע השופט גרוניס. עם זאת, בשים לב לנזקם הפוטנציאלי של המשיבים, מתנה השופט גרוניס את מתן צו המניעה הזמני בהפקדה במזומן או של ערבות בנקאית אוטונומית על סך 100,000 שקל לטובת המשיבים 6-3.

התוצאה הסופית: הערעור התקבל.

בית המשפט העליון, רע"א 11588/05, השופט: אשר גרוניס.

בשם המבקש: עו"ד ש. רדמן.

בשם המשיבים: עה"ד ז. סימון, מ. דבורין, א. שרף, ש. בק, ר. שפאן.