ערר על הפקעות לנתיבי אילון: שווי דונם 120-200 אלף דולר

בעלי קרקעות בכפר שמריהו והרצליה, המנהלים מזה שנים מאבק משפטי נגד חברת נתיבי איילון, הגישו ערעור לוועדת הערר של מחוז ת"א, על החלטת השמאי המכריע, יצחק סיון, שקבע שווי דונם לצורך פיצוי בעלי הקרקע, בסך של 45-100 אלף דולר.

חברת נתיבי איילון והוועדה המקומית של הרצליה, אשר הפקיעו קרקעות לצורך סלילת נתיבי איילון, בקטע שבין שדרות שבעת הכוכבים לדרך בגין, עבור הסלילה המתוכננת עד כביש ת"א-חיפה מצפון לרשפון, חויבו לשלם לבעלי הקרקעות פיצוי על סך של כ-10.5 מיליון דולר, וזאת על פי הערכתו של השמאי המכריע.

בעלי הקרקע אשר אינם מרוצים מגובה הפיצוי, טוענים, באמצעות עו"ד עודד ישראלי, כי השמאי המכריע טעה והעריך את הקרקעות שבבעלותם בסכום נמוך יחסית, שאינו משקף את שווי הקרקע בפועל.

עוה"ד ישראלי טוען בכתב הערר, כי סכום הפיצוי צריך להיות לפחות כפול מזה שקבע השמאי המכריע, ושווי דונם באיזור המדובר צריך להיות בין 120 אלף דולר לשטחים באזור הבאסה בהרצליה, ל-200 אלף דולר לשטחים בכפר שמריהו.

עוד נטען, כי השמאי המכריע לא הביא בחשבון בשומתו את פסיקת ביהמ"ש העליון, לפיה יש להתעלם ולנטרל בהערכת שווי של קרקע באזור הבאסה בהרצליה, את איום ההפקעה שהיה על השטח.

עוד טוען עו"ד ישראלי, כי השמאי המכריע לא הפנים בשומתו את קביעת ביהמ"ש המחוזי בת"א, שדן בתביעת בעלי הקרקעות בנוגע לשינוי ייעוד שטח הבאסה לבנייה, לפיה תוכנית האב להרצליה משנת 1974 אינה תקפה ואינה רלוונטית.

עו"ד ישראלי הציג בערר פרוטוקולים של הוועדה המחוזית מתקופת אישור תוכנית קניון שבעת הכוכבים. לטענת עו"ד ישראלי, עיריית הרצליה הציגה בפני הוועדה המחוזית מצגים, לפיהם בכוונתה להעביר את מרכז העסקים של העיר לאזור הבאסה, ולצורך זה ביטלה תוכנית לבניית מרכז עסקים במרכז העיר. השמאי המכריע סירב לקבל פרוטוקולים אלה, ובערר נטען, כי סירוב זה מנע מבעלי הקרקע את זכות טיעון והדבר מהווה עילה ברורה לביטול השומה.

לערר צורפו בנוסף מפות, שפרסמה עיריית הרצליה בשנת 1995, בהן מצוין אזור הבאסה כאזור ל"פארק עסקים". לטענת עו"ד ישראלי, המפות מצביעות על פוטנציאל ודאי לשינוי ייעוד של השטח, ובנסיבות אלו, קביעת שווי של 45-100 אלף דולר, כפי שקבע השמאי המכריע, לא משקפת נכונה את שווי הקרקע.

נתיבי איילון לא ערערה על קביעת השמאי המכריע והיא צפויה לשלם 10.5 מיליון דולר לבעלי הקרקע בתוך זמן קצר. הבעלים, מצידם, אינם שבעי רצון מהפיצוי שנקבע וטוענים, כי ימשיכו את המאבק כנגד הכוונה לפצותם בסכומים נמוכים יחסית, וכי ינקטו בכל ההליכים המשפטיים הנדרשים, עד שיפוצו באופן מלא על הפקעת הקרקעות, גם אם הדבר יצריך עוד שנים של מאבקים משפטיים.